אני מכירה גם זוגות דתיים לאומים שסגרו אחרי פגישה או שתיים (כי הרגישו שזה זה)

איזה נזק?

אבל זה לא מה שהיא כתבה. אני ציטטתי את המשפט הזה מתוך ההודעה שלה, לא בדיתי אותו ממוחי הקודח. 

(למען הסר ספק - איני חושב שהניתוח נכון; אבל גם אם הוא נכון - זו הדרך לכתוב אותו, ולא באמצעות המשפט 'אין על מה לדבר אז חופרים'). 

לא מסכימה עם אף מילה

בתנאי שהם נכונים כמובן...

אבל בוא וננתח אחד לאחד:

בציבור החרדי, חלוקת התפקידים בבית היא יחסית ברורה, וכן דרכי החינוך והשאיפות לעתיד.

איזה חלוקת תפקידים בדיוק?

האם בכל הבתים לגברים ולנשים יש את אותם התפקידים ? אני מקווה שלא על זה אתה מדבר בפגישות

דרכי החינוך והשאיפות לעתיד? האם אתה יודע כמה הבדלים , סקאלות, רמות שונות, הדגשים שונים יש בין חרדים? במשפחה שלי עצמה, יש הבדלים של שמיים וארץ בין דרכי החינוך וכיווני החיים של כל אחד.

ובכלל , חוץ משאיפות, חינוך וכו' שעליהם אפשר לדבר גם בפגישה אחת או שתיים,

אני מאמינה שברוב ההכרות הדגש הוא על אופי - והתאמה, ובזה אין שום הבדל בין חרדים לדת"לים

כיון שכולם מחפשים התאמה, ואין פה שום מאפין אחיד.

דרך אגב, כיום, שהציבור החרדי יותר נפתח, גם להם לוקח יותר פגישות מבעבר כדי להחליט, וגם הם צריכים לעבור יותר 'מדוייטים' עד שהם מוצאים את הבן-זוג.

אין שום קשר ל"צריכים " בגלל שחלק מהציבור החרדי, לצערי, פחות מקשיב לרבנים, פחות מחובר למסורת ולאידיאולוגיה, הם ממילא עושים יותר פגישות, לא בגלל שקשה להם יותר, אלא בגלל שאין להם עקרונות.

כשם שיש הרבה מאוד סוגים של דתיים לאומיים כך יש הרבה מאוד סוגים של חרדים.

למעשה דווקא הרבגוניות הזאת בכל חלקי החברה הישראלית היא זו שמחברת את העם כי יש בכל תת קבוצה יש חיבור ומכנה משותף לתת קבוצה אחרת בציבור אחר.

למשל יש חרדים שאוהבים מאוד ספורט, יש דת"לים שאוהבים מאוד ספורט וכן חילונים אז הספורט הוא המכנה המשותף שמעורר מפגש בין קצות המגזרים.

כנ"ל בכל מה שקשור לזוגיות.

רק בגלל שאתה מסתכל עליו מבחוץ

מי שקצת מכיר יותר יודע כמה גווני גוונים של תת מגזרים יש

ההבדל בגישה כלפי נושא הדייטים נובע מהשקפת עולם על נושא ההכרות ועל - מה צריך להיות הבסיס לבניית זוגיות בריאה ומאושרת לאורך ימים ושנים.

וגם אני מסכימה שאורך תקופת ההכרות אכן לא קובע על איכות וטיב הקשר לאחר החתונה

אבל כל תת-מגזר מתחתן בד"כ בתוך עצמו או עם תת-מגזר קרוב אליו.

כך שאין בקושיות שלכם כלום.

קח למשל מגזר - חסידי

תת מגזר - חסידים שמדברים עברית ושולחים לבית יעקב

בתוכם יש כל כך הרבה, ממודרנים , סטנדרטים ועד מצומצמים 

זה הרבה יותר מורכב.

אם הארוס שלי ואני היינו צריכים להחליט אם להתחתן או לא אחרי מספר פגישות מועט, לא היינו היום מאורסים. לקח לנו זמן להיפתח ולהכיר אחד את השניה לעומק, ולהגיע למצב של חתונה. 

חרדים מחפשים לבדוק אם יש התאמה - אם יש משיכה שכלית והתאמה של אופי , ואם יש נטיה רגשית וחיבור.

דת"לים מחפשים יותר מזה - גם לבנות משהו משותף לפני ההחלטה, 

להגיע לקשר מסוים ואז להחליט.

חרדים לטאים יבנו את הקשר הזה בתקופת האירוסים,

חסידים (בדרך כלל) אחרי החתונה

מנסים להשיג בהם מאוד שונות.

כל אחד ודרכו - גם לא לכל החרדים יש את אותה דרך...

כך גם אצל הציבור הדת"ל/חרד"ל וכו' על שלל מגזריו יש דעות לכאן ולכאן

את סתם מנפחת את הנושא במליצות מיותרות, ושרובן נשענות על מסקנות לא-מוכחות. "פשוט חופרים" - מי אמר לך שזה המצב? "אפשר גם אחרת" - מאיפה לך שאפשר? "מחפשים את המושלם מדי" - על סמך מה את מחליטה את הטענות האלו?
מהיכרות עצומה עם התחום כולו - את לא צודקת כמעט בשום משפט שלך.

ואם היה אפשר לכתוב עוד כמה ממשים הייתי מוסיפה...

אני ממש לא חושבת שזה הדבר הכי טוב ואפילו גרוע מאוד

הרבה מאוד מתחרטות אחרי החתונה כי לא בדקו התאמות אחרות לפני ובדקו רק השקפות

(שלפעמים גם זה היה שקר אחד גדול..)

אבל... לא מתגרשים בכלל בגלל מה יגדו והסטיגמות וזה שמכניסים לך לראש שכל וזג יכול להסתדר

ואז בלית ברירה מסתדרים עם מה שיש.. אבל לא טוב לאלו שחיים ככה

וחבל כי עוד כמה פגישות עוד קצת פתיחות בקשר היו קולטים את זה מראש ולא ממשיכים

לא אומרת שכולם ככה... אבל חלק גדול

ובכל ציבור יש אלה שמספיק להם כמה פגישות בודדות ומחתנים והכל יופי אבל זה לא אומר על כולם

חז"ל ראו במשימה של מציאת זיווג משימה מורכבת אפילו לקב"ה.

כשאנחנו יוצאים לדייט איננו יודעים האם המדוייט הוא אכן מתאים לנו ובמסגרת הפגישות כמו גם בירורים אחרים מנסים לברר זאת.

בודדים (בכל המגזרים) "מתאהבים" במבט ראשון או מסוגלים לקבל החלטה מהירה שהם רוצים בבחור/בחורה זו כבני זוג.

רוב האנשים לא מסוגלים לקבל החלטה כזו בזמן קצר וללא הכרות מעמיקה ולכן הם זקוקים לפגישות רבות.

אצל חלק מתתי המגזר החרדי , המנהג הרווח לא מאפשר הכרות מעמיקה וממושכת עם בן/בת הזוג המיועדים , כאשר הברירורים המוקדמים בעצם נועדו בין השאר לנסות לחפות על הבעיה הזו.

אלמלי האיסור ההלכתי, מרבית הזוגות הדתיים היו גרים בדירה משותפת , מספר חודשים בטרם ההחלטה על נישואים כפי שמקובל כיום במגזר החילוני, מאחר וגם המפגשים לקראת הזוגויות לא מספיקים לרוב האנשים כדי לקבל את ההחלטה הנכונה מבחינתם

לא ברור לי איך אפשר להותיר על כנו בפורום כזה את המשפט האחרון.

(לטוב ולמוטב) מאפשרות לזוג פחות לחשוש מהפתעות ופחות לחפןר וכך להחליט יותר מהר

כך שזה כנראה לא 100%.

לא ניתן למדידה, כי יכול להיות שמשהי תצא פעמיים ותעשה את טעות חייה, ומישהי שתצא חצי שנה-שנה ותמרח את הזמן (ואת הרגשות ) סתם. צריך להיות באמצע, נורמלי.. לא קצת מידי ולא הרבה מידי. צריך לעשות ברורים מדוקדקים קודם ואז לא צריך להפגש המון... ומה שאני יכולה להגיד ב 100% זה כשמדברים יותר מידי לפני חתונה (יותר מידי באמת) ולא מקדמים את היחסים בגלל מגבלות הלכתיות - מתחילים לא להתלהב אחד מהשניה, לא להתרגש יותר מידי ואפילו לשנוא....

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?