שכוייח על פתיחת השרשור!!

הערות: 

כתבת:
"מים אחרונים חובה!!!".

אך:
התוספות(קבוצה גדולה של גדולי חכמי אשכנז לפני קרוב לאלף שנה) כתבו ש"אין אנו רגילים ליטול אחר הסעודה", "דווקא להם(בזמנם) שהיו רגילין ליטול ידיהם אחר הסעודה מפני מלח סדומית, אבל אנו אין מלח סדומית מצוי בינינו"(ברכות דף נ"ד ע"א).
נכון שהשו"ע פסק בסימן קפ"א סעיף א': "מים אחרונים - חובה", אך גם הוא בעצמו הביא באותו סימן בסעיף י': "יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים".
והרב שלמה גאנצפריד(בעל הקיצור שו"ע של האשכנזים) כתב בסימן מ"ד סעיף א': "בדין מים אחרונים, הרבה מקילים[אבל נכון לכל ירא שמים ליזהר בהם]".

ולכן נא לא לרצוח את מי שלא מקפיד על מים אחרונים. עיקר הטעם בימינו הוא משום שכך יש לנהוג סוד, אך ע"פ הפשט אם הידיים נקיות אין צורך בעשיית מים אחרונים.

----------

כתבת:
"והמקל בהם מקילין לו ימיו ושנותיו".

מקור דבר זה:
שו"ת מן השמיים לר' יעקב ממרויש (סימן כ"ה): [היה שואל ומשיבין לו מן השמיים ש]מים ראשונים ואחרונים דבר שבקדושה הם, וכל דבר שבקדושה - המקיל בו מקילין ימיו ושנותיו.

----------

כתבת:
"יש מי שכתב שיש ליטול מים אחרונים במעט מים".

על זה יש להעיר שהרב מרדכי אליהו כתב:
"לא די שירטיב את קצות אצבעותיו, כמו שרוב העולם מביאים לשולחן כלי קטן עם מים, אלא יש ליטול עד הפרק השלישי של האצבעות, וראש הפרק השלישי בכללם".

----------

כתבת:
"סכנה להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון ואפילו בדברי תורה".

בוודאי שגם זה רק ע"פ הקבלה, אך ע"פ הפשט אין בעיה עם זה.

----------

כתבת:
"לא ילך במנעל דחוק!".

איני בטוח שאדם שיעשה זאת יקבל גיהנום; אדם שיעשה זאת בסה"כ יכאב לו כף הרגל...

ושוב שכוייח!

בצ"ל אריאל!

אני מציע שלכל מי שיש הערה לכתוב בשרשור זה, שהוא גם הוא יכתוב "הלכה נחמדה" אם לא קשה לו.

מה אתם אומרים?(אל תשכחו שאם אתם עונים על זה, תצטרכו להשתדל להביא איזו הלכה...).

בצ"ל אריאל!

ג) אכילת קישואים, אבטיח, חציר, בצל ושום בהפסקתא מבואר שקישואים, אבטיחים חציר, בצלים ושומים קשים לשכחה אולם שא"צ לחוש לזה. 

****

ד) אכילת זייתים:

*הרגיל באכילת זייתים משכח תלמודו.

*האוכל זייתים בכוונה מוסיפים לו זכירה.

*יש מי שכתב דמותר לאכל זייתים עם שמן זית ואז איינו קשה לשכחה. ויש אומרים דגם בכה"ג קשה לשכחה.

אולי במקום שכל אחד יכתוב איזושהיא הלכה שעולה לו לראש, בואו ונלמד איזהשהוא נושא מסויים... ואז נכתוב תהלכות המסויימות לנושא הזה...

(אין לי הלכה לכתוב... סורי...)

טוב אז אני יביא משהו

טעה בימות הגשמים ולא אמר "מוריד הגשם"

אם עדין לא הגיע לסיום הברכה יזכיר בכל מקום שירגיש בטעותו,

כי כל הברכה הוא מקום מתאים בדיעבד.

וטב להמשיך אחרי ההזכרה "מכלכל חיים בחסד" וכ'ו .

ואם כבר אמר ברוך אתה ה' ואז נזכר שלא אמר "מוריד הגשם"

יסיים בלמדני חוקיך(יש פסוק בתהילים "ברוך אתה ה' למדני חוקיך")

ואז זה כאילו הוא קורא פס' בתהיליםוחוזר לתחילת הברכה "אתה גיבור"

אחלה נושא...

תביאי הלכות בנושא לשון הרע ונתחיל ללמוד!!!

אשרייך!

חשבתי על עוד רעיון..

אפשר לשאול פה שאלות בהלכה...

(השאלה אם לא תיהיה בעיה... בלכשל אחרים ברבים..)

סתם שאלה.... האים על מסטיק מברכים???

לפי הידוע לי, כל עוד אין במסטיק לא סוכר ולא טעם - לפי כולם אין לברך על זה.

אם יש סוכר, אז אלה הרבנים שאומרים שיש לברך:

הרב עובדיה יוסף.
הרב מרדכי אליהו(וכן אם אין סוכר, אך יש טעם טוב).
הרב עוזיאל אליהו(פסק כמו הרב מרדכי אליהו - איני יודע אם יש מקום שהוא חולק על הרב מרדכי אליהו בפסיקת הלכה).
הרב דוד סתיו.
הרב צבי קוסטינר.
הרב שי פירון.
הרב יוסף דהאן(וכן עם יש טעם טוב ללא סוכר).
הרב רצון ערוסי.
הרב דוד לאו - מודיעין.
הרב משה כ"ץ.
הרב מיכאל ברום.

ואלה הרבנים שאומרים לא לברך, למרות שיש סוכר או מתיקות:

בעל יצחק ירנן.
הרב משה לוי זצ"ל(בעל ברכת ה' - אחד הרבנים התותחים בהלכות ברכות. השקיע המון מחייו לנושא זה. נפטר לפני שנים אחדות).
הרב יובל שרלו.


בצ"ל אריאל!

איני רואה בעיה בזה.
אם אני טועה, אשמח שתאירי את עיני.
איני עושה זאת, כי אני רואה את הרבנים כחברים שלי, אלא משום הכבוד הגדול שלי אליהם.

בצ"ל אריאל!

אם הרב שלך לדוגמא הוא הרב מרדכי אליהו, אז אין צורך שתעשי זאת, כי הוא פסק שיש לברך; אם את רוצה להחמיר, אז שכוייח לך, אך זה לא חובה.

והעצה של שתיית מים, היא לא תמיד טובה, כי כאשר אדם לא צמא והוא שותה מים, אז אין לו לברך על שתיית המים.
וברכה אחרונה בכלל אין בעיה עם מסטיק, כי ברור שאין לברך עליו ברכה אחרונה(במציאות נורמאלית שאדם לא בולע מסטיקים).

בצ"ל אריאל!

פשוט זה מה ששמעתי...

אני שמחה לשמוע את ההלכה האמיתית...ובע"ה אני איישם אותה...

סחטיין על השירשור, הוא באמת מועיל!

מסופר על אדם אחד שבא לעיירה של החפץ חיים בשביל לראות אותו.

אותו האדם נכנס לעיירה וראה אדם ושאל:

"אדוני, יש לך מושג היכן גר החפץ חיים?"

אותו אדם ענה: "החפץ חיים??? מה אתה צריך ממנו???"

האדם השיב: "אני רוצה לבוא לדבר אותו..."

אתו האדם ענה: "החפץ חיים?!? סתם אדם! כזה פשוט... לא יודע דבר... עזוב, אל תלך אליו.."

האדם שמע זאת והלקה אותו אדם מכות חזקות... (הרי ממתי מדברים כך על אדם כזה גדול?!?)

אותו אדם צרח מכאבים וביקש שיעצור זה כואב לו...

האדם הפסיק.

אותו אדם אומר לו: "אני החפץ חיים! אדוני, לימדת אותי עכשיו הלכה חשובה." אמר.

האדם שאל: "איזו הלכה?"

החפץ חיים ענה: "אפילו אסור לדבר לשון הרע על עצמי. כי אז אחר-כך מקבלים כאלו מלקות חזקות".

אשמח לקבל מקור רציני לסיפור זה(שמעתי אותו פעמים רבות, אך לפי הידוע לי החפץ חיים לא פסק הלכה כזאת).

וכי אסור לאדם לנהוג בענווה??

בצ"ל אריאל!

 שמעתי את זה ממשהי..

שפעם אחת היה יהודי עשיר אחד...ששמע על החפץ חיים ורצה ללכת לראות מי הוא אותו אדם גדול ששמע עליו...וללון אצלו..

הוא הלך לחפש אותו באחד הרחובות של העשירים...כי שמע שהוא אדם גדול...

בקיצור...הוא שואל: "איפה החפץ חיים...איפה הוא גר...?"

אז ענו לו...: "פה אין לך מה לחפש...הוא אדם עני מרוד...לך לחפש בשכונות של אותם עניים..."

הלה הלך..ושאל שאל ..עד שמצא..את ביתו...הוא נדהם למראה ביתו...הוא חשב למצוא בית מסודר ...וכו' וכו'...

שאל אותו..: "החפץ חיים-אפשר לשאול מדוע ביתך נראה כך הרי אתה אדם גדול...?"

אז החפץ חיים שאל אותו..:

"תגיד לי הרי אתה אדם עשיר אפשר לראות איפה כל עשירות שלך?  הרי אני רואה שיש לך רק תיק קטן..."

אז האדם ענה לו...: "זה מפני שאני רק אורח אצלך ובאתי רק לילה אחד..."

אז החפץ-חיים ענה לו...: "גם אני אורח פה בעולם..."

כתוב:"לא תלך רכיל בעמך איזהו רכיל?

שטוען דברים והלך מזה לזה ואומר:

כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני

אף על פי שהוא אמת וגם אין בו גנות

הרי זה עובר בלאו והא עוון גדול

וגורם להרג נפשות מישראל

אסור לדור בשכונת בעלי לשון הרע. (דהיינו יש להיזהר מאוד שלא לקבוע

לו מקום בבית-הכנסת ובבית מדרש.)

וכל שכן ליישב עימהם ולשמוע דבריהם,

ואפילו אין בדעתו לקבל את הדבר, כיוון שמטה אזניו לשמוע,

ואם הוא יודע באחד מתלמידיו שהוא מבעלי הלשון,

צריך להרחיקו מאיתו אם הוא יודע שלא תועיל לו הוכחה!

(נא לכתוב בפעם הבאה הלכות בכתב גדול!!! ומאירות עיניים..)

                                                עד היכן לשון הרע

                           שאל  אחד לחביר אנא אמצא אש?ואמרלו:

                       בבית פלוני שיש לו הרבה דגים ומבשלים שם תמיד.

אפשר לקבל הסבר?? מה שסומן באדום לא הבנתי...

עד היכן לשון הרע

                           שאל  אחד לחביר אנא אמצא אש?ואמר לו:

                       בבית פלוני שיש לו הרבה דגים ומבשלים שם תמיד.

מה קשור הדגים ללשון הרע?

יעני, נותנים לך דוגמא עד איפה יכול להגיע לשון הרע...שאפילו אם מישו למשל שואל אותך "איפה אני יכול למצוא אש"?

ואת עונה לו "בבית של ההוא בטוח יש, תמיד מבשלים שם דגים וכו'" זה נקרא לשון הרע!

(הנקודה עם האש היא בקטע שהוא צריך פשוט להעביר אש ממישהו..(את מכירה שתמיד בחגים כולם הולכים לשכנים כדי להעביר אש...)

מכיון שאת נהנת בלקיחת התרופה מהטעם שלה את צריכה לברך שהכל.

אבל כדי לצאת מהספק נוהגים לשתות לפני כן ולברך שהכל ואז לצאת ידי חובה גם על התרופה.

אפשר מקור למנהג שהזכרת כאן?

לי אישית ידוע בפשטות שתרופה הטעימה לחיך, יש לברך לפניה "שהכל".

בצ"ל אריאל!

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...