אבל...
*אשכים לבית השר
*אבוא לעת ערב

#מתקן_כפייתי



אה... והוא לא היה גאון, הוא היה ראשון!

עצם העניין הוא שהשיר גאוני ואני אומרת אותו בעל פה ובשינויי מילים כל אימת שחוסר צדק נעשה עימדי...

 

אויה כלה טריה, ובחדרה חגב

אויה לה למנקה, נשבר לה המגב.

אויה למסריחה, אין מים חמים עכשיו.

אויה לה לכובסת, אזל ואין אטב.

אויה לה למגהצת, כי לא תמצא קולב.

אויה לה ליושבת, כעת בגדה נרטב.

 

אני צופה לך עתיד מזהיר כמשוררת!

הוספת את העריכה שלי כדי שיחשבו שאני מחמיאה לעצמי?

 

זה היה סתם בשביל הכיף

אם את היית עושה את זה לי, סביר להניח שהייתי מנסה לנחש דברים דומים..
ואני מתוחכם לפעמים, כשמתחשק לי

חרזת עכשיו
עם אטב

כל אלו תחליפים לשורה האחרונה בשיר

זה לא שיר בפני עצמו... לא שמת לב שהכל מתחיל עם "אויה"?

 

והם לא תחליפים טובים, אני פשוט מהאנשים שאומרים שירים ומדברים בחרוזים כי זה כיף לי.

לא תמיד זה חייב להיות שיר מצוחצח למוזיאון

החריזה הגאונית של משוררי ספרד
ברמת ההגהייה המשקלים הניקוד
הכל מדוויק עד לפרטים הכי הכי קטנים.

ולא כמו בשמינו שמחרזים "אבן"
עם "יושבת"

וזה עדיין קשה טילים

אנשים כותבים שירים ודקלומים בלי חרוזים בכלל

וזה נחשב "שיר" לכל דבר.

למה.

 

לכן אני אוהבת את החריזה הזאת, שהיא מדוייקת ברמות ופשוט נעימה לשמוע.

זה מתחרז במנגינה
כמו שחורזים
"מודה ש..."
עם
"דשא"

עדיין, יש שירים שגם בלי מוזיקה ישמעו מוזיקליים

מנגינה שלא צריכה תווים כדי לעוף

לפני 1500 שנה זה לא היה קיים (ואני מגזים, נראה לי הרבה פחות)

לשאלה מה דינו של של דבר שנכנס לתוכו זבוב, הוא השיב:

 

פרשנו

רעבתנ

שבדבש

נתבער

ונשרפ

 

מה שמדהים בתשובה הזו, זה שאפשר לקרוא אותה מארבעה כיוונים: מימין לשמאל, משמאל לימין (כשמתחילים מלמטה) מלמעלה למטה (מימין לשמאל) ומלמטה למעלה (משמאל לימין).

לא תחרוז בשור ובחמור. את השור שלח למישור והחמור - להר המור.

לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו
הולך את השור אל ארץ המישור, ואת החמור להר המור. (ויש שטרחו להדגיש במיוחד את החלק האחרון )

אני זוכרת שפשוט נדהמתי מזה כשנתקלתי בזה לראשונה.

יש גם מגילה שלימה כלשהי שניתן לקרוא אותה מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף...

 

"ילד כותב בתוכ דלי"

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)