עצם העניין הוא שהשיר גאוני ואני אומרת אותו בעל פה ובשינויי מילים כל אימת שחוסר צדק נעשה עימדי...

אויה כלה טריה, ובחדרה חגב

אויה לה למנקה, נשבר לה המגב.

אויה למסריחה, אין מים חמים עכשיו.

אויה לה לכובסת, אזל ואין אטב.

אויה לה למגהצת, כי לא תמצא קולב.

אויה לה ליושבת, כעת בגדה נרטב.

הוספת את העריכה שלי כדי שיחשבו שאני מחמיאה לעצמי?

כל אלו תחליפים לשורה האחרונה בשיר

זה לא שיר בפני עצמו... לא שמת לב שהכל מתחיל עם "אויה"?

והם לא תחליפים טובים, אני פשוט מהאנשים שאומרים שירים ומדברים בחרוזים כי זה כיף לי.

לא תמיד זה חייב להיות שיר מצוחצח למוזיאון

אנשים כותבים שירים ודקלומים בלי חרוזים בכלל

וזה נחשב "שיר" לכל דבר.

למה.

לכן אני אוהבת את החריזה הזאת, שהיא מדוייקת ברמות ופשוט נעימה לשמוע.

עדיין, יש שירים שגם בלי מוזיקה ישמעו מוזיקליים

מנגינה שלא צריכה תווים כדי לעוף

לשאלה מה דינו של של דבר שנכנס לתוכו זבוב, הוא השיב:

פרשנו

רעבתנ

שבדבש

נתבער

ונשרפ

מה שמדהים בתשובה הזו, זה שאפשר לקרוא אותה מארבעה כיוונים: מימין לשמאל, משמאל לימין (כשמתחילים מלמטה) מלמעלה למטה (מימין לשמאל) ומלמטה למעלה (משמאל לימין).

לא תחרוז בשור ובחמור. את השור שלח למישור והחמור - להר המור.

אני זוכרת שפשוט נדהמתי מזה כשנתקלתי בזה לראשונה.

יש גם מגילה שלימה כלשהי שניתן לקרוא אותה מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף...

"ילד כותב בתוכ דלי"

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.