פעם אחת הייתי בהרצאה של הרבנית ימימה. אני לא הולכת להרצאות שלה יותר, בגלל זה:
היא אמרה שנשים הן כמו דומינו ראלי. הן אומרות "רע לי" ואז יש מפולת, רעלירעלירעלירעלירעלי
כולן צחקו
אבל זה ממש לא מצחיק! ואם באמת רע לי? למה לעזאזל לצחוק על דברים רציניים?
לכן אני לא סובלת גם את ההרצאות של הרב פנגר. יאללה בואו נעשה צחוק מדיכאון! בואו נעשה צחוק מעצב! בואו נצחק ונשמח כל עוד אנחנו יכולים לעוות את הקול ואת הפרצוף שלנו, העיקר לצחוק!
אני לא סובלת את זה ובמחילה מהרבנים החשובים וממעריציהם.
רע לי ואני לא פוחדת לומר את זה ככה בגלוי. אני לא צריכה את כיסויי הצחוק והעמדת הפנים שהכל בסדר ואין ממה לדאוג.
יש לי הרבה ממה לדאוג.
עצם העובדה שכבר 3 בלילה ואני לא ישנה היא כשלעצמה עובדה די מדאיגה, כי זה אומר שלא הצלחתי להירדם וזה אומר שהיה לי יום לא טוב, ויום לא טוב בשבילי זה לא דבר שכדאי שיקרה. ממש לא כדאי.

אני מחכה לפורים.
בעז"ה זה יהיה הפורים הראשון שאני אעז לשתות. תמיד פחדתי. עישנתי קצת, התחרפנתי קצת, אבל לא שתיתי עדיין והשנה אני אעשה את זה.
אבל למה למען השם יש 300 קלוריות בחצי כוס?!
בגלל זה לא שתיתי עד עכשיו.
יאללה למי אכפת. פעם בשנה מותר.
כמו שפעם בשנה מותר סופגניות וספינג׳, כמו שפעם בשנה מותר מלא שוקולד שווייצרי (זה מה שקורה אצלנו בפסח, לא יודעת מה אתכם), כמו שפעם בשנה אוכלים 3 סעודות ביום למשך שלושה ימים, ומותר כי מצווה.
יאללה בואו נעוט על המצוות האלה, נאכל קרמבו בליל שבת חורף וגלידה בליל שבת קיץ, מותר, זאת מצווה להנות משבת!
כןכן, אפילו אם סובלים מזה אחר כך! כמה חבל שהשכל האנושי כזה שרוט, כל ביס מייסר את המצפון, או שזה רק השכל שלי, אולי הוא לא שכל אנושי נורמטיבי.

אני מפטפטת שטויות כי כזכור כבר 3 בלילה.