את כותבת שגם את לא מספרת, ואז כותבת שזה יפריע לך?

יש בנים שמשתפים מאוד, יש בנים שמשתפים קצת, יש בנים שלא משתפים בכלל.

אגב גם בנות יש  מכל אחד מהסוגים הללו.

אז זו לא שאלה לבנים, למרות שיש ככל הנראה הרבה יותר בנים שמעדיפים להמעיט בשיתוף ההורים.
השאלה האמיתית היא-

למה זה מפריע לך? לכל אחד מערכת יחסים שונה עם ההורים והמשפחה. 

למה בנים לא משתפים את ההורים שלהם-

כי בנים עצמאיים יותר ושומרים על הפרטיות של עצמם. הם רואים בקשר הזוגי שלהם משהו ששייך

אך ורק להם ולבת זוגם- ואין להם עניין או צורך להכניס מישהו אחר לתמונה. למעשה- אם הם יכניסו

הם יעדיפו שזה לא יהיה ההורים בגלל המטענים הרגשיים שיש בתוך הקשר הזה. בנים מתייעצים עם רבנים

שלהם, חברים מנוסים(וגם לא מנוסים) הרבה יותר משהם מתייעצים עם ההורים- וגם זה, במקרה של צורך.

לספר להורים מוביל לשני דברים - הראשון התערבות והתרגשות של ההורים על משהו שהם עוד לא יודעים

מה הם רוצים לגביו- והרעש רקע שההורים ייצרו בעניין רק מפריע. לבחור חשובה דעת ההורים שלו, אבל רק אחרי

שהוא גיבש דעה, אם היא תגיע לפני שהוא גיבש דעה היא רק תפריע לו. השני- במקרה והדברים לא יילכו כמו שצריך

ההורים יתעצבו איתו ויתייחסו אליו כמי שנפגע- ואין לו כוח לזה, הוא רוצה להגיד "מה שהיה היה" ולהמשיך הלאה, כשהוא מאפשר לעצמו להתמודד עם הדברים בצורה בזמן ובדרך הנוחה לו. זה מה שחבר\רב עושה,

הוא לא יושב עלייך כל פעם עם "איך אתה מרגיש בקשר לקשר ההוא?".

ולכן- הרבה בחורים לא מוצאים שום סיבה לעדכן את ההורים על קשרים לפני שהדברים רציניים או מתקדמים

לכיוון רציני מבחינתם.

אגב שאלה הרבה יותר מהותית בעיניי-

מי אמר שהשיתוף של ההורים הוא כיבוד הורים? או הכרת טובה? מי אמר שהתנהלות כזו מועילה לנישואים 

בריאים? אולי היא מזיקה להם?

כדי להכיר באמת צריך לצאת מתפישת העולם שלנו ולהקשיב באמת לתפישת העולם של האחר.

כדי להתחתן צריך את היכולת הזו. אחרת מתנגשים כל הזמן.

מה מקור הניק שלך?

אאל"ט הוא מוכר לי ממש מאיזשהו ספר עתיק יומין.

העליתי סימן שאלה.

לא בשלבים מתקדמים כשכבר עולים לבטים.

טוב אבל את יודעת שזה דיי מקרה חריג שבבירורים אומרים לך להתרחק מבחור..

ובכל אופן מה שאמרת רק מחזק את דעתי שאני רואה מעלה בכך שבחור לא משתף את ההורים כי זה אומר שהוא פועל על פי שיקול דעתו ומקבל החלטות באופן עצמאי

ידע הכרחי וחשוב חחחחחחחח

 לא צפיתי את התשובה הזאת.

ברור שלא רוצים לפגוע בהורים, ח"ו. השאלה היא למה זה משנה. 

אם נכון ובריא לי לא לשתף ושיתוף יפריע- זה משנה אם זה פוגע בהם שאני לא משתף?

(אגב, אמא שלי לא מתה על זה, אבל לא שיתפתי. הבטחתי שכשיהיה משהו שחשוב אני אשתף.)

אני מכירה הרבה בנות שגם לא מספרות להורים שלהן.

זה מאוד משתנה- מה היחסים בין הבן\ת להורים. יש כאלה שמעדיפים להתייעץ עם אנשים אחרים ולא עם ההורים. זכותם המלאה!!

לדעתי אין בכללי בעיה לשתף

הבעיה היא שלפעמים זה גורם שהם הופכים לשותפים גם באכזבות ובכשלונות

ואז חבל סתם להכביד עליהם!

ואם לרגע נעזוב אותם ונדבר על אלו שלא משתפים, אני רואה לנכון לחלק בין הטיפוסים:

הטיפוס שמודיע להורים 'אני השבוע מתארס' [וכן, היו דברים כאלה...] זה באמת גובל בחוסר כיבוד הורים.

הטיפוס שכן משתף את ההורים כשהוא נפגש ,לפחות אם נפגש רציני, אבל לא נכנס לרמת הרזולוציות ופרטי המפגשים, לרוב זה לא נובע מאטימות לב. הקושי בלשתף יכול לנבוע כתוצאה מ: 

א. הורים אדישים שלא נכנסים לזה אז אין לבחור למי לספר...

ב. הורים שדווקא מתעניינים, ברמה הטכנית, יותר מידי ובאופן טבעי זה מוליד רתיעה.

ג. הורים שמרבים לחוות את דעתם, ומה לעשות שדעתם לא תמיד לטעמך...

ואחרי הכל, חשוב לא לבוא ממקום של 'להיות גבר' ולמדר את ההורים, ההורים שלנו צריכים להיות בתודעה שלנו הרבה לפני שאנחנו רצים לשתף את כל העולם ולהקתו.    

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.