(פתחתי ניק כדי להגיב כאן כיוון שחלק מהתגובות כאבו לי מדיי, ונראות בעיניי מטעות ומסוכנות).
חכמות היזהרו בדבריכן.
כמה וכמה תגובות כאן, שמופנות אל פותח השרשור, כלל לא משיבות על שאלתו.
הוא ביקש לשמוע מבנות הפורום איך הן היו "אוכלות" סיפור כזה באופן אישי,
וחלק מהתשובות מפליגות למרחקים גדולים הרבה יותר. הן מטילות דופי בעצם התהליך שעבר, מתיימרות לחרוץ בביטחון את משפטם של טיפולי המרה בכלל, "מסירות את הלוט" מעל החיים הכביכול נורמליים של זוגות שבהם אחד מבני הזוג עבר טיפולי המרה ומספרות לנו את ה"אמת", ואף מזהירות נשים מפני חיים של אומללות תמידית.
וכל זאת על סמך מה? הרצאה! ריבונו של עולם, היכן האחריות המינימלית? הרי הנושא רגיש כל כך ובאמת עשוי/עלול לחרוץ גורלות. כמה כאן השתמשו בביטוי "מאמין" או "לא מאמין" בטיפולי המרה. אבל אמונה לא ממש רלוונטית כאן...
והתוספת העסיסית של שמועות על מכות חשמל בכלל תורמת נופך ביזארי ומאוד מאיים לכל הסיפור.
ובכן,
ראשית ל @20 לנער -
אני עצמי לא הבנתי מספיק האם אתה מבקש לדעת אם בעיני בחורות חשיפה של מידע כזה בפגישה חמישית ייתפס כמעשה הגון או כתרמית,
או שאתה שואל האם יש כאן בחורות שחושבות שהיו עשויות לחיות עם בחור כמוך?
על השאלה הראשונה אני כמובן לא יודע לענות כי אני לא בחורה (אם כי סביר שאחרי ארבע פגישות קרובות ונעימות, התשובה של מישהי לשאלה הזאת תהיה שונה מהתשובה שהיא משיבה מהכיסא מול המחשב או הטלפון).
ביחס לשאלה השנייה נדמה לי שגם לאף אחת אחרת אין באמת יכולת לענות בגלל שני נתונים קריטיים שמאוד חסרים -
א. (מה שהזכרתי גם לעיל) לא לחינם העצה שקיבלת (הגונה או לא, אני לא נכנס לזה) היא לספר בפגישה החמישית. אחרי היכרות וקרבה מסוימות, ייתכן שבחורה תרגיש שהמחיר שהיא נדרשת לשלם בחיים משותפים עם בחור כמוך, הוא מחיר כדאי ואפשרי מבחינתה. ייתכן שה"מסוגל לאהוב ולהעניק ללא גבול, דוס מאד ובייניש" שילבשו גם פנים, קול, צחוק, חיוך, תבונה ומחוות של רגישות ואכפתיות, יצבעו עבור הבחורה את התמונה בצבעים כאלה, שעל הרקע שלהם, גם ההתמודדות הקשה עם נושא המשיכה, תקבל הקשר ומשמעות אחרים לגמרי.
ב. חשוב עוד יותר -
אף אחת (ואף אחד) מהנוכחים לא יודע מה המשמעות של חיים משותפים במצב כמו שלך. הנושא הזה לגמרי לוט בערפל עבור כולנו גם במקרים נורמליים לחלוטין. זה תחום שברוך ה' הרוב אינם מכירים מניסיונם, ובוודאי שאינם מכירים את מה שיקרה בתחום הזה בינם ובין האדם הספציפי שאתו הם הולכים להינשא.
ויודעים מה? זה נושא לא פשוט בכלל. חילונים רבים תוהים, ובמידה מסוימת של צדק, כיצד ניתן להחליט לבוא בברית ללא בדיקה של התאמה פיזית. ובכל זאת אנחנו סומכים על ה' וקופצים למים האלה.
אז אם לגבי מי שלא נתחתן אתו אנחנו לא ממש יודעים מה הולך להיות שם, קל וחומר שלגביך אין מי שיודעת מה המשמעויות וההשלכות. הרי אף אחת לא באמת יודעת לתרגם את המילים "משיכה מינורית לנשים" למידת הקרבה הפיזית שאתה עשוי לחוש כלפי האישה שאתך. אם אכן תחליט לספר על מצבך בפגישה החמישית, אתה חייב להגיע עם כמה שיותר מידע, וטוב מזה - להציע לבחורה להגיע יחד אתך למטפל שלך או לאיש מקצוע שיסביר לה את משמעות החיים המשותפים אתך. רק מתוך כך תהיה לה אפשרות לקבל החלטה מושכלת. כל ניסיון לקבל מענה כשאין לנשאל מידע מספק, יביא רק למפח נפש.
לעצם נושא טיפולי ההמרה -
אני מכיר כמה וכמה אנשי טיפול שעוסקים בתחום, שמפנים לטיפולי המרה, או שמטפלים טיפולי המרה בעצמם.
ובכן - בעולם יש וטו מוחלט על הנושא בכללו. טיפולי המרה סותרים את האג'נדה הליברלית הבסיסית, שלפיה מגדר הוא עניין של תחושה אישית, ואפילו של בחירה אישית חופשית, ואילו נטייה היא טבע שאי אפשר להתכחש לו או להטות אותו (כן, יש סתירה בין האמירות הללו). ככל הידוע לי, יש כיום מדינות בעולם שבהן מטפל שיסכים להיענות לבקשתו של מטופל ולסייע לו לשנות את נטייתו (לא יציע לו! רק ייענה לבקשתו של המטופל!) יאבד את רישיונו!
חוקרים שרואים באור חיובי את טיפולי ההמרה לא מקבלים מלגות מחקר ואף מודרים ממסדרונות האקדמיה.
יש השתקה והדרה אלימה של כל מגמה הרואה ניסיונות שינוי הנטייה באור חיובי.
כשזה המצב, כל ה"נתונים" על מחקרים כאלה ואחרים הם חסרי ערך.
מה שידוע לי הוא שטיפולי ההמרה המקובלים יותר כיום, והמוכחים כיעילים יותר מאחרים, מתנהלים על פי שיטתו של ניקולוסי, שהתמצית שלה הוא שימוש במשיכה הקיימת (לבני אותו מין) כדי ליצור התניה לסיטואציות שבהן אמורה להתעורר משיכה לבני המין השני. באופן כזה, משיכה לבני המין השני מצטרפת אל המשיכה הקיימת, ולא מבטלת אותה.
מכמה אנשי מקצוע שמעתי תיאור דומה - הם אומרים שלשיטה יש סיכויים גבוהים להצליח, אבל בפועל היא מצליחה באחוזים נמוכים מאוד כי היא כרוכה במאמצים אישיים כבירים ממש. מדובר כמעט בהתאבדות פנימית, של חלקים מאוד מאוד עמוקים באישיות כדי לאפשר להם להתעצב מחדש, וזה מחיר שקשה מאוד לאדם לשלם.
בסגנון אחר שמעתי מטפל שאומר שמטופל אשר סובל מהתקפי חרדה יהיה מוכן לעשות הכל כדי להשתחרר מהם. לעומת זאת מטופל בעל נטיות הפוכות לא סובל מהנטייה עצמה, הסבל שלו הוא "סבל מהמעגל השני" - הוא סובל מאיסורי החברה (או התורה, או התרבות וכו') ורק לכן רוצה לשנות את נטייתו. אם הוא היה חי על כוכב שבו הנטייה שלו לגיטימית, הוא היה חי אתה נפלא. ממילא, כשמדובר על "סבל ממעגל שני", קשה הרבה יותר לגייס מוטיבציה כדי לעבור תהליך ארוך וקשה.
כמובן גם שנוצר כאן מעגל כשפים - ככל שהחברה נותנת לגיטימציה גדלה והולכת לנטיות הפוכות, הסבל של הלוקים בהן פוחת, המוטיבציה שלהם להשתנות פוחתת, ההצלחה שלהם להשתנות פוחתת, והנה, לחברה הליברלית כביכול יש הוכחות לכך שטיפולי המרה אינם יעילים ושצריך להעצים את הלגיטימציה לנטיות הפוכות וחוזר חלילה.
לפותח השרשור - אתה מתאר תהליך אישי מדהים בעיניי, אומץ וכוחות נפש פלאיים - הן ביכולת להישאר "דוס מאד" במצבך האישי הכל כך לא פשוט, והן ביכולת לחזור לכאן לפורום, אחרי שאתה מתאר שנתקלת בחוסר רגישות, ושוב לנסות לברר ברגישות את מה שחשוב לך. אולי זה עיקר העיקרים של קשר, ובייחוד של קשר בין איש לאישה - הנכונות להמשיך ולקיים שיח גם עם מי שיש פערים עמוקים ביני לבינו. התורה שוללת בחריפות חלקים מאוד משמעותיים באישיות שלך, אבל אתה לא שורף אתה את הגשרים, והפורום הזה לא תמיד אמפטי או מבין כלפיך, וגם אתו אתה לא שורף את הגשרים... אולי יכולת ההיקשרות הממשית שלך לנשים לא שלמה, אבל את הגרעין הזה של קיום קשר גם עם מי שכל כך שונה ממני, את זה כנראה שיש לך בהחלט. שבעז"ה העיקשות המבורכת הזאת תוליד פירות מתוקים ("תוליד" גם במובן הכי ממשי של המילה הזאת...)
רק טוב.
