ברסלב מדברים כל הזמן על שמחה-והם הכי עצובים
חב"ד מדברים כל הזמן על ביטול-והם הכי גאוותנים.
(אבא של ציף שם שם ומוסיף -לכל אחד יש יצר הרע בעבודת ה׳ שלו.)
@חירטוטא דלעילא אם הגעת לביטול אז את מיוחדת
)ציףהיי! אני באמת גאוותנית! איזה קטע!
לפחות אני לא רבה ולא עצובה!
בעצם..
ציףולגבי ההכללות..
בוויזניץ הכי רבים?
אדמורים שנפרדו ויושבים בטישים יחד זה נקרא לריב.. (אומנם עצם ההיפרדות היא מריבה, אבל יחסית לחסידויות אחרות, יש שם שלום)..
ברסלב הכי עצובים?
למה את חושבת כך.
ואבאב של ציף ציף אמר משפט גאוני..
ואני צריך פעם להכיר חבדניק עובד באמת..
למה את חושבת כך?
את מכירה?
לגבי הקרב וכו',
פעם מישהו אמר משפט, שחרדים הם כמו אחים. כשהם רבים, הם רבים עד הסוף, כמו אחים שמסוגלים לא לדבר זה עם זה שנים..
גושניקים הם לא פלורליסטים<?
לפיו פלוריסט יכול להכיל הכל, חוץ ממי שלא מכיר פלורליסטים.. (אני חושב שככזה הוא לא פלורליסט, אבל יש לא מעט כאלה)
דברים מעניינים אמרת
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)