היא ההפך ממנה), הרעיון מובא בעוד כמה מקומות בחסידות (ובעוד כמה מקומות בכלל).

כשלומדים את זה מבינים מה זה להיות "זית רענן", להיות זקן בנפש של ילד בעבודת השם.

העיקר העיקר זה להתחיל כל יום מחדש, נקודה שחוזרת אצל רבי נחמן הרבה בספרים ובכתבי תלמידיו.

תיחזוק תמידי של הקשר להשם
על ידי כל דבר שעוזר - שירים שמחברים [אני אוהבת את ביני לנדאו, יוסף קרדונר , אברהם פריד..... ובעצם מה שמכונה "מוזיקה חסידית/ חסידי מקורי"- הבמילים חזקות. / שיעורים/ קריאת חומר שטוב לך/ פעילות כיפית שבסיומה את יכולה לחשוב מה את לוקחת איתך הלאה ["ממנו ניקח לעבוד את ה' "]


הקפדה על דברים קטנים יומיומיים.

והבנה שאנחנו פה לא סתם. שיש תכלית.
שהקב"ה שם אותך  במקום שלך- לא סתם.

בדרך כלל זה כדי להוציא יקר מזולל- לראות מה אנחנו יכולים לשפר , לתקן, להעלות- איפה שאנחנו.


ממליצה לך על לימוד חסידי כלשהוא [תניא יכול להיות מצויין- כדאי עם ביאור]

ושמיעת שירים טובים ומשמחים.


וליצור הבנה שהשם מחכה ורוצה שנפנה אליו.
תמיד
בכל עניין.
 שנתפלל לזכות לעשות כרצונו באמת.

אבל קחי את הנקודה הטובה, בזה שאת מבינה את הדת טוב יותר.

היא בסה"כ מחפשת עצות איך לא להידרדר רוחנית, 

והיא גם כתבה שהיא לא בטוחה שזה קשור לרווקות.

מה הקשר לפרבילגיה?

התעלות רוחנית, זוהי זכות יתר לרווק/ה מבוגר/ת.

ולכן קשה מאוד לתת עצות איך לא להתדרדר, זהו נושא עמוק וכאוב מכדי לשלוף מהמותן.

אמנם היא כתבה שהיא לא בטוחה, אבל כך היא חושבת וזה תהליך שקורה כמעט אצל כולם, כמו שהיא ציינה בעצמה.

מה אתה מציע? להתייאש וזהו?

כל בן אדם צריך לקום בבוקר ולשאוף להתקדם, אני לא חושב שזה פרבילגיה.

אני אמנם לא רווק מבוגר, אבל אני מאמין שאם אדם נמצא במצב הזה,

זה השגחה משמיים, וה' לא מעמיד את האדם בניסיון שא"א לעמוד בו.

אז לקרוא לזה פרבילגיה נראה לי לא נכון, וסתם מייאש..

ידוע שאם האדם לא מתקדם אז הוא נופל, ואני מבין שזה ניסיון קשה,

אבל גם בזה אני חושב שאפשר לעמוד, אז זה לא ניסיון יחיד אלא מתמשך, עדיין.

אני חושב שכולם פה מסכימים עם זה, פשוט לקרוא לזה (להתקדמות) פריבלגיה נראה לי לא נכון,

כי בסופו של דבר ה' דורש את זה מכל בן אדם. 

avid;">אני יבהיר את עצמי.

avid;">לא התכוונתי לומר שהתעלות זה דבר מיותר.

avid;">להיפך, אני חושב שההתעלות וההתקדמות אלו דברים חיוניים והכרחיים במערכת הדת היהודית.

avid;">אך יחד עם זאת, המציאות מוכיחה שאצל רווקים מבוגרים חלה נסיגה הדרגתית לאחור בקיום תורה ומצוות.

avid;">לאור זאת ציינתי שלנוכח המצב שהרווקים מתמודדים אתו, להתעלות רוחנית זוהי "פריבילגיה" עבורם, ודי לנו אם יצליחו לשמר את הקיים וגם זה קשה מאוד.

avid;">נ.ב. אין לזה לכאורה כל קשר לשמיעת שעורים תורה וכד'. ישנם רווקים שלומדים תורה 12 שעות ביממה מידי יום, וחווים התדרדרות רוחנית בקיום המצוות. אמנם נראה שאחד שלא יקבע עיתים לתורה התדרדרות תהיה דרסטית ומהירה יותר.

הפותחת שאלה איך לא להדרדר רוחנית, ואתה אומר רק שלעלות זה פריבילגיה, אתם לא באמת חולקים..

למרות שלדעתי (וגם ממה שלמדתי) אין דבר כזה "לשמר את הקיים"

או שאדם יורד או שהוא עולה.

אולי באמת אם המטרה היא רק לשמר את הקיים, אז אחרי כמה שנים מגיעים למה שהיא כתבה:

"זה לחיות את החיים ופתאום לקלוט שמה שסיפרת לעצמך זה לא זה... כמו לצוף על המים ולגלות שנסחפת לאמצע הים"

אני כן מסכים שבגיל ההתבגרות וגם קצת אחרי, ההתקדמות היא יותר משמעותית בד"כ.

העיקר זה לא להיות "זקן" אלא להשתדל להתחדש כל יום.

שנזכה!!

הפותחת תינתה על המצב שבו שבו היא נמצאת ועל כך שחלה בה התדרדרות רוחנית, תוך היא תולה זאת באפשרות שזה נגרם מחמת הרווקות המאוחרת.

כמו כן היא שאלה וז"ל - "איך אתם שומרים על התדבקות בה'?" ע"ל.

ועל כך השבתי שאל לה להצטער כל כך ולחכות מתי יגיעו מעשי.... כי במצב הרווקות המאוחרת בד"כ אין עליה רוחנית, ואין שמירה על התדבקות בה'. המצב שבו היא נמצאת זהו המצב הטבעי דרך כלל לרווקים מבוגרים.

ואדרבה באם היא תחיה בתחושת החמצה זה יגרור התדרדרות גדולה יותר.

לא באתי לחלוק על הפותחת וכנראה אין גם מחלוקת. ולהיפך, שנינו מסכימים על כך שרווקות מאוחרת גורמת להתדרדרות.  השאלה אם אפשר למנוע את זה ועל השבתי בדברי שנראה שלא.

נ.ב."דעתך" בעניין שאין דבר כזה לשמור את הקיים, כנראה נובעת ממה שלימדו אותך. מסתמא גם ספרו לך  על המשל של האופנים/רכב בעליה.

למעשה, אני לא רואה בזה הגיון רב, מה גם שהמציאות מוכיחה שאנשים נשארים במצב סטטי שנים ארוכות.

הטעם שלימדו אותך דבר זה, הוא בכדי לתמרץ אותך להתקדם מתוך החשש שאם לא תעשה כך אתה תיסוג אחורה, ודוק'.

במעשים בפועל אולי יש מצב סטטי,

אבל בכוונת הלב (שזה העיקר):

או שהאדם מתחדש- וממליא גם מתקדם

או שהוא נשחק- ובעצם יורד.

המקום של לחפש את החצי שלי, גרם לי קודם לעצור ולחשוב איך הייתי רוצה שהחצי יהיה,איזה בית אני רוצה להקים.והבנתי בזמנו שאני די רחוקה משם.וב"ה מאז התחזקות שהולכת וגדלה.

אם יש משהו טוב במסע הזה.זה השיח שניהיה לי עם ה'.בירור עצמי,עבודת המידות.

אני ממש מבינה מה את אומרת,אצלי ספציפית אני רואה את זה על בנות ש"חיצונית" אתה מבין שיש להם כנראה הידרדות רוחנית.

אבל אל לנו לשפוט

ועיצה הכי טובה לתת לך.אל תסתכלי על אחרות.באמת..תסתכלי על עצמך,תתעסקי בעבודת ה' שלך.

יש בך כוחות אדירים,בדיוק אותן כוחות כמו בגיל 16.!

שזה קשור בהתבגרות.

ככל שמתרחקים מהסביבה המחנכת, ההשפעה פוחתת.

תסתכלי גם על נשים נשואות, לרוב הן פחות דתיות ממה שהן היו בגיל צעיר. אבל כשיש ילדים, חוזרים לדת..... גם כי צריך להוות דוגמא וגם כי אם את רוצה סוג מסוים של בית, את צריכה להראות ולחשוב בהתאם.

מקווה שהבנת...

אפילו הלכה יומית שאת לומדת עם עצמך או עם חברה, זה ממש מחזק. כי את נשארת מחוברת.

ואם את יכולה אז גם פרשת שבוע כל שבת.

אפשר לומר שאני רווק מבוגר (לפחות יותר מרוב הכותבים כאן).

אני מסכים שיש סיכון מסוים - ברגע שאנשים מסיימים את הישיבה/מסגרות דתיות אחרות, רבים יורדים מבחינה רוחנית, ובמיוחד בעקבות החשיפה החברתית באוניברסיטה, כנ"ל.

מצד שני, באופן אישי אני מרגיש שדווקא בשנים האחרונות אני מתקרב לאלוקים ולא מתדרדר.

זה הרבה עבודה קשה. אבל עבודה קשה יש תמיד...

ראשית - אשרייך שיש לך בקרה עצמית ששמה לב לזה. לא כולם כאלה.

לדעתי זה כן מאד קשור לרווקות. ולו בגלל הסיבה שאנחנו מתפללים לזה ולא רואים תוצאות.

אז רבש"ע הוא לא חס וחלילה מכונת משקאות אוטומטית שמכניסים תפילה ומקבלים ישר...,

אבל - משהו מזה כן מחלחל לתודעה שלנו.

על כל פנים - כמו שהרמח"ל כותב - זה תלוי ב3 דברים: הטיפול והטרדה העולמית, השחוק והלצון והחברה הרעה.

1. העיסוק היומיומי בעבודה/לימודים/משהו אחר מבוקר עד ערב שוחק. נמצאים כל הזמן בשגרה שמכבידה על ההתבוננות.

2. השחוק והלצון - אני מניח שזה פחות קשור לפורום המכובד הזה וגם לא לך, כי את כן מסתכלת על העניין בכובד ראש.

3. החברה הרעה - לדעתי זה העיקר.

צריך להיות בחברה בריאה. ואם נדייק - חובה להיות בחברה בריאה - כדי להיות בריא בעצמנו. אם את גרה אם שותפות - תבחרי את השותפות שאת רוצה לחיות איתן. מניסיון אישי - זה מאד משפיע.

תמצאי את החברות הטובות להיות איתן, ומצד שני תני לעצמך את הזמן במהלך היום או השבוע להתבוננות ולימוד - וביחוד על עבודת המידות. זה בפן האישי.

בפן הזוגי - לא להיות באתרי היכרויות. לקבל הצעות עם המלצה ממישהי שאת סומכת עליה והיא מכירה אותך ויודעת טוב מה את צריכה ומחפשת. הכי טוב מחברה נשואה שלבעלה יש חברים רווקים.

ויהי ה' בעזרך.

בהצלחה.

לדוג':איך זה שבאולפנות מסויימות לכולן יש חצאית עם חיסכון בבד? חוק העדר ולחץ חברתי. זה האדמו"ר הכי גדול לצערנו במיוחד אצל בנות.  לכל לדעתי העניה המפתח הוא להיות בחברה של צדיקות. לשקול טוב עם מי מסתובבים ואיפה.   גם חשוב ללכת עם חברות או לפחות לבד לשעור קבוע שמטרתו להשאיר אותי בקשר חי עם ה' יתברך, ולחזק את זה. לבחור שיעור שאוהבים, ולא לוותר על זה. 

בהצלחה!

כמו לדוגמה כל שבוע.שבועיים ללכת לשיעור שהוא\היא מוסר\ת העקרון שיהיה מי ש"ישפיע לך רוחניות" בהצלחה  

20161231211256.pdf

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?