מותר?
(למה לא מתיג לי?!)
ומתייגת@חלילית אלט
מתישהו בחיים.![]()
זה כבר מצחיק.
אוי שהמתישהו יגיע.
(ובכלל את יודעת מה הגעתי למסקנה? שאני צריכה זמן. לוקח לי זמן להתחמם כדי לדבר עם אנשים על דברים שלי. אני יכולה לדבר די מהר עם אנשים אבל שיחות סתמיות בלי מדי עניין.
מזה נובע, אנחנו צריכות להיפגש ליום או לילה שלמים.
משל)
)כבר אמרנו, מתישהו בחיים..)
)גלידת לימוןאחרונה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)