אם החינוך הדתי כלומרמחויבות להלכה חשובה לכם אני ממליצה שלא לעבור לקיבוץ יש יותר מידי פתיחות במיוחד בנושא של בינו לבינה גם אני בת קיבוץ ואני יודעת שרובו של דור הבנים חזרו בשאלה בבגרותם ועם כזה חינוך לדעתי זה די ברור למה בחרו בדרך זו

הוא אחד הקיבוצים המצליחים כלכלית, אבל מי ששם צריך להיות מתאים לזה.

את בית הלידים ביטלו כנראה לפני שנים. אבל חדר האוכל היה קיים עד לאחרונה, אולי עדיין.

את קולטת שזה אומר שאת לא מכבסת בבית, אולי גם לא מבשלת, אין לכם אוטו - כשצריך לצאת צריך אישור ממזכירות הקיבוץ ולקחת את אחד הרכבים שבמלאי?

ויש עבודה, כולם צריכים לעבוד ברוב האגפים. הנוער עובד במלצרות במלון.

זה נשמע אולי נחמד, מוריד הרבה מהעול של האישה, מוריד את עול הפרנסה. אבל כאילו אין לכם בית משלכם, זאת ההרגשה שלי. לא מדברת על הקירות אלא על ההרגלים שלכם, הריח של המרכך שלכם, האוטו שלכם.. הכל..

ואין לכם כסף משלכם.

מי שמצליח במיוחד בעבודתו מכניס עוד כסף לקופת הקיבוץ, אבל אם אתם רוצים הוצאה מיוחדת - ביגוד יקר במיוחד, נסיעה לנופש או לחול, לא יודעת אם זה אפשרי, צריך אישורים לכל דבר.

אני לא הייתי מסוגלת.

וכמובן לא מורישים שקל לילדים אם הבנתי נכון..

כך מעידה כאן תושבת הקיבוץ, בריאיון מלפני כמה שנים, וכך גם ממה שאני מכירה.

יש בלביא אווירת קיבוץ-של-פעם שאני לא מכירה באף קיבוץ אחר (הרבה יותר קיבוצי ממגדל עוז שהזכרת, למשל). בשבילים הצרים, במכבסה, בחדר האוכל (עדיין אוכלים שם שלוש ארוחות ביום, בחול ובשבת. להשוואה - במגדל עוז ארוחה אחת ביום. בסעד נראה לי שניתן לאכול בחדר אוכל בכל הארוחות, בתשלום מלא ומוקפד - כמו מסעדה). זה נכון שהם עברו ללינה משפחתית כבר לפני כשישים שנה, וזה היה חריג בזמנו, אבל הרבה מאפיינים קיבוציים נשארו בדיוק כמו שהיו.

אני גרה בישוב , בעיקר בגלל החינוך לילדים ....

זה לא עיר הם הולכים - באים לחברים /שכנים לא צריך לדאוג יותר מדי.

כולם מכירים את כולם (פחות או יותר ). מעיין משפחה גדולה כזאת. הן לשמחות והן לצרות.

קהילה שעוזרת ותומכת כשצריך.

יש דשא ומרחבים ולא כל היום בבית ב"קופסה " שבעיר .

מי יקח את הילדים לחברים , כבישים לחצות עם רמזורים ....

יש לי שליטה על הילדים ,למי הם הולכים /מי באה ....

באמת רוב האנשים בישובים (אולי גם בקיבוצים ) עובדים בערים הגדולות.

ורוב הדברים והסידורים צריך לנסועה (תלוי הכין את גרה , באיזה יושב קרוב /רחוק מן העיר).

לקניות (אוכל -סופר גדול), לביגוד והנעלה ,לבילויים( קניון ,סרטים ,הצגות ,מסעדות....)

רופאים /בית חולים /בית מרקחת .....(תלוי מה יש בישוב).

זה פרט די חשוב שצריך גם לקחת בחשבון. שכמעט כל דבר נסעה.

לקנות רהוט , בגדים - נעלים לילדים (צמחים וגדלים די מהר ...), טרם - בית חולים .

נ.ב

לא גרה בקיבוץ אבל גם בקיבוץ סביר להניח שצריך לנסעה לסידורים ....

אמנם אצלנו יש ועדת תרבות לישוב.

 שמדי פעם מארגנת ערבים שבהם אני הולכת .

(ברוב הפעמים בעלי לא ממש בעניין , אז הוא הבביססטר ).

יש כמה שעורי שמתארגנים מדי פעם ,שכנים /חברים טובים .

שוערים "פרטיים פרטיים כאלה"

אולי תנסי לארגן ?

יש אצלנו שעור בתנ"ך -ספר מלכים (שעור נשים) פעם בשבועיים.

ואני הולכת , זה נחמד לי למורות שרוב הנשים לא בדיוק בגלי.

הרבה מהן מבוגרות ויש להן ילדים גדולים ....

אז מה אני נהנת כייף לי. בשכונה שלנו מנסים לארגן דברים שכונתיים. זה לא ממש הולך.

הייתה תקופה שגם אני היתי בין המארגנים והאנשים לא שתפו  פעולה .... אותי זה קצת עצבן , אבל מה לעשות . השלמתי אם זה.

אנחנו גרים בישוב של בערך 250 משפחות וכבר אין ממש את הביחד . יש את הותיקים שהקימו אותו לפני כ-28 שנה . ויש את שכבת הבנים שבאו יותר מאוחר . ויש את הצעירים -צעירים מאוד שיש להם ילדים קטנים בגן וביסודי.

לכל אחד יש את הכיוון שלו , את התחום שמעניין אותו. כך זה.

וכן מדי פעם יוצאים למורות שזה נסעה וצריך בביסטר זה חלק (לפי דעתי ) מלגור בישוב .

למורות שצריך לנסעה כ20 ד' -חצי שעה כדי לצאת להתאוורר.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....