לא להרבה זמן.
@חלילית אלט ראיתי עכשיו שקראת לי שם..אני ב"ה בטוב..
יצאתי מפה
מקווה שלתמיד..
אוכל להסביר לך לעומק יותר אולי בפרטי..
(עוצי רציתי לדבר איתך כמה פעמים אבל לא יצא כי דחיתי ודחיתי כל הזמן.
ויש לי משו לספר לך
וסתם לשמוע מה שלומך.
התגעגעתי..)
(@נחל)
ציף
יומנים נשרפיםמה שלומך אהובה?
ציףדווקא זה מאד קל. הרבה יותר ממה שחשבתי
(אולי בגלל שהיה משהו שדחף אותי להפסיק לכתוב פה.
להסתכל המשכתי קצת אחרי.
אבל לכתוב הפסקתי לגמרי)
הפלאפון שלי עובד מעולה.
ואם זה רלוונטי עדיין אז בשמחה ממש
ציףיומנים נשרפיםאני ב"ה טוב.
מה שלומך את?
יומנים נשרפים(תודה)
חלילית אלטמותק את. גם אני..
טוב,מחכה..
נחלועוד מעט ממש אכתוב לך
דוחה את זה יותר מידיי
חח סתם פשוט אמורה להרדים את אחשלי אז עד שאגמור
יובל יקח
נחלראיתי עכשיו, אני כבר מגיבה...
נחלתבואי לבקר שובב
בבקשהה
יומנים נשרפיםב"ה בנעלמתי..
זה טוב
את חסרה. זהו.
וטוב שעזבת.
יומנים נשרפיםיש לי סיכוי
מה שלומך?
יומנים נשרפיםמה שלומך את?
יש לי סיכוימעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
