היא רוצה לדבר איתי.
יותר נכון הם רוצים לדבר איתי.
אינלי כח לזה! תפסיקו! אני לא רוצה! תעזבו אותי!!!
איזה חנוכה נוראי!!
ויצאתי דפוקה. הכי דפוקה שאפשר.
יאוווו היא מעצבנת אותי!!!!
זה ממש נורמאלי לעשות אתזה! אנלא מבינה מה היא רוצה!
אבל אני גם לא מבינה מה אני רוצה.. מסובך..
אינלי כח לכלום.
גם לא לעצמי...
|מתאבד|
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
