פוגע בי שלא רוצים לעזור לי שאני צריכה אבל משתדלת לא להראות את זה מעדיפה להסתדר  לבד ולסמוך על הקב"ה שיעזור לי 

אני נפגעת כאשר אומרים עלי משהו שלילי שהוא נכון.

לדוגמא-

אם סתם מישהו יגיד שאני טפשה, זה לא יזיז לי.

אם הוא יאמר זאת אחרי שנהגתי בטפשות אני אפגע מאד,

כיון שהצדק עימו. 

כלומר- לא האדם, לא המילים או המעשים יפגעו,

אלא ההכרה\התזכורת שיש בי חיסרון. (והוא התגלה)

ולכן בד''כ אני לא נפגעת מהאנשים עצמם,

מקסימום מרחמת עליהם על חוסר הטאקט והעדינות שלהם

בכך שהם טורחים להזכיר לשני דברים רעים על עצמו.

~הסוף~

אגו גברי: כשגבר נעלב זה כי מישהו העז להעליב אותו, לכן כל עלבון עלול לפגוע בו.

הוא מרגיש שמישהו ביטל את יכולותיו הגבריות מעצם הביקורת עצמה.

אגו נשי: כשאישה נעלבת, היא באמת חושבת שמשהו בה לא בסדר. היא מניחה שיש אמת בביקורת, ולוקחת אותה למקום של חיפוש פנימי (לא בריא בד"כ), ומתחילה לנתח את עצמה עד כאב.

אולי התגובה שלי לא היתה ברורה מספיק.

לא אמרתי: אם נפגעת זה כנראה אמיתי.

לא אמרתי שאם מישהו נפגע ממני או מכל אדם אחר, כנראה שיש אמת בדברים. ממש לא.

כתבתי רק את תחושותי האישיות, כלפי עצמי בלבד, ולא שייכת פה בכלל ההסכמה שלך או אי ההסכמה שלך.

אני גם לא חושבת שאפשר לעשות על התגובה שלי הכללה נשית\גברית.

כשאדם אומר עליך אמירה לא טובה מול אחרים (ובמיוחד אחרים שאת מכירה\זקוקה להערכתם) זה פוגע

גם אם היא לא נכונה בכלל, ולפעמים אם היא לא נכונה בכלל היא אפילו פוגעת יותר

כי היא פוגעת במעמד של האדם מול אחרים

כנ"ל אם אדם א' יחשוד באדם ב' במשהו שבעיני אדם ב' נחשב שלילי וגרוע מאד (גנבה למשל כשאדם ב' מתרחק מכל חשש קטן של גזל). אדם ב' יפגע מאד, רק מעצם זה שמישהו חשב עליו מחשבה כזאת שלילית, דווקא בגלל שהוא כל כך נזהר (אז איך חשדו בו דווקא?)

כך שנכון שלפעמים נפגעים מדברים נכונים, אבל ממש לא רק מדברים נכונים, בכלל לא

והמחשבה שכל מה שנפגעים ממנו נכון יכולה להזיק, גם כי האדם הפוגע או האנשים ששמעו את האמירה יחליטו שאם הוא נפגע זה באמת נכון וישפטו דין לא צודק, וגם כי האדם הנפגע יחשוב רע על עצמו, כי אם הוא נפגע אולי יש בו קצת מזה (ואז לא רק שהוא נפגע הוא גם יחשוב דברים שליליים על עצמו, וזה לא מוביל לדברים חיוביים)

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)