קר לי
אין לי כוח לזוז ככדי להתחמם
כואב לי הראש
כואב לי מאד בעצם שמתחת לעין
קפוא לי
המזגן לא באמת מחמם
לא אכלתי ולא שתיתי מהבוקר
יש לי בחילה אז אני לא יכולה לאכול
נראה לי נקלעתי למעגל סגור ואין ממנו מוצא.
אני חלשה אז אני לא יכולה לאכול אז אני נשארת חלשה
אני לא יכולה לזוז כי אני חלשה ולכן קר לי ובגלל שקר לי אני לא יכולה לזוז
ובגלל שכואב לי הראש אני לא יכולה לקום מהספה,
מסקנה:
איכס 
יחי ממציא הטוסט.
עכשיו אני עוד יותר רעבה
ואני לא מרגישה את הירך משום מה
תופעה נפוצהיעלרב מג של מילים
)
תנשוםיעל99?
רב מג של מיליםיעלאני לא במיטבי, מחילה
רב מג של מיליםאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
