החליטה לחקור את נשיאת ארגנטינה לשעבר, קירשנר באשמת טיוח הפיגוע במרכז היהודי בארגנטינה.
האשמה זו הייתה אמורה להיות מוגשת ע"י אלברטו ניסמן- התובע הפדרלי אולם הוא נרצח, כמה מקרי, שעות לפני שהגיש את כתב האישום נגדה.
קירשנר ניקתה את עצמה מחשד למעורבותה ברצח וטענה שניסמן התאבד.
אולם אני אינני מאמין לשום מילה שלה.
מה פתאום שניסמן יתאבד?
ועוד רגע לפני שיא הקריירה שלו?
קירשנר רוצחת.
דמו של אלברטו ניסמן צועק מן האדמה.
אבל שמעתי עליו בתקשורת והתאהבתי בדמות שלו.
הוא לא אחד כזה שיתאבד.
גם כשאתה מכיר אדם אתה לא יכול לדעת מה הוא מסתיר. קל וחומר שכשאתה רק שומע עליו בתקשורת.
כל כך הרבה אנשים מצליחים, אהובים ושמחים (לפחות כלפי חוץ) התאבדו.
אין לי מושג לגבי המקרה הזה, באופן כללי.
לא הגיוני.
וגם גרושתו אמרה לתקשורת שלא ייתכן שהוא התאבד.
אני חושב שהיא הרוצחת וזכותי לחשוב כך.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
