את יכולה לשאול אותו באישי.

@אמת המים

לא דיברתי על נוג"ה.

 -א-נ-י-!- -א-נ-י-!-!-!-!-!- -א-נ-י- -צ-ע-י-ר-!-!-!-!-!-!

והוא באמת אל מנהל בנוג"ה יותר???

מעניין.

אני יודע שאנשים מתים בסוף.....

אז עדיף להיות צעיר מאשר מבוגר.....

ולמה אני תמיד עוקץ, אני בן אדם נורא.

אני מניחה שממש כיף לחיות בידיעה שמתישהו תמות. עושה הרבה חשק לקום בבוקר כשאתה יודע שאתה גרגר זעיר ביקום שישכחו ממנו עוד 100 שנה.

ממש כיף. נהדר.

לא פלא אחרי זה שהמטרה של אנשים בחיים זה להשאיר זכר מעצמם. הם בוכים על זה שישכחו אותם.

כפי שציינתי, כיף.

וזה לא חשש בתפיסת עולמי. לא חשש. אמונה. (13 העיקרים אגב, אבל נניח לזה)

להיות צעיר לא עדיף.

אני מקווה ששכחת להוסיף <צ> אחרי הכיף. בעצם גם אחרי הכל....

כי לקום בתוך תחושה של "אני גרגיר זעיר ביקום שישכחו ממני עוד 100 שנה- זו תחושה נוראית.

מן הטובות אשר עשה עמנו בורא עולם זו שכחת המוות. במשך הזמן- רוב הזמן נדמה לנו שאנו חיים לנצח.

ועוד טובה- זו ה"נגיעה בנצח" שיש לנו- יכולת ההולדה- כך שגם אם תוצאות קיומי לא התגלו בגופי זה הן תתגלנה בתוצאות מעשיי, המשכי לדורות בגוף אחר. עד נצח.

ה"שכחה ממני", זה אינו חשש סנובי, כמובן, זה אומר שקיומי לא יותיר את רשומיו בעולם. זה אומר שלא מלאתי את הפוטנציאל של הקיום שלי בעוה"ז, קיום שקיים בעל כורחי ועם זאת מוגבל בעל כורחי ("על כורחך אתה נולד... ועל כורחך אתה מת") [נראה לי שזה מעיקרי העניין של "לחזור בגלגול" וכד' שספרדים יודעים 70 סיפורים על זה...] בעצם- זה אומר ש"החמצתי את עצמי"- החשש הכי גדול שלי, לא לחינם זה נמצא לי בחתימה.

ואם נזכה בעז"ה להשלים את ייעודנו בעולם הגאולה תגיע.

אני לא חיה באשליה. אנשים מתים בינתיים. לא בטוח שמה שאני אעשה יביא אותו.

ולכן משתדלים לעשות כמה שיותר!!! מרתון מטורף של עשייה.

וזהו. בזה אני מאמינה.

בדיוק אמרתי ל@יאירוש שלא יזקין אותי