לפעמים לומדים תורה ושוכחים את נותן התורה..

אני לומד ב'בצור ירום' של הרב יורם זצ"ל..

אני בלחץ מאיזה עניין שקשור ללימוד פשוט

העניין מובא בהרחבה בהקדמת האגלי טל

התשובות הן פשוטות.

הרעיון היה לפרוק כדי לשמוע על מה שאנשים אחרים עוברים ואולי ע"י השתתפות בצער נמצא ישועה.

כתבתי שם "פריקה שלא דורשת פלפולים, הזדהויות מותר".

תבורכו ותזכו למצוות

כולנו כופרים, וגם כל הצדיקים היו רשעים וכופרים. אם היו מוציאים מהם את היצר הרע שלהם, העולם היה מתמלא בנהרות של דם.

אני בכלל לא לומד, ולטעמי כתבי קודש הם רק גלגלי עזר ונרות שעוזרים לאדם, ודרכם האדם יכול לקבל רמזים לעבודתו ולקבל עצות ופתחים איך לצאת מהחושך, אך אני כן מכיר קטע נפלא של רבי נתן בהקשר של הדברים:

זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַמַּעֲשֶֹה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנֶּחֱלַף, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת עַל הָאָדָם כְּמוֹ הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנֶּחֱלַף וְנִתְגָּרֵשׁ מִמְּקוֹמוֹ שֶׁמֵחֲמַת זֶה נָפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל וְלָקַח אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשִּׁכְרוּת וְכוּ' עַד שֶׁהָיָה כִּמְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת אוֹ בֶּן הַשִּׁפְחָה ח"ו, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁבָּא לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה מְיַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ מִמָּה נַפְשְׁךָ אִם אֲנִי בֶּן הַמֶּלֶךְ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁנָּפַל כָּל כַּךְ עַד שֶׁהָיָה מְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט בְּתֹקֶף סוֹף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, שֶׁהוּא חֶבְלֵי שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁמִּתְגַּבֵּר בָּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁהִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ, עַד שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְיָאֲשִׁין עַצְמָן כְּאִלּוּ נַפְשָׁם אֵינָה מְסֻגֶּלֶת כְּלָל לַעֲבוֹדַת ה' וְכָל זֶה הוּא רַק פִּתּוּי וּמַחֲשָׁבוֹת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ וּמַכְנִיס בְּלִבּוֹ חֲלִישׁוּת וְקַטְנוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, מִבְּחִינַת הַחִלּוּף שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנָּפַל כָּל כַּךְ עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל גָּבֹהַַּ וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד וְכֻלָּם הֵם בְּחִינַת בְּנֵי מְלָכִים וִיכוֹלִים לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת מְאֹד כְּמוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כִּי גַּם עַל כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים עָבְרוּ מַחֲשָׁבוֹת וַחֲלִישׁוּת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, אַךְ הָיוּ מַשְֹכִּילִים לִבְלִי לְהָנִיחַ לְהַטְעוֹת אוֹתָם וְהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְחַזְּקוּ מְאֹד עַד שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד ( תְּהִלִּים פ"ו), "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אֲנִי" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת ד') וְכֵן אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בָּלָק שֶׁדָּוִד קָרָא לנפשי' חָסִיד בְּגִין דאיצטרך לי' לְבַר נָשׁ דְּלָא לשוואה גרמי' רשע וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל ( בְּסִימָן קכ"ה בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) כִּי צָרִיךְ לֵידַע מַעֲלַת נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ בְּחִינַת אנא ברי' קלה שבים הַנַּ"ל לֵידַע שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר לַחֲזֹר לְמַעֲלָתוֹ כַּנַּ"ל:

אתה כותב שאתה לא לומד וכו'. מאי משמע?

הרי את דברי רבי נחמן ותלמידיו ודאי אתה לומד...

אם יש למישהו את העלי שור במחשב אשמח

העניין הוא שאלה נסיונות כמו שציינו @אניוהוא, @ע מ ו@תקוות עולמים

ששייכים למי שמשתדל להמית עצמו באהלה של תורה, וצריך ללמוד קצת את הנושא.

רק באתי לפרוק, אני יודע להתמודד עם זה, זה לא חדש לי.

שמחתי לשמוע דברים חדשים בשם רבי נתן ובשם הרב וולבה

ולא אמרתי שאת לא מבינה את זה, אמרתי שזה לא נוגע לענייני אמונה פשוט

ב"נ

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!