חושבת שהגבר בבית משפיע ולא רוצה בית עם מנטליות תימנית. אני אתן דוג' למנטליות - לכבות את כל האורות בבית או- לסגור בחורף את כל החלונות כי קר. נכון שזה נשמע משהו דאפוק אבל זה מפריע לי...

נוהג- הכוונה למנהגים בהלכה.

הסביבה שלי דווקא מעורה עם תימנים

ובגלל זה אני כ"כ מכירה אותם.

במשפחה המורחבת יש מלא תימנים והשכנים הכי קרובים הם תימנים.

סגור בחורף וחושך כל הבית?

הילדים הכי יפים יוצאים לאשכנזיות שמתחתנות עם תימנים.

וחוץ מזה, מה משנה העדה? העיקר שהוא בן אדם טוב ואת אוהבת אותו

א. לדעתי זה לא נכון, לרוב הכהה הוא הדומיננטי ככה שבד"כ יצאו ילדים יותר כהים וזה פחות יפה (אפשר להתווכח, אבל כמעט כולם בסוף שואפים לעיניים בהירות)

ב. דווקא המשפחות היותר יפות שאני מכירה זה של שילובים של מרוקאים ואשכנזים.

ואני דווקא מבינה את החשש שלה... גם אני חתכתי עם משהו אחרי קשר ארוך בגלל שהוא היה תימני בין השאר והמנטליות לא התאימה... וזה דברים שרק עם הזמן שמתי לב אליהם. 

וכן יש השפעה של מנטליות על הזוגיות.

ולגבי המראה, האמת זה גם היה שיקול קצת... העדפתי משהו עם תווים יותר עדינים

כמה גזענות.

גם אני תימנייה, וזה פשוט מזעזע בעיניי מה שכתבת.

"תימניות" היא תכונה גנטית?

חיים מאושרים יחד ומאוהבים מעל לראש (ככה נראה לפחות) והמשפחות מפרגנות ממש. לומדים לחיות עם מנטליות מעט שונה, זה כן..

(מהיכרות עם כמה זוגות כאלה..)

כל מה שכתבו לך נכון מאוד, אבל אני שמתי לב שגובות שלך בפורום שמשהו ביחס שלך כלפיו השתנה וזה מרגיש שאת לא לגמרי מעוניינת בבחור ומשהו בך מחפש סיבה מספיק טובה כדי לחתוך.

גם אני פעם הייתי במצב כזה - יצאתי עם מישהו שעל פניו היה סבבה - השיחות זרמו, המידות היו טובות, הרמה הדתית התאימה לי וכו'... אבל כשהקשר טיפה התקדם משהו בי נרתע אחורה ולא הצלחתי לשים את האצבע על בדיוק מה מפריע לי וזה גרם לי לממש להתלבטויות על כל מיני דברים מינוריים יחסית... בסוף התייעצתי עם אישה חכמה מאוד והיא אמרה לי שאם מרגיש לי שזה לא זה, אז זה בסדר ולא תמיד חייבים סיבה מובהקת למה זה לא זה...

וכשהגיע האחד הבנתי כמה היא צדקה. כי אצלו עם התקדמות הקשר דווקא הלכו ונעלמו מעני החסרונות (שדווקא הפריעו לי קצת בהתחלה)...

אני לא יודעת כמה זמן בדיוק אתם ביחד, אבל אם ניסית מספיק זמן וככל שמתקדם הקשר הוא פחות ופחות מוצא חן בעינייך, גם אם את לא לגמרי יודעת להסביר למה, כנראה שכדאי לחתוך...

ולגבי השאלה הספציפית שהעלת, אז הבדלים בין בתים תמיד יהיו גם אם זה מאותה עדה - אני ובעלי לדוגמא מאותה העדה אבל מבתים עם מנטליות ממש ממש שונה. ושנינו התרגלנו כל אחד לצד של השני והשכלנו לקחת את הטוב מכל בית. ובכלל, זוגיות בריאה בנויה על שותפות. איך יתנהל הבית שלכם תלוי במה שתסכימו עליו ביחד. אף צד לא כופה את מנהגיו על השני אלא בונים ומחליטים ביחד מה יהיו מנהגי הבית. והכל צריך להיות תוך הקשבה לצרכים של הזולת והליכה לקראתו (באופן הדדי כמובן).

ב"הצלחה!

בעלי ואני מאותה עדה והמשפחות שונות מאוד בדרך חיים, ברמת חיים, בסגנון, בעקרונות שמנחילים ועוד ועוד.

אם אתם יוצאים כבר תקופה, את בבעיה אם את שואלה כזאת שאלה.

אם זה משהו חדש וטרי אז אל עד כדי כך מפריע לך מה יגידו קחי בחשבון שמי שרוצה לדבר תמיד ימצא על מה.....

במצב כזה כשמפרקים קשר שעל פניו " היה סבבה - השיחות זרמו, המידות היו טובות, הרמה הדתית התאימה לי וכו'...  "

ובמהלך הקשר השדר כלפי המדוייט היה הוגן - "טוב לי בגדול אבל יש כמה דברים קטנים שמפריעים."

וכן נראה שלמדוייט טוב בקשר הזה, והוא רוצה שימשיך.

ואז מקבלים את ההחלטה לפרק - אז צריך לתת הסבר אמיתי . 

כדי לפרק את הקשר בצורה טובה.

משפטים בסגנון "זה לא אתה, זה אני" אולי מכילים את האמת כולה בצורה תמציתית, אבל הם לא מרגיעים את הנפש.

הם לא נותנים תשובות שניתן להתקדם הלאה מהם.

לעומת זאת - שיחה אמיתית שתפרט את כל המהלך שעבר - את המחשבות והשיקולים,  שתתן למדוייט להבין את הראש שלך, יכולים לעזור למדוייט לנקות את הקשר ולהמשיך הלאה עם פחות ריקושטים.

בתור תימניה אני חושבת שכדאי שתבדקי עד כמה הוא טבוע במנטליות התימנית.

מנטליות כזו יכולה להיות קשה לכל מי שחי בחברה מודרנית (גם למי שגדלה בבית תימני)

לא כל תימני שקוע עמוק בסגנון הזה.

איך תבדקי? נראה לי שכדאי להתייעץ עם חברים תימנים שלו. שמכירים אותו טוב.

והיא לא התביישה גם לומר את זה(לצד השלישי) ההרגשה נוראית, וזה עוד לפני שבכלל ראתה אותי או הכירה אותי, אני שמח שניצלתי מבחורה דוחה וגזענית.

אין יותר משפיל שדוחים אותך רק בגלל שלא נולדת לעדה ה'נכונה'.

והוא מספר לי מנק המבט שלו איזה יחס לפעמים הוא "זוכה" לקבל מאנשים משונים. פשוט איכס.

בבית שלנו יש שילוב מיוחד ומקסים של הכל מהכל. והילדים שלנו כל הזמן קודם כל- יהיו יהודים. 

אם משנות לך תגובות הסביבה, אל תנסי אפילו. זה רק מעיד על כמה זה אכפת לך ויהיה מאוד! עצוב אם בעלך ירגיש דחוי בסביבתך בגלל העדה שלו.

סליחה על הבוטות, אבל אם זו הגישה שלך אז יש מספיק בנים לבנים רווקים.

אה ואם לא הבנת, אני אשכנזיה.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.