כמה מפחיד לגלות פתאום שכבר 17 שנים עברו ולא עשיתי כלום (באופן יחסי כמובן ). אנחנו יכולים להביא את הגאולה ככ הרבה יותר מהר ואנחנו פשוט עצלנים דחיינים ולא מאמינים ביכולות שלנו. באופן כללי מורחים זמן בצורה חסרת פרופורציות.
וגם סהכ טוב לי בחיים אני לא רוצה שהם יעברו ככ מהר 17 זה קשיש נורא.
תכננתי לקנות לי מחברת כתומה חדשה ויפה כי עבר הרבה זמן מאז האחרונה ולא כתבתי מאז חופשי לגמרי רק שירים ופרוזה. אבל רבות מחשבות.
יום ראשון היה מבאס כי לא הצלחתי כלום. אבל אולי הוא בא לומר לי שאני לא חייבת לקחת על הכתפיים שלי את כל צרות העולם אני יכולה גם להוריד אחת או שתיים. אני לא אשמה בהכל.
אם הוא פה זה מביך נורא אבל טוב שאבינעם שם להזכיר לי לפעמים מה היחס הנכון בקטע של בנים בנות. אני כל הזמן נופלת בזה הם כל כך מתוקים וקשה לי ממש לעמוד על שלי. אני צריכה להחליט שאני לא מדברת עם בנים! הלוואי שה' יתן לי כוח להחליט. וגם הפוזות האלה אני חייבת להפסיק איתם. זה לא באמת פוזות אבל זאת התנהגות מדי מוחצנת בשביל חברה מעורבת. החולצת מבגדד עאלק ועוגת בטון. צריך שתהיה לפחות מראית עין של נשיות מסוימת, אחרת זה ממש מגניב אותם וזה לא טוב. אסור שיהיה כמו מקומות עבודה קודמים, אני יודעת בדיוק לאן זה מוביל וזה לא טוב. אני תוהה אם אפשר לעבוד כמו שצריך בלי זה. כלומר אחרי שהם קלטו את הקטע.
ציון תמתי זה כל כך. צריך לעשות לו ביצוע מחודש.
הם חגגו לי וזה היה מביך נורא. הרגשתי כאילו עליתי לבמה וכולם מסתכלים עלי ואין לי מושג מה לומר.
אני חייבת לישון בזמנים נורמליים. אחרת אני מכמה מפחיד לגלות פתאום שכבר 17 שנים עברו ולא עשיתי כלום (באופן יחסי כמובן ). אנחנו יכולים להביא את הגאולה ככ הרבה יותר מהר ואנחנו פשוט עצלנים דחיינים ולא מאמינים ביכולות שלנו. באופן כללי מורחים זמן בצורה חסרת פרופורציות.
תכננתי לקנות לי מחברת כתומה חדשה ויפה כי עבר הרבה זמן מאז האחרונה ולא כתבתי מאז חופשי לגמרי רק שירים ופרוזה. אבל רבות מחשבות.
יום ראשון היה מבאס כי לא הצלחתי כלום. אבל אולי הוא בא לומר לי שאני לא חייבת לקחת על הכתפיים שלי את כל צרות העולם אני יכולה גם להוריד אחת או שתיים. אני לא אשמה בהכל.
אם הוא פה זה מביך נורא אבל טוב שאבינעם שם להזכיר לי לפעמים מה היחס הנכון בקטע של בנים בנות. אני כל הזמן נופלת בזה הם כל כך מתוקים וקשה לי ממש לעמוד על שלי. אני צריכה להחליט שאני לא מדברת עם בנים! הלוואי שה' יתן לי כוח להחליט. וגם הפוזות האלה אני חייבת להפסיק איתם. זה לא באמת פוזות אבל זאת התנהגות מדי מוחצנת בשביל חברה מעורבת. החולצת מבגדד עאלק ועוגת בטון. צריך שתהיה לפחות מראית עין של נשיות מסוימת, אחרת זה ממש מגניב אותם וזה לא טוב. אסור שיהיה כמו מקומות עבודה קודמים, אני יודעת בדיוק לאן זה מוביל וזה לא טוב. אני תוהה אם אפשר לעבוד כמו שצריך בלי זה. כלומר אחרי שהם קלטו את הקטע.
ציון תמתי זה כל כך. צריך לעשות לו ביצוע מחודש.
הם חגגו לי וזה היה מביך נורא. הרגשתי כאילו עליתי לבמה וכולם מסתכלים עלי ואין לי מושג מה לומר.
אני חייבת לישון בשעות נורמליות אחרת הגוף שלי יתחלה.
טלפונים זה הכי מתיש, יותר מיום עבודה שלם. לא חשבתי.
ני צריכה להמשיך אבל זה לא חכם עכשיו.
וגם סהכ טוב לי בחיים אני לא רוצה שהם יעברו ככ מהר 17 זה קשיש נורא.
תכננתי לקנות לי מחברת כתומה חדשה ויפה כי עבר הרבה זמן מאז האחרונה ולא כתבתי מאז חופשי לגמרי רק שירים ופרוזה. אבל רבות מחשבות.
יום ראשון היה מבאס כי לא הצלחתי כלום. אבל אולי הוא בא לומר לי שאני לא חייבת לקחת על הכתפיים שלי את כל צרות העולם אני יכולה גם להוריד אחת או שתיים. אני לא אשמה בהכל.
אם הוא פה זה מביך נורא אבל טוב שאבינעם שם להזכיר לי לפעמים מה היחס הנכון בקטע של בנים בנות. אני כל הזמן נופלת בזה הם כל כך מתוקים וקשה לי ממש לעמוד על שלי. אני צריכה להחליט שאני לא מדברת עם בנים! הלוואי שה' יתן לי כוח להחליט. וגם הפוזות האלה אני חייבת להפסיק איתם. זה לא באמת פוזות אבל זאת התנהגות מדי מוחצנת בשביל חברה מעורבת. החולצת מבגדד עאלק ועוגת בטון. צריך שתהיה לפחות מראית עין של נשיות מסוימת, אחרת זה ממש מגניב אותם וזה לא טוב. אסור שיהיה כמו מקומות עבודה קודמים, אני יודעת בדיוק לאן זה מוביל וזה לא טוב. אני תוהה אם אפשר לעבוד כמו שצריך בלי זה. כלומר אחרי שהם קלטו את הקטע.
ציון תמתי זה כל כך. צריך לעשות לו ביצוע מחודש.
הם חגגו לי וזה היה מביך נורא. הרגשתי כאילו עליתי לבמה וכולם מסתכלים עלי ואין לי מושג מה לומר.
אני חייבת לישון בזמנים נורמליים. אחרת אני מכמה מפחיד לגלות פתאום שכבר 17 שנים עברו ולא עשיתי כלום (באופן יחסי כמובן ). אנחנו יכולים להביא את הגאולה ככ הרבה יותר מהר ואנחנו פשוט עצלנים דחיינים ולא מאמינים ביכולות שלנו. באופן כללי מורחים זמן בצורה חסרת פרופורציות.
תכננתי לקנות לי מחברת כתומה חדשה ויפה כי עבר הרבה זמן מאז האחרונה ולא כתבתי מאז חופשי לגמרי רק שירים ופרוזה. אבל רבות מחשבות.
יום ראשון היה מבאס כי לא הצלחתי כלום. אבל אולי הוא בא לומר לי שאני לא חייבת לקחת על הכתפיים שלי את כל צרות העולם אני יכולה גם להוריד אחת או שתיים. אני לא אשמה בהכל.
אם הוא פה זה מביך נורא אבל טוב שאבינעם שם להזכיר לי לפעמים מה היחס הנכון בקטע של בנים בנות. אני כל הזמן נופלת בזה הם כל כך מתוקים וקשה לי ממש לעמוד על שלי. אני צריכה להחליט שאני לא מדברת עם בנים! הלוואי שה' יתן לי כוח להחליט. וגם הפוזות האלה אני חייבת להפסיק איתם. זה לא באמת פוזות אבל זאת התנהגות מדי מוחצנת בשביל חברה מעורבת. החולצת מבגדד עאלק ועוגת בטון. צריך שתהיה לפחות מראית עין של נשיות מסוימת, אחרת זה ממש מגניב אותם וזה לא טוב. אסור שיהיה כמו מקומות עבודה קודמים, אני יודעת בדיוק לאן זה מוביל וזה לא טוב. אני תוהה אם אפשר לעבוד כמו שצריך בלי זה. כלומר אחרי שהם קלטו את הקטע.
ציון תמתי זה כל כך. צריך לעשות לו ביצוע מחודש.
הם חגגו לי וזה היה מביך נורא. הרגשתי כאילו עליתי לבמה וכולם מסתכלים עלי ואין לי מושג מה לומר.
אני חייבת לישון בשעות נורמליות אחרת הגוף שלי יתחלה.
טלפונים זה הכי מתיש, יותר מיום עבודה שלם. לא חשבתי.
ני צריכה להמשיך אבל זה לא חכם עכשיו.
