או לפחות יציע לשלם

זה עלול להיות אבק גזל

שכל אחד ישלם על עצמו עד שהם בטוחים בקשר הזה?

הסתכלות קצת אגואיסטית לדעתי.. מקווה שזה לא המניע של בחור לשלם.

אמרתי שאני אציע אבל אצפה שישלם בכל זאת. עד עכשיו הבחורים שאני יצאתי איתם התעקשו לשלם למרות שהצעתי גם כשהם חתכו למחרת. כנראה למרות שאין להם מי יודע מה כסף הם הרגישו צורך לעשות זאת ואני מעריכה את זה.

עליך סתם ככה? מה זה אמור להביע...?

אבל כן, לדעתי האישית זה קצת אגואיסטי להציע לשלם רק על בחורה שנראית לך. אני  לא מצפה את זה בכל הקשר אלא בפגישה הראשונה- שנייה.

הגיוני מאוד...

מחילה שאני לא הברון רוטשילד בר גייטס

שאתה מקצין ומעוות את דברי. בכל אופן אם זה מה שאתה מרגיש אז אני מאחלת לך שתמצא את האחת שלך במהרה ובאמת לא תצטרך לזרוק ככ הרבה כסף על נשים.

סעודה חינם כמו שכתבה מישהי פעם באיזה שרשור לפני כמה זמן.

לכל הפחות, כמו שרוב הבנות כאן כתבו במפורש, אם לא בא לה על הדייט, ראוי שהיא תשלם על עצמה.

זה שבחור משלם על בחורה לא דורש ציפיה או שום דבר אחר, אלה מידות טובות שראויות להערכה והערצה.

באותה מידה, בעין יהודית, יכלה הבחורה גם את לעשות את החסד הזה. לכן ראוי שתהיה כאן יותר מרק עין טובה (שאני בטוח שיש לך ואת לא מזלזלת בטובת הבחור), לענ"ד גם ראוי שיהיה ברור שאין לך זכות לצפות לזאת. זה חסד גמור.

מה נעשה שפשה בנו הנגע הזה של תרבות המערב בה הגבר הוא איזה יצור משונה שצריך לדאוג לכל נשות העולם? נכון, זה דחף גברי יפה מאוד לדאוג לאישה. אבל לא לכל אישה. זה לא נראה לי אופי שמוליד דברים טובים לזוג נשוי.

מקווה שהדברים לא יצאו בצורה מעליבה, זאת ממש לא הייתה הכוונה.

זאת התנהגות מלאת חסד של יהודי! אין לזה שום קשר לגבריות.

המילה חסד מעלה קונוטציה של צדקה ואף בחורה לא נזקקת ב"ה.

בחור שרוצה לשלם זה בגלל שכמו ש'חסדי ים' אמר הוא רוצה להיות המשפיע בקשר ומבטא את זה דרך המעשים האלו (לפחות בהתחלה שאין כ"כ דך אחרת להראות את זה).

בתכלס גם בחורים אשמים בתופעה הזאת. אם בחורים לא היו משחקים את המשחק הזה ולא מציעים לשלם זה לא היה קורה. מי שלא רוצה לשלם וזה מבאס אותו בתוך תוכו שפשוט לא יציע. עדיף מאשר שישלם ויהיה מבואס על זה.

יש הרבה בנות שלא בעד שישלמו עליהן ויסרבו אבל עצם ההצעה (שבאה ממקום אמיתי שהוא רוצה לשלם) כן נותנת הרגשה טובה ואם משקיעים בזה קצת מחשבה אז מבינים שכן- זה מבטא משהו קצת יותר עמוק מהתשלום. כי לבחורה אין באמת בעיה לשלם. אבל מבחינתה זה מבטא את הרצון של הבחור לדאוג לה כשהיא איתו. זאת הדרך המהירה (בהתחלה) להראות את הדאגה שלו אליה.

יחשוב שהוא עושה איתי חסד בזה שהוא מציע לשלם.

כנראה שאנחנו מרגישים שונה כלפי ההגדרה ואני לוקחת את ההגדרה של חסד לכיוון אחר.

וברצינות עכשיו - באמת קרה לך שבחורה הציעה להשאיר את הארנק באוטו? רוב הבנות לא יתנהגו ככה (ובלי להכליל אבל הקטע הזה טיפה יותר נפוץ אצל חילונים והרבה הרבה פחות אצל דתיים).

הרוב מרגישים שזה המדד לבחור קמצן או לא (בהתחלה בכל מקרה. סוג של רושם ראשוני. בדיוק כמו שתרגיש שונה אם בחורה תתנהג בדרך שלא כ"כ נהוגה בחברה על ההתחלה, אבל בפועל היא לא כזאת. זה מה שראית בפעם היחידה שיצא לך לפגוש אותה ויכול להיות שזה לא מעיד עליה אבל אצלך בראש זה כבר נתפס כמשהו לא מנומס או כל דבר אחר..לא עולה לי בראש דוגמא עכשיו אבל מקווה שהבנת).

כן אני מבינה למה היום קמצנים הם "יהרג ובל יעבור". לא חושבת שקל לחיות עם בן אדם קמצן.

כמובן שלא צריך "לזרוק" כסף על כל מיני דברים שוליים אבל כן צריך קלילות מסוימת בחיים ולא להיתקע על כל דבר קטן שמוציאים. והרבה פעמים בן אדם שקמצן בכיס יהיה גם קמצן בלב.

בגדול כן הבנתי למה התכוונת. שבנות לא צריכות להרגיש שחייבים להן משהו ואם בחור מציע זה בא מתוך מקום טוב שצריך להיות מוערך ולא לקחת כמובן מאליו..עם זה אני מסכימה

ביחוד שהמדובר הוא על כמה שקלים בודדים.

לכן קל להבין שאף אחד לא יצא לדייטים עם בחורות שלא לשם שידוכין (מה גם שזה אסור).

בקיצור לענ"ד יש חשש גזל אם הבחורה באמת לא מעוניינת בכלל

מתאים, תמשיך איתה לבית קפה בהנחה שהיא תבקש ואז גם תשלם עליה?

אם לא, הבנת למה זה חשש גזל.

אם כן תמשיך, כנראה שאת באמת יוצא דופן

לגבי העובדה זה שלך לא מזיז, אשריך.

זה לא אומר שכל אחד מוחל על זה.

לגבי ממון, אתה לא יכול להתיר לעצמך את ממונו של השני.

בטח לא כשהוא לא יודע. ואפילו כשהוא יודע ויש חשש שהוא "הסכים" ולא באמת הסכים, יש אבק גזל.

והמקור הוא, "כקטן כגדול תשמעו" אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הלכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה. דהיינו אזהרה לדיינים לא להקדים דין גדול לדין קטן.

מכאן להוציא ולומר שהתייחסות התורה לכסף גדול ולכסף קטן בצורה שווה, הרי זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה!

ולהיפך, התורה מבחינה בין כסף גדול לכסף קטן. בוודאי ידוע לך שבהלכות איסור והיתר ישנם מקרים שבאם מדובר בסכום פעוט, מורה ההוראה יורה להשליך. אך אם מדובר בסכום גדול (הפסד מרובה) הוא יתיר.  מה עם דין פרוטה כדין מאה?!

כמו כן בנתינת הצדקה. הרי שאם מדובר בסכום פעוט אין צריך לדקדק מה שאין כן בסכום גדול. מה עם דין פרוטה כדין מאה?!  (ק"ו שאתה הוא זה שסבור שבמקרה דידן מדובר בסוג של חסד.)

ועוד כהנה וכהנה ואכמ"ל.

מכאן אתה למד שהתורה מבחינה בין פרוטה למאה. חבל לעשות מהתורה פלסטר וסיסמאות, לאסור את המותר ולהתיר את האסור/ עד שראיתי שיש שכתבו בקרה דידן, שיש לחוש משום גזל!!. צא ולמד מחווה שאסרה את המותר וכו'

לכן דעתי היא שעל הבחור לשלם, ובייחוד שהמדובר הוא על סכום פעוט שלא עולה על חמישה עשר שקלים.

אין שום חילוק בסכומים.

צא ולמד מדין מאכל אורח. שאם אתה יודע שאין לבעל הבית די צורכו והוא לא יסרב לך משום אי נעימות אסור לך לבקש ממנו מאכל.

צא ולמד עוד מדין משחק בקוביא שאף שבבירור המפסיד הסכים לשחק עדיין ישנו אבק גזל.

לימדו אותך לא טוב כנראה.

עם בחורה נורמטיבית הבחורה לא כופה\ מבקשת מהבחור שישלם עליה למרות שבדעתה לחתוך ,אלא הבחור פשוט משלם בלי לדעת מה כוונתה לגבי המשך הקשר. אז אם בחור מציע איך יש פה גזל בדיוק?!?הבחור הציע והבחורה נענית זה הכל. אם הבחור כלל לא מציע לשלם בפגישות ראשונות זה אני כבר לא יודעת, פשוט עוד לא נתקלתי בכזה מקרה ומקווה גם לא להיתקל.

גם אם נאמר שרוב ככל הבחורים היו מסכימים לשלם, עדיין יש מיעוט שלא יסכימו ואיתם זה גזל.

זה לא מקרה בספק שלא יודעים מי הבחור ואי אפשר לברר את דעתו, לכן לא הולכים על פי רוב כאן.

בקיצור, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך.

ומה זה אם הוא מציע אז איך? כי הוא מציע על דעת זה שיש סיכוי! מעבר לזה שהוא מציע כי החברה מכתיבה ככה. ככה או ככה זה דומה ל"משחק בקוביא" בדיוק. דבר שאסור.

בכל אופן, אם את חוששת, תגידי לו לפני כן שאת לא חושבת שיש סיכוי, ואז נראה אם כולם ישלמו עליך.

אם את חושבת שיש סיכוי שתשני את דעתך, זה כבר דומה לשאלה קודמת שנשאלה לגבי הבזבוז זמן וכו'.

אבל סתם מעניין- באמת היית רוצה שישר שבחורה רואה שאתה לא נראה לה תגיד לך את זה? אני חושבת שזה נורא פוגעני וחסר טקט ובתור גבר הייתי משלמת אפילו סכום נכבד רק כדי לא לספוג את הבושה הזו.

אם בחורה כזאת פזיזה, הייתי מעדיף להתרחק ממנה כמה שיותר מהר.

וכאן כבר זה לא שייך לממון.

כתבת ש"משום אי נעימות אסור לך לבקש" ונכון אסור לבקש, אך באם אדם מציע לך אין איסור ולכן אין לכך קשר לעניינינו. (אמנם אדם שאתה יודע שאין לו אסור לך לאכול אצלו. אך גם לזה אין כל קשר לענייננו) 

ק"ו שדין משחק בקוביא אינו קשור לעניננו כלל, ששם עיקר האיסור הוא משום אסמכתא. דבר שלכאורה לא שייך פה.

לא אכנס לכך אם לימדוך אם לאו, אך זאת תדע שלדמות מלתא למלתא לאו מלתא זוטרתא היא, ולא תמיד אפשר ללמדה. וד"ל.

העובדה שאדם מציע, מסתמא זה על דעת המשכיות או לכל הפחות ספק, וגם אז זה רק כי החברה הכתיבה כך.

צריך בירור אם האדם יודע מלכתחילה שאין סיכוי, האם הוא בכלל יציע. ואם בהקשר למוסכמות חברתיות, הוא בוודאי מלכתחילה לא יציע ללכת למקום שיעלה כסף.

פשוט לכולם כאן שאם בחורה תפסול אותם בשניה שהם נפגשים, שהם לא ירצו לשלם עליה במקרה והיא תודיע להם. מה החילוק כאן? העובדה שהיא מסתירה את זה?

מה העניין? היא מחפשת סעודה חינם?

ניחא אם היה ספק, או שאולי היא תשנה את דעתה.

לא יודע מה הקטע שלך לשכוח שממון חברך הוא לא שלך.

לא הראת ערבוב הדברים היכן הם, וההיתרים המוזרים איים.

מפאת קוצר הזמן, אשיב בקוצר האומר.

ידוע הדין שדברים שבלב אינם דברים, ואשר על כן אדם שאינו מפרש מילותיו אין כל צורך לחוש למחשבותיו. ישנם יוצאים מן הכלל, אך לכשאפנה אשנה.

בחברו גם אם אינו חייב בדיני אדם. לבל נשכח דיני שמים.

מה גם שייתכן ויש כאן גם בעיה בדיני אדם, אם כי אני ממש בספק לגבי זה.

חוזר על התהיה, לא יודע מה הסרט שלך עם ממון אחרים.

ואני לא.

כמו כן ראיתי שהגעת למסקנה בדין ודברים עם  "צריך עיון" שאין חיוב אף מדיני שמים. ואתה צודק. אין כאן חיוב אף מדיני שמים.

מה שנשאר זה עניין מוסרי גרידא.

קודם כל צריך שהתורה היא זו שקובעת ליהודי מה מוסרי ומה לא.

טול דוגמה, דין "עני המהפך בחררה" זה מוסרי או לא? או למשל דין "זוטו של ים" שהרי אלו שלו.

בשני המקרים דלעיל יהיו הרבה מהאנשים שיאמרו שזה איננו מוסרי, אך לפי דיני התורה כך ההלכה וממילא כך הוא המוסר.

ביהדות לא האדם קובע מהו המוסר, אלא התורה קובעת מהו המוסר. מה שבעינך נראה לא מוסרי, נראה מוסרי בעיני האחר. (פוק חזי מאי עמא דבר בעניין אלאור עזריה)

ולכן אם הדבר מותר מצד התורה, הדבר הוא מוסרי.

לגופו של עניין

אתה הרי מסכים שבאם הבחורה מעוניינת להמשיך הרי שמן הראוי שהבחור ישלם.

כמו כן אתה מסכים שאם הבחורה מסופקת גם מן הראוי שישלם.

אלא מאי, במקרה שברור לבחורה שהיא חותכת, אתה סבור שזה איננו מוסרי.

השאלה כיצד צריך לנהוג? אליבא דידך צריך להתעקש לשלם.

כפועל יוצא משיטתך זו. הרי שבחורה המתעקשת לשלם, במילים אחרות אומרת לך "אני חותכת אותך". האם אתה חושב שזה הגון כלפי הבחור להודיע לו בצורה זו?

האם אתה חושב שזה הגון כלפי הבחורה שהיא חייבת להודיע לו בצורה זו?!

יתירה מכך, הרי לרוב הבחור יאמר שהוא ישלם. האם אתה רוצה שיתחיל משא ומתן בין המדוייטים מי ישלם? תוך שאתה דורש שהבחורה תעמוד איתנה כצור החלמיש על רצונה לשלם.

הרי המעמד מביך לכשלעצמו, אתה רוצה להוסיף עוד?

ומה עם הבחורים שייפגעו מהתעקשות יתירה זו?

מה יותר פשוט מכך שהבחור ישלם, ביחוד שהמדובר בשקלים בודדים.

לכן נראה לי שאף מבחינה מוסרית אין על הבחורה להתעקש. או כמו שכתבה אחת הבנות פה "מציעה בעדינות אך לא מתעקשת" היש דבר יותר ראוי מזה?

האמן לי, רוב הבנות אם לא כולם, לא מנסות ל"התעלק" על אף אחד, בפרט שהמדובר הוא על בקבוק שתיה. אתה יכול לראות זאת מתגובות הבנות בפורום.

נ.ב. באם הסכמת שאין כאן כל בעיה הלכתית, נראה לי שמן הראוי שתודיע זאת. כי כפי העולה מהתגובות ישנם שלקחו זאת ברצינות, וחבל שיתחילו לחשוש לחינם.

לא אמרתי שאין כאן דיני שמים, אמרתי שאולי ספק אפילו בדיני אדם גם אם לי לא נראה ככה.

לא אמרתי שראוי שבחור ישלם על פגישה בשום מצב, זה שזה נחמד וחסד והכל טוב ויפה, לא עושה את זה "ראוי". אין שום מצווה כזאת גם לא דרבנן.

אתה יוצא מנקודת הנחה מערבית לגמרי, שאין לה שום שורש בתורה.

לכן המסקנות שלנו שונות לחלוטין.

זה שבחורה אומרת את האמת בצורה "הגונה" או לא, כהגדרתך, לא מונע את הדיון לגבי הגזל.

הדרך היחידה לקבוע אם אדם מקפיד על הדבר, זה לשאול אותו.

בכל אופן, לכל הפחות שתציע לו שתשלם היא, ואז כשהוא מתעקש, היא ודאי יוצאת מידי הספק.

כנראה שפספסת את הפואנטה של הפצלו"ש הזה. עיקרו נוגע לאותה הדעה יחידאה של בחורה מסויימת כאן שטענה שהיא מצפה שהבחור ישלם גם אם היא חותכת איתו.

זה ודאי אינו.

ובכל אופן, לגבי הפצלו"ש המסויים הזה, שהתחיל מההגדרה של חסד, אני מקווה שברור לך שזה חסד גמור. לא שונה מצדקה לעני.

לתת למישהו מתנה, זה חסד.

ולגבי הדיון הספציפי ביני לבינך, אתה זה שטען שלכמה שקלים אין בכלל דין גזל. שזה עוד יותר גרוע מהכל!

אף אחד פה לא כתב שהוא מתקמצן על כמה שקלים, או מקפיד על בנות מהזן השנוררי.

הדיון הוא האם יש גזל או אין בכמה שקלים.

זאת דרכה של תורה.

ומחילה, גם אם היה הדיון כנ"ל, והיה נורא לך כל-כך, יכולת פשוט לא לקרוא.

אף אחד לא חייב לצנזר את עצמו בגלל שלך לא נעים לראות דיון תורני...

@רווק ב היא אמרה בעז"ה על זה שתהיה בעלה, נראה כמו נכונות לשידוך לא?! ;)

יש לי בזה וורט יפה בגלל ה"סתם משנה רבי מאיר".

אני לא אכנס לכל הדברים שכתבתם כאן אבל אתה באמת חושב שלשלם על מישהי בדייט זה לא שונה מצדקה לעני?

אף בחורה לא תרצה להרגיש ככה. מאוד מקווה שהרוב לא חושבים ככה. אני אעדיף לגווע ברעב/צמא ולא להזמין משהו למקרה שהוא יציע מתוך נימוס ויתעקש לשלם.

אני מסביר את המהות של חסד שמשמעותה נתינה.

זה לא משנה אם זה לתת שקל למליארדר, או לקנות לחבר מנת פלאפל, או לשלם על בחורה בדייט.

חסד זה חסד.

החסד מגיע מתוך רחמים בדר"כ. בחורה לא נזקקת לזה ויכולה לשלם על עצמה. לא מדובר פה על התשלום אלא על מה שעומד מאחוריו ומאחורי הרצון לשלם.

בקיצור זה דיון אחר לגמרי, על ההגדרה של חסד.

אבל האמת היא כמו שכתבתי ונעזוב את זה כאן, כי את שוב נטפלת לדוגמא אחת שצורמת לך בעין ואין לי חשק להתקטננות הזאת.

ותסכים איתי שאני יכולה להגיב אם אני לא מסכימה על משהו

לא נראה לי שיצא משהו מהדיון הזה. כל אחד בדעה שלו והיא לא תשתנה אז באמת מיותר...

אני לא מנסה למנוע ממך להגיב. לא יודע איך הגעת עד שם.

פשוט לא בא לי לנהל דיון לשוני תורני עקר, כשלא מתייחסים למה שאני אומר מתוך אי אילו קשיים בקריאת מה שכתבתי.

אם היית מתייחסת לדברים עניינית, הייתי מרחיב בשמחה.

אצנזר ואומר שלפני שהיה חסד, לא היה למי לתת, ככה שלא הייתה נתינה.

עד שנהיה חסד, ואז נולדה הנתינה.

לכן חסד משמעו השפעה.

רק מה שהכוונתי לומר וכנראה גם קודמתי התכוונה לכך, שפעמים שאדם נותן לשני, אך בעצם הוא נותן לעצמו. דהיינו שהוא מעוניין בתמורה שהוא מקבל מהנתינה. וזהוא איננו חסד.

למשל אדם הקונה מהחנווני, הוא נותן לו כסף אך זהוא איננו חסד משום שהוא מקבל בתמורה לכך מוצר.

אשר על כן כל אדם הנותן לשני משהו תוך שכוונתו לתמורה. זהו איננו חסד. והתמורה יכולה להיות לאו דוקא משהו חומרי.

למשל אדם הנותן מתנה לחבירו משום שהוא רוצה בקרבתו האם מעשה כזה יקרא בשם חסד?\

האם בחור המזמין צ'ייסר לבחורה זהו חסד? 

ולכן אף בדייט בחור המשלם/מזמין את הבחורה, האם זה חסד?

לא. כי היא איננה זקוקה לכספו. והוא עושה זאת בכדי למצוא חן בעיניה וכו'

ולכן אין כאן כל קשר לחסד

אף אחד לא נותן רק כי בוער לו לתת.

כל אחד נותן כי הוא רוצה לקיים מצווה, כי הוא רוצה שיעריכו אותו, כי הוא רוצה שכר, כי הוא רוצה ברכה בפרנסה וכו'.

חסד זה חסד, אם אדם נותן חסד מלא אינטרסים זה אולי חסד נגוע, אבל חסד.

האם לדעתך בחור שמזמין צ'ייסר לבחורה זהו חסד?

אלא התשובה פשוטה, שאדם נותן לשני לא מחמת כך שהוא רוצה בטובתו של חבירו, אלא בטובתו הוא אין זה חסד. ופעמים שלא רק שזה לא חסד אלא הוא אף עובר על הונאת דברים.

ההבדל בין קניין לבין נתינה ברור, נכון?

בקניין אתה נותן ומקבל משהו מוחשי (או שווה ערך כספי).

כשאתה נותן ולא מקבל משהו מוחשי, זאת נתינה "טהורה" (לשונית, כמובן), שלה קוראים חסד.

למשל הדיון בקידושי אישה לגבי אם היא מתכבדת בזה שהיא נותנת לו משהו האם הוא יכול לקדש אותה בנ"ל.

כמדומני שנפסק שלא, אפילו שיש לה ערך בכך.

בקיצור, אין לזה קשר לכוונות הנותן אלא החילוק הוא בתמורה עצמה.

עריכה: כשאני חושב על הדברים בשורשם, אפשר, אולי, להגדיר את זה ככה.

ההבדל בין קניין לסתם נתינה הוא כזה.

בקניין יש חסד ע"מ לקבל חסד.

ובנתינה סתמית יש חסד חד צדדי (מעיקרו).

בכל מקרה ברור שגם בקניין יש נתינה, והיא ע"מ לקבל, שהיא נתינה הפוכה.

לא מכיר מציאות שבחור קונה לבחורה צ'ייסר, אנחנו לא בג'ונגל

בתחילה אתה אומר אם יש תמורה בעין זה לא חסד, אך אם התמורה היא לא בעין זהוא חסד. חילוק לא מובן מה לי בעין מה לי שלא בעין סוף כל סוף יש תמורה ולהנאת עצמו התכווין.

ולבסוף אתה אומר שאף בתמורה בעין זהו חסד, אלא שזהו חסד ע"מ לקבל חסד. 

לא הבנתי מילה.

אך התשובה פשוטה, וכמו שאמרתי לעיל שהכוונה היא לטובתו של הזולת זהו חסד, אך אם המטרה טובתך שלך זהו איננו חסד ודוק'.

ולכם פשוט שבדייט אין כאן כל חסד.
 

לגבי הצ'ייסר לא הבנתי מה הקשר גונגל. אם יש לך תשובה השב, ואם לאו תאמר איני יודע.

"עריכה:"

בכל אופן, הדברים צריכים להיות ברורים, כשמדברים על מושג מופשט, ואח"כ מלבישים אותו בתתי הגדרות, אין בכך סתירה למושג המופשט עצמו.

חסד הוא הנתינה.

גם נתינה מלאת אינטרסים ורשעות היא חסד, פשוט "זה לעומת זה עשה ה'".

לגבי הג'ונגל, אין לי שום רצון לדון בהתנהגותם של בע"ח מהזן השמאלני-תל-אביבי.

חבל שאין לך רצון לדון.

שאפילו מ"עשיו" ורשעי עולם למדו רבותינו. וכבר אמרו חז"ל והוי לא לומד מכל אדם.

נ.ב. אין לכך כל קשר לשמאלנים ימניים מתנהגים אותו דבר בדיוק. זוהי התנהגות אנושית. 

ולגבי הדיון על הג'ונגל, אל תשכח שחז"ל כתבו "הוי לומד מכל אדם".

להוציא את האדם המתנהג כבהמה.

אני מרחם על ההגדרה שלך לאנושיות, אם לנסות לגרום לבחורה להשתכר זאת אנושיות בעינייך.

משמע לא לקחת את התגובה ברצינות. אז עניתי שמותר לי להגיב אם אני לא מסכימה על משהו (ואפשר לקחת את זה ברצינות בלי לזלזל שנתפסים לקטנות. בעיניך זה להתקטנן בעיני זה לא).

נראה לי שאתה ו"רווק ב" עברתם על הנושא מכל הכיוונים אז אני לא רואה סיבה להוסיף על מה שנאמר רק על מה שצרם לי (מאוד) לקריאה.

כמו שאמרתי מקודם אין טעם להמשיך כל אחד בגישה שלא ולא נראה לי שאפשר להגיע להסכמה

תורה. דנים באמת, גם אם זה צורם וקשה.

מה לעשות שיש קמצנים בעולם?! את מעדיפה להסתכן בגזל של אחד כזה שיקפיד עליך לדורי דורים?

בכל אופן, הדיון הזה הוא סתם משחק תופסת אינטלקטואלי, אני בספק אם מישהו פה יכול להכריע בדיני שמים.

אם כי יש לי חברים מעולים ב"ה ולאף אחד אין את המידה המכוערת של הקמצנות.

אני בספק אם מישהו יסכים להכתים את שמו הטוב

לגבי ההתקטננות, כן, לזאת הייתה כוונתי. ואכן, זוהי התקטננות, להטפל לסעיף קטן שאין לו שום משמעות רחבה לעניין

ושהיא החליטה את זה כבר באותו הדייט.

בדיוק כמו שהוא יכל לדעת כבר מהרגע הראשון שלא מתאים אבל התנהג בנימוס כדי לכבד אותה שהשקיעה מזמנה ואולי היא כן רוצה אז לא לפגוע.

אז כוונתי הייתה שבעיניך זאת התקטננות אבל בעיני הסעיף הקטן הזה הוא קצת יותר גדול ממה שנראה לך. וכן בעיני הייתה לו משמעות רחבה לעניין לכן בחרתי להגיב דווקא על זה

את עצמי מהמשך הדיון (מה שלא עבד בפועל).

בכל מקרה, כשאני חושב על זה, אני לא זוכר הרבה בנות שהציעו בכלל לשלם בפגישה חח

אבל בעיניי זה היה מאוד ענייני. לא חשוב, התעייפתי מלהסביר.

אז אולי בגלל זה אתה חושב כמו שאתה חושב (סתם צוחקת)

לא משנה חח כמה שאסביר את עצמי זה לא יעזור

לא מנעתי ממך את הזכות הזאת

כבר אמרתי שזה היה בצחוק

סתם

תודה רבה

וגבר שרוצה לתת לאישה שמותר לו לתת לה, זה טהור.

מדובר פה על נתינה שמעיקרה מהותה היא קירוב דעות וד"ל.

שכל אחד יזכור טוב טוב מאיפה הכל מתחיל ולאן זה מוביל.

אתם משום מה לא עושים את ההפרדה הזאת, ואין לי מושג למה.

כאילו אנחנו אמריקאים או אירופאים.

פחד, משהו.

אולי נתחיל לדון בכמה הממון עושה חיבורים בשמים וכו'?

נו באמת.

אין בשום מקום בהלכות שידוכין איזכור אפילו ברמז לכך שצריך לשלם על אישה זרה לך לחלוטין.

ויותר מזה!! יש המון אזכורים על כך שזה אסור ועלול לגרום לקירוב דעות וכו', אפילו במקרים של אירוסין. מישהו הביא פה את דעת הרצי"ה באיזה שרשור שאפילו להחזיק את הטלית של הבחור אסור לאישה משום קירוב.

אז כן, היום זה מקובל, וזה יכול להוות מכשול לשידוך, אז מתירים, בדוחק.

אבל זאת לא דרכם של עם ישראל הקדושים.

איזו התייחסות לא עניינית לגמרי.

יש איסור לגרום קירוב דעות לפני החתונה, כולל למי שהתארס.

היום זה לא מציאותי, אז מתירים בדוחק.

ואתם רוצים להפוך אותנו ליצורים אדומיים שחושבים שגבר צריך לתת לכל אישה שהוא רואה ברחוב.

וה' יציל אותנו מהשטויות הנ"ל.

אשר על כן מן הראוי שבחור ישלם על הבחורה.

כמו כן נהוג הוא שנותנים זה לזו מתנות בתקופה שבין האירוסין לחתונה על מנת לגרום לקרוב דעות.

ואדרבה הרבנים ממליצים להגיע לקרוב דעות מסוים ושלא יגיעו לחתונה כזרים זה לזו.

מהיכן הגעת לאדומיים? לתת לכל אישה שהוא רואה ברחוב?

כל הקירוב דעות והנוהג על המתנות הותרו רק בדורנו.

וכאן אתה נטפל לדוגמא על האירוסין.

בוודאי שאין שום חובה או אידאל תורניים לתת לבחורה שאינה ארוסתך שום דבר בטח לא בדייט ראשון.

ככה שלתת לסתם בחורה שאין לך שום קשר איתה זה לא דחף גברי, זה דחף של גויים.

אתמהא, אתה מכחיש את דעתך כל הפוסקים שקירוב דעות הוא אסור?

אף אחד לא אמר שזה אידיאל תורני.

אך אינני שולל שבמציאות של ימינו חלק מהציווי לחזר אחר אבידתו כולל אף לתת לבחורה.

ובדוקא בדייט ראשון שעדיין יש ריחוק ומנסים להפשיר את הקרח וליצור קשר, לאחר מכן זה אולי מיותר.

לידיעתך, תכונות הנפש והדחפים והצרכים האנושיים, זהים בין גויים ליהודים. 

והאיסור במקומו עומד.

דייט ראשון הוא לא תירוץ להתחיל לקנות לבחורה דברים.

תראה לי רב אחד שאומר שלגרום קירוב דעות בפגישה ראשונה מותר.

לא יודע מאיפה אתה מביא את הדעות המוזרות האלה ומעוות את הגמרא לגמרי. רשב"י בטח לא אמר את מה שאתה מנסה לומר.

מאידך

http://www.hidabroot.org/question/73511

התשובה במלואה כאן:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1810&st=&pgnum=72

בכל מקרה, אני אפרוש מכאן, כי הדברים חוזרים על עצמם

זה לא אומר שפטורים מדיני שמים - זה עניין מוסרי.

ועליו נותנים את הדין.

הדוגמא הקלאסית היא הסיפור עם הגזל שהשתמשו במי שמנגב ידיים במגבת של חבר שלו כדי למצוא את הגזלן.

כנ"ל לגבי הסיפור עם רבי אלעזר והעייפים שהתבררו כגנבים וכו'.

כשאדם גוזל, אפשר לכפות אותו בבית דין להוציא את הממון שגזל מידיו - זאת הלכה.

כשאדם עושה דבר שלא נראה טוב, גם אם אין בו ממש גזל, צ"ע אם אבק גזל יש בו. גם אם אי אפשר להוציא ממנו את הממון, ודאי שזה דבר מכוער או לא ראוי להיעשות - זה מוסר, דיני שמים.

העניין הוא שכשאין שמץ טענה הלכתית, גם דיני שמים סביר להניח שאין.

לא מוסרי, גם אם לא חייבים עליו בדיני שמים ממש, זה דבר שמעיד על מידות לא טובות.

ההקשר למעשים הנ"ל היה שאדם שמזלזל בממון חברו, גם בדברים שהם מותרים בוודאי, סופו שגוזל גזל גמור.

לא זוכר כרגע איך קישרתי למקרה עם רבי אלעזר, אבל בסופו של דבר הגמרא מביאה שהוא צדק והם באמת היו הגנבים (עם הניתוח שעשה לעצמו וכו').

לא זוכר את המקור כרגע (ממהר), אבל כמדומני זה מובא ברש"י על התורה איפשהו, שאדם עושה עבירה קלה, סופו לעשות עבירה חמורה.

ראיתי את הנ"ל לגבי גזל קורה במו עיניי יותר מדי פעמים.

שהיו מציעות בנימוס, כולל אני- אז כולן ככולן כאן מתחשבות,ורק הוספתי שזה שאני מציעה לא סותר את זה שאני מצפה שישלם עלי למרות הצעתי. לא רואה בצפייה הזו פסול וחוסר התחשבות. הצפייה הזו לא נובעת מקמצנות ושאנו נזקקות לכסף אלא מרצון טבעי של כל בחורה לגבר שיהיה קצת ג'נטלמן( סליחה לא מצאתי מילה אחרת), בדיוק באותה מידה שאנו מצפות שהבחור ילווה אותנו לתחנת אוטובוס.

כדי למנוע ויכוח לא נעים, אבל היו מעדיפות לשלם בעצמן.

ואת לא, כמו שאמרת, כי את מצפה שהוא ישלם - גם במקרה שאת לא מעוניינת.

כלומר אם זה היה תלוי בהן בלבד, הן היו משלמות.

ואם זה היה תלוי בך היית נותנת לו לשלם בכל זאת מתוך ציפיה לכך.

(אגב, לצפות מבחור שאת לא משודכת לו [הרי את לא מעוניינת] שיתייחס אליך כמו ג'נטלמן, זה קצת מוזר ובטח לא יהודי)

ואם זה היה תלוי רק בי כן הייתי משלמת, לא יודעת איך הסקת אחרת. נראלי אנחנו לא מפרשים אותו דבר את המונח "ציפייה".

כשרוצים, אבל אם לא רוצים יש שאלה

בס"ד

כשתהייה נשוי גם תשלם על כל עלמה או גברת שבדיוק צריכה?

איך אשתך תרגיש עם זה?

נ"ב

ממש לא חייב לענות, רק מציעה לבחון שוב את הדברים

בס"ד

למה זה מה שגבר צריך לעשות?

ממתי גבר הוא הכספומט של נשות העולם?

לא כרווקים.

וגם, 

זה שהחליטו בהוליווד שהגבר משלם לא צריך ליפול לזה גם אנחנו.

פה בארץ רוב האברכים הם לא המפרנסים העיקריים.

אז בעצם, האשה משלמת.

לא נראה לי כל כך יפה לתת לו לשלם כשאני יודעת שזה לא ימשיך.

וגם בכללי הייתי מתעקשת לשלם לפחות בפעמים הראשונות. לא מבינה איך בנות מרגישות עם זה נוח

לגבי עצם העניין.

נראה לי שראוי שהבחור ישלם.

נוהג זה מגיע כנראה מכך שגבר מטבעו מעוניין לדאוג לאישה, ואישה מעוניינת בגבר שידאג לה, ולכן זה שגבר משלם לאישה מסייע ביצירת החיבור הראשוני. (סיפרה לי אשתו של חבר שמאוד קנה אותה זה שבדייט בעלה פתח את הבקבוק ומזג לה).

ק"ו בציבור הדתי שמטבע הדברים בהתחלה יש ריחוק בין המדוייטים, שדבר זה יכול לסייע.

מה גם שנוהג זה גם מונע אי נעימויות בנוגע לנושא התשלום, במיוחד בדייטים ראשונים.

אין לזה שום קשר לחסד. מה שגבר משלם לבחורה נובע מתכונתו הנפשית ומרצונו כביכול לדאוג לבחורה. כמעט ולא מצאנו גבר המשלם על גבר אחר ודוק'.

לכן נראה לי שראוי שהבחור ישלם.

לאחר שהתקבל נוהג זה, נראה לי שאף אם בחורה חושבת לחתוך לא מן הראוי שתתעקש לשלם, להיפך לפעמים התעקשות זו עלולה לפגוע בחלק מן הבחורים. להציע בעדינות אפשר.

אין לחשוש לא מגזל ולא מאבק גזל. כך זה מקובל, וכל בחור יודע שזה שהוא משלם אין לכך כל קשר לגבי המשכיות הקשר. וגם אם כך הוא חושב, זה בעיה שלו ואין צריך לחשוש מכך.

אין צורך להמציא איסורים היכן שאין.

אם המניע שלו לשלם זה מתוך תקווה שממשיכים,

והיא כבר יודעת שהיא הולכת לחתוך,

אז לענ"ד אם היא לא תשלם יש בזה צד של גזל.

אם המניע שלו לשלם, זה איזה מניע גברי סמוי לשלם על נשים שאתה פוגש (כמו @חסדי הים),

אז אין בעיה שהיא לא תשלם גם על מנות יוקרתיות בשווי מאות שקלים.

מכיוון שהרבה פעמים היא לא יודעת בזמן אמת מה המניע של הגבר,

אפשר לנסות שתי פתרונות:

1. שהיא תתעקש לשלם, ואז היא יודעת בוודאות שנמנעה מגזל.

2. שבשיחת טלפון של הפרידה היא תציע לו להחזיר את הכסף,

    והוא יחליט אם הוא מוחל לה על הכסף או לא.

נ.ב.

לגביי, אני יותר משתייך לגברים עם המניע הראשון.

כרגע אין לי יותר מדי כסף לשפוך,

אז אם בחורה כבר יודעת שהיא מעוניינת להפסיק איתי את הקשר,

הייתי מצפה ממנה לשלם על עצמה.

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.