בס"ד

וגם לך פסידונית

(שואלת ברצינות, אבל ממשיכה את המשל)

בס"ד

ובינתיים נהנית משאר המטעמים ששיניים יכולים ללעוס

וכן אולי גם בסוף לא נצליח למצוא את האגוזים שחיפשנו,

אבל בוודאי שהדרך שעשינו כדי למצוא אותם לימדה אותנו הרבה,

ומן הסתם מצאנו בדרך עולם שלם של טעמים ריחות ומראות נוספים,

והכי חשוב אם עשינו את הדרך נכון מצאנו בה את הקב"ה כפי שהוא מתגלה דרכינו.

והאמת שהשאלה שלך הרבה יותר עמוקה...

ולכן היא מובילה למקומות עמוקים יותר

?

מנקודה היה ניתן להבין שהראשון.

בס"ד

אבל גם קשיים,

יעדים שנראים לנו לא ברי השגה 
כישרונות שנראים לנו לא ברי מימוש.

אז מה שיש לי רעיונות? מה זה שווה אם אין אמצעים להפיק אותם?
אלא שמי שנטע בך את החלום, והעניק את הכישרון,

העניק גם את החיסרון על מנת שתסלול את הדרך שלך לממש את הכישרון.

והיצירתיות הכי פורחת כשיש לה גבולות.

הגבולות, הקשיים, וכ' כל אלו ניתנו שם כדי שכשנצליח זה לא יהיה מהמקום החיצוני המובן מאליו והחשוף,

אלא ממקום שעמלנו כדי להגיע אליו.

שתי סוגי מתנות של הקב"ה. אלו שבאמצעותם אנו מצליחים,

ואלו שבאמצעותם אנו חושפים מקומות עמוקים יותר, נעלים יותר,

עצמיים יותר.

כי כאשר נדרשים לבחור להשקיע, שוב שוב, ולהאמין ולא להתייאש,

ולהתייצב מול פרשות דרכים מחדש, ולבחור מחדש-

הכוחות שמתגלים הם עצמם שווים לא פחות מהיעד, ולפעמים יותר.

הקב"ה נתן לנו בגלוי 4 מתוך 5 הרכיבים של הגאולה.

נתן לנו גולה.

זה שאנו רואים גולה לא אומר שככה זה צריך להישאר,

אלא שיש רק א' שצריך למצוא ולשים במקום הנכון.

ואיפה הא'?

אלופו של עולם.

וגם הא' ניתנה לנו. חלק אלוקא ממעל ממש. בתוך כל אחד ואחת.

והדרך שאנו עוברים עד שחושפים את הא',

מכינה אותנו להכיל ולקבל את כל האור שיתקבל כאשר נשים את הא' האת במקומה,

ונחייה בע"ה חיים של גאולה.

(עפ"י שיחה של הרבי מילובוויטש לפרשת אמור תשנ"א)

זה שלא רואים שיניים [ "חסרי שיניים"]

זה לא אומר שהם לא קיימים.

פשוט עדיין לא מצאתי אותם. הן שם. בחניכיים..

ומחכה. ומצפה...למי..למי..למי?

לי. 

הרעיון הוא כמובן לא שלי

ואני נתלה כאן בעצי אגוז גבוהים:

"קמת בבוקר? מסקנה: הקב"ה חושב שיש לך את הכוח למלא את שליחותך"

(משפט יפה נכון? ציטוט מהזכרון משיחה של הרב אלחנן בן נון הרב של שילה וישיבת בית אורות

[אגב, יש לו שיעורי תנ"ך מופלאים, יש כמה ביוטיוב, המדרשיסטיות בטח מכירות ])

הרב סולובייצ'יק ב"ימי זיכרון" עמ' 10-15: "השבועה, שאותה משביעים את האדם לפני צאתו לאוויר העולם, היא בעצם נוסחת מינוי השליחות. האדם נברא בתור שליח. עצם הלידה, מכילה בתוכה את מינוי השליחות. אדם נולד בתקופה מסויימת  ובמקום מוגדר. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט, על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו; באילו נסיבות, באילו תנאים ובאיזו חברה, יהא בכוחו של אדם למלא את שליחותו. אין ספק, שבורא העולם נוהג עפ"י ההלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד, שהוא למעלה מכוחותיו, כי זו שליחות, שאי-אפשר לקיימה, והיא חסרת כל ערך. לכן נברא אדם בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את שליחותו."

יש לי עוד מקורות על העניין משיעור שנמסר בחגים של הרב בן נון (אבל לא נכחתי שם)

אגב,

אולי יותר מדוייק להגיד: 

האגוז נברא רק בשביל שאגלה שיש לי שיניים (הנמשל: שאמצא בי את הכוחות.)

(אני מוכיח את זה משיעור של הרב אלחנן בן נון על יציאת מצרים [וואחד אגוזים..]

 שמסקנתו היא שכל מטרת השעבוד הייתה שנהפוך להיות עבדי ד' )

בס"ד

אולי זה כדי לגלות שבעצם יש שיניים,

אולי זה כדי ללמוד איך משתילים שיניים,

אולי לאלף ואחד דברים אחרים- אבל עצם הרעיון זה שזה בא לעורר את הכוחות הפנימיים,

שבלי האגוז לא הייתה לי סיבה לחפש אותם..

אחרת חבל על השיניים...

זוהי סוכת דוד הנופלת 

ולא סוכת דוד העומדת

שיודעת מראש מה פתרון הזהב וכמה השן יכולה לסחוב 

עד שדוד לא הצליח להגיע לשים את הארון בגורן ארוונה 

הוא לא ידע עד לאותה שניה האם כל התלאות שעבר ושכיסחו לו את כל השיניים

כמה פעמים מכל כיוון שהוא (העם רצה להרוג אותו אחרי שהעמלקים לקחו 

את כל הנשים והילדים כשהלך להלחם עם פלשתים בשאול..) 

לא הייתה לו שום שמחה בלב במשך תקופה ארוכה. 

והוא לא חישבן לרגע על השיניים. 

ושיניים הכוונה החיים שלו..

בנאדם חוטף מכות פעם אחר פעם מכל כיוון נופל נשבר אבל דבק ביעד. 

מנסה בדלת הזאת, מנסה בדלת אחרת, אבל ממשיך לנסות. 

כי מבין שזו היא שליחותו. זו הסיבה שהוא נזרק בפינה הזאת של ההסטוריה.

וההפי אנד - הוא הצליח. 

מסכים לגבי התפילה כי כשהוא היה אחוז ייאוש בסוף היום כתב את תהלים. 

(מעובד מאד ובתקווה שגם נכון) עפ"י הרב אלחנן בן נון.

אשתדל למצוא את זה ביוטיוב 

בס"ד

"ומה אם מישהו חוש שאתה אגוז, או משתמש בך בתור שיניים??"

אני הסתכלתי קצת המומה...

ואז הקטן פנה לאחיו ואומר :"ואו, אתה ממש מפצח אגוזים"

לא סתם..

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי