עור (היא רחבה פי 3) ויותר עבודה ואלמנטים ואין שום הבדל בינה לבין הרצועות עולה חצי או שליש לדעתי. 

אני בטוח שזה פלסטיק מהסיבה הפשוטה שחלק מהפס נפרד מהרצועה ועכשיו 

יש "חור" , פשוט רווח שאתה יכול להכניס אצבע בין העור ל"צבע". 

דבר שני צבע לא יכול להיות מבריק ככה (מה גם שזה לא יפה שזה מבריק)

דבר שלישי האם זה פסול במצב שיש רווח בין הפס לעור?

העור לא צבוע מתחת לפלסטיק.

כזה או אחר. צבע לא יכול להתרחק מהרצועה. 

כי אין צבע על הצד השחור.

זה מפעל הכי ידוע לתפילין

אם שמה זה לא לשמה אז המצב בקנטים.

מדובר פה כנראה בבעיה רצינית מאד. 

אם זה הונאה אני לא אתלונן בפניהם. 

זה ילך הלאה. 

האם זה כשר? למה בעצם? מילא העור היה צבוע ועליו היו מדביקים. 

בלשון המעטה.

צריך לקנות אצל מישהו אמין ויר"ש ואתה מסודר

בלי אכיפה כל גוף מסחרי ירצה להרוויח יותר. 

אם הרצועות עלו לך כל-כך יקר, זה לא יאמן.

רצועות עור מהודרות שחורות משני הצדדים אפשר להשיג במאה-מאתיים בערך.

אם אתה מכיר מי שמתיר אשמח שתגיד לי. כמה שיותר רב רציני יותר טוב.

ממה שביררתי כרגע זה לא כשר. (מילא היו צובעים מתחת לפלסטיק ואז עושים את כל השטיקים)

ולא לציין שזה פלסטיק בעת המכירה זה נראה כהונאה כלשעצמה.

בעיה. אבל אף אחד לא אמר שזה אסור לגמרי.

אם אתה רוצה אברר לך שוב, למקרה שזכרוני מטעני.

אלא אם אתה מתכוון שהשאלה היא רק במקרה שלך שזה נפרד לגמרי ואין צבע מתחת, אז נראה לי שאתה צודק שזה לא כשר בכלל.

מה שעניתי למעלה היה במקרה שהפלסטיק לא נפרד, שגם אז יש אוסרים.

אם קנית אותן לאחרונה ולא ציינו בפניך שזה פלסטיק לדעתי זאת באמת הונאה, כי היה על זה רעש רציני לפני כמה חודשים.

אם קנית את זה מזמן, יש סיכוי שלא ידעו שיש בזה בעיה הלכתית.

אשמח שתברר.

תודה רבה

לא כולם פוסקים דינא דמלכותא דינא, להזכירך

יש כאן בעיה שעל העור יש דבק ואח"כ שחור. וזה לא דיו.

איך עניין הדיווח או לא קשור?

אם מישהו מכר לי חזיר ולא דיווח לי אז "זה עליו" ואני אכלתי כשר למהדרין?

אני עדיין עצבני על ההונאה סליחה..

(הפותח)

האמת -זה הגיוני. ואני לא מבין כלום בדיני ממונות.

(מעניין אם היה מס מקביל למע"מ של זמננו בזמן חז"ל?)

אמנם לא שאלתי מפורשות האם תפילין בשחור כשרות או לא

אבל ההדרכה הייתה ללכת ולקנות במקום מסודר 

ומכאן אני מסיק שיש לקנות עם חשבונית.

אגב, חשבונית היא לא ערובה לרצועות תקינות וכו'. 

מכיוון שהבית מגיע כבר צבוע לסופר 

גם אם הוא רוצה הוא לא יכול לגלות בעיות.

גם הוא מתבסס על אמון עם הספק שלו. 

כמו שאתה סומך עליו.

עד שיארגנו את הענף  לפחות כמו בתחום המזון.

אגב איפה רשומים שמות המשגיחים של מפעלי התפילין?

יש מפעלים מורשים? 

היה רלוונטי. לכתחילה בכל מקרה לא עושים את זה.

והכוונה היא כמובן שיש מאן דאמר שזה בסדר כשזה דבוק, לא כשזה נפרד ח"ו.

בכל מקרה מצד האיכות זה לא נשמע טוב להיות עם תפילין עם "תוקף קצר"

תאמין לי.

מושג מה הכריעו בזה ואם זה בסדר כשזה עדיין דבוק

שצריך להכניס לשמה את כל גופי הפיקוח של המדינה.

א. אתה מכיר רב רציני שמתיר? מיהו? (אני לא אתקרב לרצועות כאלה בחיים 

סתם מברר)

ב. אם זאת הונאה זה לא יגמר בהחזר. 

ג. יהיה בסדר.

תגיד את שמו של המפעל שאתה ממליץ עליו כאן. 

גם אם הוא לא מוכר ליחידים. 

ד. גם אם זה לשמה עוד לא הבנתי איך חגורת עור איכותית עולה חצי. עם חשבונית.

ה. התחום הזה מתברר כאחד החורים השחורים הגדולים מכל הבחינות

    ואני לא יודע אם אני רוצה לדעת מה הולך שם. היה טוב שהמדינה הייתה זורקת לכלא.

אם אתה סומך רק על אחד אז זה אומר על התחום שהוא בקנטים.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!