קרדיט לסמדר בר אשר:
הללויה לבורא העולם
יחי אדוננו משה רבנו מלך המשיח לע"ד ועד למי שאין עו"ד מלבדו, ואין מי שיציל מידו החזקה והארוכה כזרוע הנטויה על פני הארץ והשמים שמעל ירושלים של מעלה ומטה, ימה וקדמה, צפונה ונגבה, מנחל מצרים ועד לנחל איתן, הזורם כחשמל בתחנת הכוח העליון, שקדם לעיתון שיצא לאור, בהוצאת חושך מצרים בתוך ירושלים הבנויה מאבני שיש טהור כאבני אלגביש ואבני אקדח מעשן, שירה את אבן הפינה בקרן צפונית מזרחית מתונה, שנתנה למדינה את הגוף הנפש והנשמה החדשה, שהתעברה מרוח חיות הקודש, שלא גומרותחודש, בלי לטבול בנהר דינור רענן כגן רטוב ולח כמן שירד על שכבת הטל בלב המדבר, המדבר דברים בשם אומרם, כמות שהם, ככתבם וכלשונם של בני אדם, שעברו בהצלחה את תקופת הגמילה מתסביך הגאולה השלמה, על חשבון האדון, היושב בסתר עליון עם אחד מגדולי העולם התחתון, הידוע כעורך דין ורואה חשבונות שמים וארץ וכל צבא העם הכי חכם בעולם, שכמעט נפל לתהום בסוף החלום על העלמה שחלמה על העלם, שנברא בצלם חכמי חלם, שבנו את העיר והמגדל, המסתיר את הנוף להר שהוליד את השהיד, המעיד על דאוד אבו רמלוד, שצעק אידבח איל יהוד, וחתך את הדין בסכין החדה כתער הגלבים המוהלים והקצבים, ששחטו את כל הפרות הקדושות, ושפכו את דמן על קרנות המזבח, לאור הירח והכוכבים, שנולדו במזל דגים ממולאים במים צוננים, על נפשה עייפה מהחיים של כל ההולכים בחושך מצרים, בתוך ירושלים, המחפשים את השמש בנרות, ואת הכהן המשיח בבית הקברות לדעות קדומות ואמונות תפלות, על חבלי משיח וחבלי כביסה מלוכלכת, מאלפיים שנות גלות בתוך גלות, בהשגחת מלכות המינות והכפירה בדברי התורה, שסיפקה את הסחורה החסרה, לכל המינים והמאמינים בני מאמינים, שיש דין, ויש דיין, ולא אלמן ישראל, ויש לו אשה קטלנית למחצה, שנפטרה מבעלה הראשון, וזרקה אותו מהחלון הפתוח לכל כיווני הרוח החדשה המרחפת כיונה המעופפת מעל בית המקדש החדש יותר ממה שהממשלה מרשה לספר, לילד המפגר של הסכיזופרן שהתחרפן, והחליט להתחתן עם בת הטוחן מים בבית המטבחיים, בהשגחת הסבתא של הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, המשחק במילים כדורבנות, עם בנות לוט השיכורות והמסטולות קלות, שדפקו בקבוק יין ישן נושן, בבקבוק חדש, הנקי מחשש לקבלת שוחד בקשיש ודורון, מעל או מתחת לשלחן הערוך כיד המלך, החש בראשו של הנחש, שקפץ על המציאה והעקרב, שעקץ את קומץ הצדיקים והנודניקים יותר מיהיר בן גרבוז, שאכל בננה או תפוז, הפסיק את המזמוז, והתחיל לזוז, כי עבר התמוז, והכל כבר מוכן וארוז, בתוך החרוז הרמוז, בשירת הבלוז, למשפט החפוז, הבדוק ומנוסה במאה אחוז, דזבין אבו מאזוז, בזוז ועוד זוז, שמצא בתוך האור הגנוז בתנור רבנן, הבוער כלפיד אטומי בבית יוסף להבה, ובית עשו לק"ש ששבר את גג הבגץ, והוציא את האבן הראשה, תשואות חן חן לה ולכל מי שיכל להרשות לעצמו, את החירות והחופש הגדול, לכתוב בלי לחשוב, ולקרוא בלי לחשוש ממשוב השופטים והמשפטנים, היושבים בין דוכן העדים, לספסל הנאשמים, החשודים בהאזנת יתר, לדברי המואזין, שקפץ מעל הצריח, על ראש המשגיח, שאכל דג מסריח, מהראש ועד לזנב של הכלבלב בעל לב הזהב, שגנב לקצב את העצמות היבשות, ובישל למישל את המרק שאכל אהרון בן ברק או חנה בת חוסיין או סיחון מלך חשבון, היושב בין רבת עמון לשתי גדות הירקון, שזו שלנו וזו גם כן, בתנאי שנשלם מראש ובמזומן, את מחיר האתנן, ליוחנן בן מתן גוויל נקי מחשש לספק אבק לשון הרע, על היצר הטוב, יותר משני בני היצהר, העומדים על אדון כל הארץ המובטחת לכרישי הנדל"ן, שבנו את העיר והמגדל הקרוב, למגדלי אקירוב בן יעקב איש סת"ם, יושב אוהלים, וקורא תהלים, לעילוי נשמת כל חי וקיים, אם ברומו של עולם, ואם בתחתיות הארץ הנהדרת, המובטחת לגברת בעל האדרת והאמונה, בחגיגות המימונה והמופלטה מפלנטה אחרת, שבה, במקום לשפוט את האנס, שופטים את הנערה שזעקה חמס, על הננס שעשה מעשה קונדס, וכתב קונטרס על בת המלך אגריפס בן סיטיפס, שטס כמו טווס, בלי מטוס ובלי טייס, מכפר טודרא שבהרי האטלס, ועד לארמון השאנטי פאלאס, על שם האדמור מקטסטרופה, שחזר מסיבוב הופעות באירופה, עם הזנב בן הרגליים של האדמור אדולף בן קרנצדורף, ששחט את חזיר הכנסת, ושפך את דמו על ראש השומר הצעיר לעזאזל, שהלך לטייל עם רחל בין עזה לרפיח, והצליח לגלות את המשיח, יושב עם ההורים, על חצי אבטיח, אדום מתוק ועסיסי, מתקופת הבית של הנשיא, המתחבק עם הדוד הרוסי, ורוקד על שטיח פרסי, לצלילי הקצב המזרחי, של הזמר המג'נון, שאכל ג'חנון בעין מלאווח, וניגב חומוס בשער הנגב, עם בוגי בן יוגב נגבי, וזהבה בן גל הון ושלטון, על חשבון קוראי העיתון שיצא מפי האתון, הנושאת בנטל ההיריון מחוץ לבטן של החמור, שקפץ מהר המור לתוך הבור המלא בחוש הומור נרטיבי, על הצדק הספורטיבי, הגבוה יותר, מהיר יותר, חזק יותר, נקי יותר, חוקי יותר, בריא יותר, אמיתי יותר, טהור יותר, נועז יותר מהפנתר הממזר, העז כנמר, הנוקם ונוטר, ולא מוותר על הטוב ביותר, לאזרח ולגר, לשופט ולשוטר, שעצר את התייר המבקר במדינה, אחר הצהרים, לשעה או שעתיים, עד יעבור זעם האל מעל בני ישראל, ואולי גם מעל בני ישמעאל בן הגר מלכת המדבר, שברחה מהגברת שרה למדבר שהרה בא לאוו ובא ל"ג.
יש
