בס"ד

לאהוב את בורא עולם גם כביצר הרע- זה אומר שאם האדם מתוך הצער, הכאב, הפחד, החשש, האכזבה, הצער, הבכי וכל המידות והדברים הלא טובים או המעשים הרעים, וכ"ו מתוך כל זה אם האדם דווקא מעלה חיוך אמיץ  ומלא ביטחון ואמונה בה' ומאמין שהכל לטובתו נעשה וקורה- וש" אין מקרה- הכל מאת ה' ", ומקבל בהשלמה מלאה את מה שקורה/תתוצאות, אז זה ניקרא שהוא אוהב את בורא עולם וסומך עליו ובוטח ומאמין בו . למרות הכל. ואומר לעצמו שרק יהיה טוב בע"ה וקורא תהילים ומתפלל... ועוד- זוהי האמונה השלימה והדרך אל המעשים הטובים והחיוך והשמחה שנמצאים תמיד גם כשרע- רק שצריך קצת לרצות ובעזרת ה' ובעזרת כוח הרצון והאמונה- ניתן גם להצליח בע"ה לאהוב את ה' באמת בכל מצב! בהצלחה!

http://www.torahbase.org/%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9A/

בס"ד

למרות שאהבתי גם תהסבר/ההרחבה שלך לכך. יישר כוח!

בס"ד

שכחתי קצת איך זה מתנהל בפורומים כאן סליחה ותודה להסבר. שבוע טוב וצום מועיל בע"ה ולילה טוב

בס"ד

בכל אחד מאיתנו יש מקומות בהם היצר הרע כבר מאולף.

למשל אדם שרגיל שלמור שבת,
יצר הרע שלו לא מנסה אפילו לשכנע אותו לנסוע לים בשבת.

כאשר יש משהו שאדם כן היה נגוע בו, נניח לשון הרע,

ואז התחיל לעבוד על עצמו, ולמד חפץ חיים ושמירת הלשון,
ותרגל וכ' מה שקורה זה 2 דברים:

1- כל פעם שהוא מתגבר על החשק שלו לדבר לשון הרע הוא מכניע את היצר הרע, ועושה נחת לה'.

2- על ידי לימוד, והבנה של העניין על פי השכל הטבעי שלו, למשל הבנה כמה זה מכוער,
ולא כדאי, ולא משתלם הוא מחנך מזכך או לכל הפחות מאלף את היצר הרע שלו,

עד שהיצר עצמו כר לא נמשך לשם, ואם יוצא לו לשמוע לשון הרע זה צורם לו באוזניים,

כי הוא כבר לא שם. וזה מעט מעט אגרשנו,
שלאט לאט האדם מתקן את הרע שביצר הרע, ונותר רק היצר עצמו,

בלי הרע שבו. קליפת נגה בחלק הטוב שבה.

מה היא עבודת ה'..?

כתוב שעיקר שלמות השמחה היא להכניס את היגון ואנחה לתוך השמחה.

לדוגמא, אדם רואה שהוא מלא תאוות ויצרים רעים, במקום לשכוח מזה ולשמוח סתם במצות שהוא מקיים

במקום זה האדם יאמר לעצמו "איך אדם כמוני שכולי תאוות ויצרים ובכל זאת זוכה להיות עבד ה' והקב"ה שמח בעבודה שלי יותר מכל המלאכים והשרפים" 

ואז בעצם עשית מהיצר הרע אהבה לה' יותר ממה שהיית אוהב את ה' רק עם יצר טוב.

כך נראה לעניות דעתי לפרש

בהקשר למה שאמרת:

בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה עַל פִּי מָשָׁל
שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים
אֲזַי חוֹטְפִים אִישׁ אֶחָד מִבַּחוּץ
שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה
וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ לְתוֹך מְחוֹל הַמְרַקְּדִים
וּמַכְרִיחִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁיִּהְיֶה. שָׂמֵחַ עִמָּהֶם גַם כֵּן
כֵּן יֵשׁ בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה
כִּי כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ
אֲזַי הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְיִסּוּרִים נִסְתַּלְּקִים מִן הַצַּד
אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחֹרָה דַּוְקָא
לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹך הַשִּׂמְחָה
בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּך לְשִׂמְחָה
שֶׁיְּהַפֵּך הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְכָל הַיִּסּוּרִים לְשִׂמְחָה
כְּדֶרֶך הַבָּא לְתוֹך הַשִּׂמְחָה
שֶׁאָז מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה
מְהַפֵּך כָּל הַדְּאָגוֹת וְהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה שֶׁלּוֹ לְשִׂמְחָה
נִמְצָא שֶׁחוֹטֵף הַמָּרָה שְׁחֹרָה
וּמַכְנִיס אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ לְתוֹך הַשִּׂמְחָה, כַּמָּשָׁל הַנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה"
שֶׁהַיָּגוֹן וַאֲנָחָה בּוֹרְחִים וְנָסִים מִן הַשִּׂמְחָה
כִּי בְּעֵת הַשִּׂמְחָה דֶּרֶך הַיָּגוֹן וָאֲנָחָה לַעֲמד מִן הַצַּד כַּנַּ"ל
אֲבָל צָרִיך לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם דַּיְקָא
וּלְהַשִּׂיגָם וּלְהַגִּיעָם, לְהַכְנִיס אוֹתָם דַּוְקָא לְתוֹך הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ" וְכוּ'
שֶׁהַשָּׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְיִתְפְּסוּ אֶת הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה
שֶׁהֵם נָסִים וּבוֹרְחִים מִן הַשִּׂמְחָה
לְהַכְנִיס אוֹתָם בְּעַל כָּרְחָם לְתוֹך הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל
כִּי יֵשׁ יָגוֹן וַאֲנָחָה שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אָחֳרָא
שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה אֶל הַקְּדֻשָּׁה
וְעַל כֵּן הֵם בּוֹרְחִים מִן הַשִּׂמְחָה
עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אוֹתָם לְתוֹך הַקְּדֻשָּׁה
דְּהַיְנוּ הַשִּׂמְחָה
בְּעַל כָּרְחָם, כַּנַּ"ל

יש לנו 2 נפשות ולכל אחת רצון משלה.

רצונותיה של הנפש האלוקית הם התאחדות עם הקדושה. זהו הרצון הטוב.

רצונותיה של הנפש הבהמית זה שיהיה לי טוב. אגואיזם.

אם אנחנו מצליחים על ידי לימוד והתבוננות נכונים לשכנע את הנפש הבהמית שאלוקות זה טוב לה,

היא יכולה לשאוף גם לשם.

אפשר להרגיש שהאגו שלי צריך להתחבר אליו. 

לי נראה שאפשר להגיד שיצר זה דחף, ביטוי של רצון, שיכול להיות מוטה לכאן או לכאן

לא הכוונה בעזרת היצר הרע (לזה באמת אין משמעות) אלא בזמן היצר הרע, כלומר אפילו כשיצר הרע מתגבר לא להזניח את אהבת ה' בגלל זה.

[אגב, גם בזמן יצר הטוב זו עבודה - לעשות את המעשים הטובים מתוך אהבת ה' ולא מתוך הרגל/רצון לקיים את המצווה בשביל השכר וכדו']

כשאת אוהבת מישהו באמת,

אז גם כשחלילה את "חוטאת" לו או לא מתנהגת באופן הראוי והנכון..

את לא מפסיקה לאהוב אותו מתוך כך שהיית כרגע במצב של הפחתה בטוב..מאהבתך תחפשי איך לתקן,לשפר ולייעל.

וכך גם עם היצר.

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)