סיפרנו לחמותי ממש בסיום השבוע הששי.. 

נראה לי שכדאי ולא מזיק. במיוחד אם זה ישמח את בעלך..

רק אם ראיתם דופק תספרו...

בתור אחת שהיתה בדיוק במקום הזה, בד"כ אנשים חטטנים חסרי טאקט לפני ההריון נשארים כאלו גם בהריון.

הם לא מתביישים ללטף לך את הבטן בלי רשות, הם לא מתביישים לספר לכל העולם ואשתו, הם לא מתביישים לשאול שאלות חטטניות...

אם היא תספר לה - זה ממש לא מה שיפיג את המתח ביניהן.

מה שיפיג את המתח זה הזמן שיעבור (וכמובן אם המשפחה תהיה קצת יותר בעלת טאקט)

לחמות שלי אי-אפשר לספר כלום. כי תגובה שלה זה האשמות, בכי וצעקות. אז יוצא שלא רק שצריכים להתמודד עם בעיה אז גם להתמודד עם תגובה של חמות. והיא גם תספר הכל לכל המשפחה המורחבת. 

ואין לי פתרון איך אפשר בכלל להיות בקשר נורמלי עם חמות כזאת. 

שני דברים:

1. ב"ה יש לי חמות מקסימה, מבינה והכל טוב ויפה!
הדבר היחיד הוא שהיא לא יודעת לשמור סוד כמו אמא שלי!
וממש לא באלי שבשלב מוקדם גם כל בגיסות שלי ידעו והגיסים וידושו בזה. ענין שלי!
היא יכולה להגיד שהיא לא תספר אבל זה נפלט לה! ואיך אני יודעת?

כחי היא יכולה להגיד לי משהו על גיסה שלי שהיא בהריון או יש לה למשל בן/ בת אבל שלא אספר לאף אחד כי היא ביקשה מחמותי לא לספר.

אז אם חמותי סיפרה לי משהו שגיסתי/ גיסי סיפרו לה וביקשה לא לספר והיא בכ"ז באה וסיפרה לי- אני לא מאמינה שאת מה שביקשתי לא לספר בינתיים- היא אכן לא תספר.

סוף דבר להתגלות!

ואילו אמא שלי- שומרת! אף פעם לא יצא שאמא שלי תגיד לי שאחותי בהריון לפני שאחותי אישרה לה לספר לי או משהו כזה!

2. אמא שלי גרה קרוב אליי והיא בהחלט יכולה להיות לי לעזר פיזי ורוחני כשאני בתחילת הריון.

מה שחמותי לא יכולה לעשות כי היא גרה רחוק (חוץ מלהתפלל עליי ועל ההריון וכו' שהיא אכן עושה את זה אבל דייה לתפילה בשעתה לאור האמור)

ואני בהחלט מבינה את זה שאמא וחמות אמורות לדעת באותו שלב כי שתיהן אמהות שלי/ בעלי אבל לכל דבר יש גם יוצא מן הכלל!

וכל הנ"ל לא בא לפגוע חלילה בחמותי כי היא באמת אישה טובה סה"כ!

והלוואי שאדע להתנהג עם כלותיי בעז"ה בצורה טובה ומתחשבת כמוה... 

זה לא דבר של מה בכך.

לספר על זה - זה לתת לאנשים להיות שותפים בעניין שמתרחש בתוך הגוף שלך.

אם יש אדם שאת לא מסתדרת איתו, זה לא נעים לספר לו שאת בהריון. במיוחד אם זה אדם שלא מכבד את הפרטיות שלך.

הריון נהיה עניין ציבורי כשכבר רואים אותו.

בע"ה חמותה תדע על ההריון. לא יקרה לה כלום אם היא יעברו עוד כמה חודשים עד שהיא תדע. 

האם חייבים לשתף חמות בכל ענייננו האישיים רק כדי שהיא תתנהג כמו בן אדם?

ממש לא! אמנם אין החובה על החמות להתנהג יפה אבל אם היא בוחרת להתנהג מגעיל ומקבלת יחס דומה בהתאם, שתתמודד עם המציאות שהיא יצרה במו ידיה.

דרך אגב, זכותו של הזוג -אם בא לו- גם למנוע הריון ל 10 שנים. לחמות אין ברירה אלא לכבד את זה. היא לא יכולה להחליט בשביל הזוג.

צריך הרבה רגישות ולא תמיד יש אותה.

חמותי למשל היא אשה טובה, אבל כשזה מגיע לנושאים של עקרות ורווקות היא נהיית פשוט חסרת טאקט בצורה שבא לך להתפוצץ!

אנחנו חיכינו 4 שנים לילד ראשון ובזמן הזה היא עשתה לי את המוות. רק מה? היא בכלל לא הבינה שההתנהגות שלה פוגעת. אותי כמובן זה לא עניין. את לא מבינה? אז הבן שלך יסביר לך! את עדיין מתעקשת לא להבין ולא לכבד את הפרטיות שלי? אז מבחינתי אין לך שום "זכויות" שיש לחמות. אם את לא יודעת לכבד אותי בתור כלה, אני לא מוכנה לתת לך את היחס שצריכה לקבל חמות.

אנחנו סיפרנו על ההריון הראשון בחודש חמישי. ברור שזה עצבן אותה (משום מה היא החליטה שהיא צריכה לדעת קודם) אבל לדעתי - היא הרוויחה את זה בכבוד! אחרי ש 4 שנים שהיא לא מכבדת את הפרטיות שכלתה משוועת לקבל, שלא תצפה שיספרו לה על עניין כזה רגיש ואינטימי בשלב כ"כ מוקדם.

פריון זה עניין שנתון בידי שמיים. זוג יכול להשתדל מפה ועד מחרתיים והריון יגיע רק אם ה' ירצה, וחבל שיש חמיות שיודעות להתייחס יפה רק למי שהקב"ה נותן לה ילדים. כאילו זה תלוי באשה.

והנסיון לתלות את זה בהשתדלות הרוחנית של אשה (כיסוי ראש וכאלה) הוא פשוט טיפשי. אנחנו לא בעלי רוח הקודש ולא מבינים בחשבונות שמיים. להאשים את כלתך שאין לך נכד מהבן שלך כי היא הולכת עם חצי כיסוי ראש? לא ידעתי שהחם והחמות הם הקב"ה...

שיהיה בשעה טובה! ב"ה.

שאת לא יוצלחית כי חלילה אין לך ילדים או לא קשור לזה?

למה בעלך לא מגן עלייך? למה הוא לא יגיד להם שבעיה אצלו? וגם אם הייתה אצלך, יש כל כך הרבה זוגות שרק אחרי שנים זכו לילד, אפילו אני מכירה לפחות עשר או יותר ...

ואם לא נעים לך ללכת אליהם אז אל תלכי, את לא צריכה לחץ ועצבים בתחילת הריון. אם בעלך רוצה שתלכו אליהם אז שיפתור את הבעיה. וחוץ מזה יש מצב שגם אם היה לכם כבר ילד אז חמותך הייתה מוצאת סיבה אחרת לביקורת, בדרך כלל חמות מעבירה ביקורת כי היא רוצה להעביר ביקורת ותירוץ כבר יימצא

אני לא הייתי מצליחה במקומך

אין מה להשוות חמות לאמא נקודה.

מכירה את זה מקרוב וזה כזה מעצבןןןןןןן....

אבל לי גם החמות הייתה מעירה המווווןןןןן הייתי צריכה הרבה כוחות נפש הייתה מעירה פשוט אבל בשקט כרק אני והיא נמצאות בסלון או במטבח לבד...ולבעלי הייתה בעיה אז ולכן עשה שימור...(לפני שהתחתנו) וכל פעם הייתה מעירה לי לכי לרופא תבדקי אולי יש לך בעיה ואת לא יודעת...עד שהתעצבנתי יום אחד ואמרתי לה בעקיצה הכל בסדר אצלי בדקתי והכל תקיןןן אז היא שתקה וזה נרגע לכמה חודשים ואחרי זה זה היה מגיע בעקיפין כזה לבד...כשאין אף אחד בסביבה של הסלון או מטבח ואף אחד לא שומע וגם היה פעמים שבהם חיכיתי לבעלי לסעודה שלישית כי היינו שבתות אצלהם רק בסעודות ויושנים בבית שלנו...יצאתי קצת לפני שהיה מגיע והייתי אומרת לו את כל זה והוא היה מרגיע אותי וכמה פעמים העיר לאמא שלו שלא תתערב בנושא הזה...ופעם אחת רציתי פשוט לקבור את עצמי מרוב בושה וברוך ה' שזה היה בחוץ בגינה שלהם והיה חשוךךך כי נהיה אדומה מרוב בושה וזה קרה ליד גיסתי שחמותי פשוט צעקה עליי זה לא בסדר אתם צריכים לטפל בזה ולפנות לטיפולים עד שגיסתי הצעירה באה לקראתי ואמרה לאמא שלה דיי תעזבי אותה זה עניין שלהם דיי וחמותי אמרה לא מה הם צריכים לפנות לעזרה זה לא בסדר להמשיך ככה עד שפה חטפתי את הסעיף של החיים ולא היה אכפת לי מכלום ואמא שלי הייתה לידי ופשוט הייתה בהלם...עד שבעלי בא לעשות הבדלה פשוט אמרתי לו אתה יכול להישאר פה אני הולכת לעשות הבדלה בבית והוא עצר ושאל מה קרה ואמרתי לו איך שהיא צעקה עליי ליד אחותך ואמא שלי ושאני לא באה לפה יותר נגמר הסיפור רוצה לבוא לפה תלך אני יעשה סעודות לבד בבית או אצל אמא שלי אבל לפה לא אבוא יותר תשכח מזה....אז כשבעלי שמע איך אמא שלו דיברה אליי ישר יצא להגנתי ואמר לה די מספיק כבר אמרתי לך לא להתערב וגם לא לדבר לאישתי בצורה כזאת זה עניין שלנו נוגע אליינו זה אישי אל תתערבו יותר דיי כבר....וכל פעם שאנחנו אצלהם אני במתח וחששות והם עדיין פה ושם מעירים בעיקר בהבדלה ליד כולם בברכה שנזכה לילדים השנה ככה כבר הרבה זמן למדנו לא להתייחס לזה....וגם ההערות במיוחד עכשיו שגיסתי ילדה בת בטיפולים...בקרוב אצלך זה כבר נמאס לשמוע את זה כל הזמן במשפחה וגם במיוחד שאני נמצאת בקבוצה בווטסאפ המשפחתי גם שם כולם כל המשפחה בקרוב עוד בשורות טובות וזה כזה שקוף כי גיסתי נשואה ואח שלה שזה בעלי זהו זה כזה מרגיזזז...עד שמרוב שהתעצבנתי ונפגעתי כל כך רציתי להתגרש אבל גם לא רציתי לפגוע בבעלי...והייתי בברוך עד ששלחתי הודעה לרב מאוד מוכר שיעזור לי כי נמאס לי ואני רוצה להתגרש וסיפרתי לו את כל הסיפור...ונתן לי ייעוץ והדרכה לשלום בית גם עם החמות ועזר לי מאוד ובסוף החלטתי שלא להתגרש...ואמר לי לא להיות איתה לבד אף פעם במיוחד כשיש מתח כזה....כי זה לא נגמר אף פעם....אז הכל הסתדר אבל היה גם קטע  שהזמנו אותם לשבת לסעודה רק אז החמות הייתה ישר שוטפת כלים ואנחנו לא שוטפים כלים בשבת כי יש מלא כלים נוספים וזה לא דחוף הכלים שבכיור מבחינתי שבת מנוחה מכל העבודות האלה...אז היא הייתה באה וקובעת לי מה לעשות בבית שלי עד שנמאס לי יום אחד ואמרתי לבעלי דייי אני רוצה שבת אם הם לא יודעים שלא יבואו לפה יותר והייתה גם אומרת לי יום אחד אני יבוא ואני אסדר לך את כל הבית...כאילו מה??..אז אמרתי לה אני מסתדרת תודה רבה אני לא צריכה עזרה והיא התעקשה עד שיום אחד באה עם בעלה וראתה שבאמת מסודר אז היא שתקה ועזבה את הנושא הזה ובכלים יום אחד אמרתי לה כבר מעצבים לא תודה אין צורך לשטוף כלים ויצאתי מהמטבח לגינה והיא נשארה עם המילה בפה והבינה לבד שזה לא עניינה....

שימי לב לשירשור, למי מכוונת התשובה:

היא ענתה: "אני חושבת שאת צריכה לספר למי שלא נפקד בין הראשונים אפילו"

למישהי אחרת ששאלה:

ב"ה בהריון שוב ולצערי יש במשפחה מי שטרם נפקד... הייתי שמחה לדעת מה כן היית רוצה לשמוע? ממש התלבטתי איך ומתי לספר להם על ההריון.. תמיד מתלבטת אם לשתף בקשיים בגידול ילדים/ בהריון או לא.. אם בכלל לדבר לידם על נושאים כאלה.. או להתנהג כרגיל? אשמח לשמוע תגובןת שנדע איך לא לגרום למצב כזה בעוד משפחות..
ולך מאחלת שבעז"ה תצאי בידיים מלאות ובשמחה גדולה שתכפה על הכל..

אני כבר בהריון חמישי ב"ה ויש לי 2 גיסות שגדולות מבעלי בכמה שנים טובות ויש להן רק 3 ילדים (ובטיפולים וכו') ורוצות עוד ועוד גיסה שנשואה כבר 3.5 שנים ועדיין לא נפקדה. (מתפללת להצלחתן הרבה!)

בגדול- אני מספרת לחמותי על ההריון והיא כבר מעבירה אליהן בדרך שלה.

מה עושים במצב כזה?

מה לומר ומה לא?

רק בסביבות שבוע 13-15 אחרי שקיפות עורפית/סקירת מערכות ראשונה לשני הצדדים,

הרגשנו שזה נכון יותר עבורנו ובמיוחד מול חמותי שהיחסים איתה מורכבים, היא עברה בעצמה טיפולים, והפלה,

(לפני שנים רבות...) ולמרות זאת היא מאוד לא רגישה בסיטואציות כאלו.

לדעתי אין שום בעיה לספר בשלב מוקדם לאמא שלך ולא לחמותך. את צריכה לעשות מה שמרגיש לך בתוך תוכך נכון.

דוגמא: בננו נולד בשבת, הברית היתה אצל הורי המבוגרים והיתה כרוכה בלחץ נפשי גדול עבורם. בהריון נוסף הייתי אמורה ללדת בעיצומם של חגי תשרי. אנחנו לא נוהגים לספר במהלך ההריון מהו מין העובר אבל ראיתי שההורים שלי כל כך בסטרס מהאפשרות המורכבת של ברית באחד החגים או השבתות הצפופות בתשרי, והחלטתי לספר להם בלבד שבע"ה אמורה להיוולד בת על מנת להקל עליהם. (והם הודו לי על כך מאוד). 

זה שלב ממש מוקדם. אני הייתי מחכה עד שתצא בטן (או לפחות עד אחרי השקיפות).

זה גם לא שיש לכם קשר טוב, את עלולה ממש להצטער שסיפרת.

אם חמותך שואלת, תגידי שאתם עדיין עובדים על זה (מבחינה הלכתית, גם מותר לך לומר שאת לא בהריון)

זה ממש לא עניינה מתי היית אמורה לקבל תשובה. זה עניין שלך ושל בעלך. כמו שזה לא שייך בהריון רגיל, זה לא שייך גם עכשיו.

איך עבר?

כל הכבוד על האומץ, בע"ה שהיחסים ישתפרו מכאן והלאה!

שיהיה הריון קל ולידה קלה בבריאות ובשמחה בידיים מלאות ורוב נחת! 

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

שאמצא רופא

הם שואבים את הכל מהאמא.

אם את לא יכולה פרנטל.

חשוב מאד לקחת ברזל- עירוי לדעתי הכי נכון בשבילך כרגע.

B12 גם מאד מומלץ

וויטמין D- מאד מאד חשוב

זה גם מונע לידה מוקדמת שנפוצה מאד בתאומים.

עירוי ברזל אתמול!!!!

של בי12

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן

ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

יכול להעסיק המון זמן וגם בגיל גדול יותר נהנים ממנו (תלוי כמובן בגודל ובמגוון.. )

קוביות כאלה בצורות שיש חורים במכסה וצריך להשחיל

היא מאוד אהבה את זה

בהתחלה הסתבכה קצת ולאט לאט למדה להשחיל נכון

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

קיסרי מתוכנן, קל לתזמן..

לידה ראשונה כמה ימים לפני, בחדר לידה התקשרו מהעבודה לחפיפה..

מהמרתון הזה...