סיפרנו לחמותי ממש בסיום השבוע הששי.. 

נראה לי שכדאי ולא מזיק. במיוחד אם זה ישמח את בעלך..

רק אם ראיתם דופק תספרו...

בתור אחת שהיתה בדיוק במקום הזה, בד"כ אנשים חטטנים חסרי טאקט לפני ההריון נשארים כאלו גם בהריון.

הם לא מתביישים ללטף לך את הבטן בלי רשות, הם לא מתביישים לספר לכל העולם ואשתו, הם לא מתביישים לשאול שאלות חטטניות...

אם היא תספר לה - זה ממש לא מה שיפיג את המתח ביניהן.

מה שיפיג את המתח זה הזמן שיעבור (וכמובן אם המשפחה תהיה קצת יותר בעלת טאקט)

לחמות שלי אי-אפשר לספר כלום. כי תגובה שלה זה האשמות, בכי וצעקות. אז יוצא שלא רק שצריכים להתמודד עם בעיה אז גם להתמודד עם תגובה של חמות. והיא גם תספר הכל לכל המשפחה המורחבת. 

ואין לי פתרון איך אפשר בכלל להיות בקשר נורמלי עם חמות כזאת. 

שני דברים:

1. ב"ה יש לי חמות מקסימה, מבינה והכל טוב ויפה!
הדבר היחיד הוא שהיא לא יודעת לשמור סוד כמו אמא שלי!
וממש לא באלי שבשלב מוקדם גם כל בגיסות שלי ידעו והגיסים וידושו בזה. ענין שלי!
היא יכולה להגיד שהיא לא תספר אבל זה נפלט לה! ואיך אני יודעת?

כחי היא יכולה להגיד לי משהו על גיסה שלי שהיא בהריון או יש לה למשל בן/ בת אבל שלא אספר לאף אחד כי היא ביקשה מחמותי לא לספר.

אז אם חמותי סיפרה לי משהו שגיסתי/ גיסי סיפרו לה וביקשה לא לספר והיא בכ"ז באה וסיפרה לי- אני לא מאמינה שאת מה שביקשתי לא לספר בינתיים- היא אכן לא תספר.

סוף דבר להתגלות!

ואילו אמא שלי- שומרת! אף פעם לא יצא שאמא שלי תגיד לי שאחותי בהריון לפני שאחותי אישרה לה לספר לי או משהו כזה!

2. אמא שלי גרה קרוב אליי והיא בהחלט יכולה להיות לי לעזר פיזי ורוחני כשאני בתחילת הריון.

מה שחמותי לא יכולה לעשות כי היא גרה רחוק (חוץ מלהתפלל עליי ועל ההריון וכו' שהיא אכן עושה את זה אבל דייה לתפילה בשעתה לאור האמור)

ואני בהחלט מבינה את זה שאמא וחמות אמורות לדעת באותו שלב כי שתיהן אמהות שלי/ בעלי אבל לכל דבר יש גם יוצא מן הכלל!

וכל הנ"ל לא בא לפגוע חלילה בחמותי כי היא באמת אישה טובה סה"כ!

והלוואי שאדע להתנהג עם כלותיי בעז"ה בצורה טובה ומתחשבת כמוה... 

זה לא דבר של מה בכך.

לספר על זה - זה לתת לאנשים להיות שותפים בעניין שמתרחש בתוך הגוף שלך.

אם יש אדם שאת לא מסתדרת איתו, זה לא נעים לספר לו שאת בהריון. במיוחד אם זה אדם שלא מכבד את הפרטיות שלך.

הריון נהיה עניין ציבורי כשכבר רואים אותו.

בע"ה חמותה תדע על ההריון. לא יקרה לה כלום אם היא יעברו עוד כמה חודשים עד שהיא תדע. 

האם חייבים לשתף חמות בכל ענייננו האישיים רק כדי שהיא תתנהג כמו בן אדם?

ממש לא! אמנם אין החובה על החמות להתנהג יפה אבל אם היא בוחרת להתנהג מגעיל ומקבלת יחס דומה בהתאם, שתתמודד עם המציאות שהיא יצרה במו ידיה.

דרך אגב, זכותו של הזוג -אם בא לו- גם למנוע הריון ל 10 שנים. לחמות אין ברירה אלא לכבד את זה. היא לא יכולה להחליט בשביל הזוג.

צריך הרבה רגישות ולא תמיד יש אותה.

חמותי למשל היא אשה טובה, אבל כשזה מגיע לנושאים של עקרות ורווקות היא נהיית פשוט חסרת טאקט בצורה שבא לך להתפוצץ!

אנחנו חיכינו 4 שנים לילד ראשון ובזמן הזה היא עשתה לי את המוות. רק מה? היא בכלל לא הבינה שההתנהגות שלה פוגעת. אותי כמובן זה לא עניין. את לא מבינה? אז הבן שלך יסביר לך! את עדיין מתעקשת לא להבין ולא לכבד את הפרטיות שלי? אז מבחינתי אין לך שום "זכויות" שיש לחמות. אם את לא יודעת לכבד אותי בתור כלה, אני לא מוכנה לתת לך את היחס שצריכה לקבל חמות.

אנחנו סיפרנו על ההריון הראשון בחודש חמישי. ברור שזה עצבן אותה (משום מה היא החליטה שהיא צריכה לדעת קודם) אבל לדעתי - היא הרוויחה את זה בכבוד! אחרי ש 4 שנים שהיא לא מכבדת את הפרטיות שכלתה משוועת לקבל, שלא תצפה שיספרו לה על עניין כזה רגיש ואינטימי בשלב כ"כ מוקדם.

פריון זה עניין שנתון בידי שמיים. זוג יכול להשתדל מפה ועד מחרתיים והריון יגיע רק אם ה' ירצה, וחבל שיש חמיות שיודעות להתייחס יפה רק למי שהקב"ה נותן לה ילדים. כאילו זה תלוי באשה.

והנסיון לתלות את זה בהשתדלות הרוחנית של אשה (כיסוי ראש וכאלה) הוא פשוט טיפשי. אנחנו לא בעלי רוח הקודש ולא מבינים בחשבונות שמיים. להאשים את כלתך שאין לך נכד מהבן שלך כי היא הולכת עם חצי כיסוי ראש? לא ידעתי שהחם והחמות הם הקב"ה...

שיהיה בשעה טובה! ב"ה.

שאת לא יוצלחית כי חלילה אין לך ילדים או לא קשור לזה?

למה בעלך לא מגן עלייך? למה הוא לא יגיד להם שבעיה אצלו? וגם אם הייתה אצלך, יש כל כך הרבה זוגות שרק אחרי שנים זכו לילד, אפילו אני מכירה לפחות עשר או יותר ...

ואם לא נעים לך ללכת אליהם אז אל תלכי, את לא צריכה לחץ ועצבים בתחילת הריון. אם בעלך רוצה שתלכו אליהם אז שיפתור את הבעיה. וחוץ מזה יש מצב שגם אם היה לכם כבר ילד אז חמותך הייתה מוצאת סיבה אחרת לביקורת, בדרך כלל חמות מעבירה ביקורת כי היא רוצה להעביר ביקורת ותירוץ כבר יימצא

אני לא הייתי מצליחה במקומך

אין מה להשוות חמות לאמא נקודה.

מכירה את זה מקרוב וזה כזה מעצבןןןןןןן....

אבל לי גם החמות הייתה מעירה המווווןןןןן הייתי צריכה הרבה כוחות נפש הייתה מעירה פשוט אבל בשקט כרק אני והיא נמצאות בסלון או במטבח לבד...ולבעלי הייתה בעיה אז ולכן עשה שימור...(לפני שהתחתנו) וכל פעם הייתה מעירה לי לכי לרופא תבדקי אולי יש לך בעיה ואת לא יודעת...עד שהתעצבנתי יום אחד ואמרתי לה בעקיצה הכל בסדר אצלי בדקתי והכל תקיןןן אז היא שתקה וזה נרגע לכמה חודשים ואחרי זה זה היה מגיע בעקיפין כזה לבד...כשאין אף אחד בסביבה של הסלון או מטבח ואף אחד לא שומע וגם היה פעמים שבהם חיכיתי לבעלי לסעודה שלישית כי היינו שבתות אצלהם רק בסעודות ויושנים בבית שלנו...יצאתי קצת לפני שהיה מגיע והייתי אומרת לו את כל זה והוא היה מרגיע אותי וכמה פעמים העיר לאמא שלו שלא תתערב בנושא הזה...ופעם אחת רציתי פשוט לקבור את עצמי מרוב בושה וברוך ה' שזה היה בחוץ בגינה שלהם והיה חשוךךך כי נהיה אדומה מרוב בושה וזה קרה ליד גיסתי שחמותי פשוט צעקה עליי זה לא בסדר אתם צריכים לטפל בזה ולפנות לטיפולים עד שגיסתי הצעירה באה לקראתי ואמרה לאמא שלה דיי תעזבי אותה זה עניין שלהם דיי וחמותי אמרה לא מה הם צריכים לפנות לעזרה זה לא בסדר להמשיך ככה עד שפה חטפתי את הסעיף של החיים ולא היה אכפת לי מכלום ואמא שלי הייתה לידי ופשוט הייתה בהלם...עד שבעלי בא לעשות הבדלה פשוט אמרתי לו אתה יכול להישאר פה אני הולכת לעשות הבדלה בבית והוא עצר ושאל מה קרה ואמרתי לו איך שהיא צעקה עליי ליד אחותך ואמא שלי ושאני לא באה לפה יותר נגמר הסיפור רוצה לבוא לפה תלך אני יעשה סעודות לבד בבית או אצל אמא שלי אבל לפה לא אבוא יותר תשכח מזה....אז כשבעלי שמע איך אמא שלו דיברה אליי ישר יצא להגנתי ואמר לה די מספיק כבר אמרתי לך לא להתערב וגם לא לדבר לאישתי בצורה כזאת זה עניין שלנו נוגע אליינו זה אישי אל תתערבו יותר דיי כבר....וכל פעם שאנחנו אצלהם אני במתח וחששות והם עדיין פה ושם מעירים בעיקר בהבדלה ליד כולם בברכה שנזכה לילדים השנה ככה כבר הרבה זמן למדנו לא להתייחס לזה....וגם ההערות במיוחד עכשיו שגיסתי ילדה בת בטיפולים...בקרוב אצלך זה כבר נמאס לשמוע את זה כל הזמן במשפחה וגם במיוחד שאני נמצאת בקבוצה בווטסאפ המשפחתי גם שם כולם כל המשפחה בקרוב עוד בשורות טובות וזה כזה שקוף כי גיסתי נשואה ואח שלה שזה בעלי זהו זה כזה מרגיזזז...עד שמרוב שהתעצבנתי ונפגעתי כל כך רציתי להתגרש אבל גם לא רציתי לפגוע בבעלי...והייתי בברוך עד ששלחתי הודעה לרב מאוד מוכר שיעזור לי כי נמאס לי ואני רוצה להתגרש וסיפרתי לו את כל הסיפור...ונתן לי ייעוץ והדרכה לשלום בית גם עם החמות ועזר לי מאוד ובסוף החלטתי שלא להתגרש...ואמר לי לא להיות איתה לבד אף פעם במיוחד כשיש מתח כזה....כי זה לא נגמר אף פעם....אז הכל הסתדר אבל היה גם קטע  שהזמנו אותם לשבת לסעודה רק אז החמות הייתה ישר שוטפת כלים ואנחנו לא שוטפים כלים בשבת כי יש מלא כלים נוספים וזה לא דחוף הכלים שבכיור מבחינתי שבת מנוחה מכל העבודות האלה...אז היא הייתה באה וקובעת לי מה לעשות בבית שלי עד שנמאס לי יום אחד ואמרתי לבעלי דייי אני רוצה שבת אם הם לא יודעים שלא יבואו לפה יותר והייתה גם אומרת לי יום אחד אני יבוא ואני אסדר לך את כל הבית...כאילו מה??..אז אמרתי לה אני מסתדרת תודה רבה אני לא צריכה עזרה והיא התעקשה עד שיום אחד באה עם בעלה וראתה שבאמת מסודר אז היא שתקה ועזבה את הנושא הזה ובכלים יום אחד אמרתי לה כבר מעצבים לא תודה אין צורך לשטוף כלים ויצאתי מהמטבח לגינה והיא נשארה עם המילה בפה והבינה לבד שזה לא עניינה....

ולגבי השאלות בטח יותר מנוסות ממני יענו לך...

שימי לב לשירשור, למי מכוונת התשובה:

היא ענתה: "אני חושבת שאת צריכה לספר למי שלא נפקד בין הראשונים אפילו"

למישהי אחרת ששאלה:

ב"ה בהריון שוב ולצערי יש במשפחה מי שטרם נפקד... הייתי שמחה לדעת מה כן היית רוצה לשמוע? ממש התלבטתי איך ומתי לספר להם על ההריון.. תמיד מתלבטת אם לשתף בקשיים בגידול ילדים/ בהריון או לא.. אם בכלל לדבר לידם על נושאים כאלה.. או להתנהג כרגיל? אשמח לשמוע תגובןת שנדע איך לא לגרום למצב כזה בעוד משפחות..
ולך מאחלת שבעז"ה תצאי בידיים מלאות ובשמחה גדולה שתכפה על הכל..

אני כבר בהריון חמישי ב"ה ויש לי 2 גיסות שגדולות מבעלי בכמה שנים טובות ויש להן רק 3 ילדים (ובטיפולים וכו') ורוצות עוד ועוד גיסה שנשואה כבר 3.5 שנים ועדיין לא נפקדה. (מתפללת להצלחתן הרבה!)

בגדול- אני מספרת לחמותי על ההריון והיא כבר מעבירה אליהן בדרך שלה.

מה עושים במצב כזה?

מה לומר ומה לא?

רק בסביבות שבוע 13-15 אחרי שקיפות עורפית/סקירת מערכות ראשונה לשני הצדדים,

הרגשנו שזה נכון יותר עבורנו ובמיוחד מול חמותי שהיחסים איתה מורכבים, היא עברה בעצמה טיפולים, והפלה,

(לפני שנים רבות...) ולמרות זאת היא מאוד לא רגישה בסיטואציות כאלו.

לדעתי אין שום בעיה לספר בשלב מוקדם לאמא שלך ולא לחמותך. את צריכה לעשות מה שמרגיש לך בתוך תוכך נכון.

דוגמא: בננו נולד בשבת, הברית היתה אצל הורי המבוגרים והיתה כרוכה בלחץ נפשי גדול עבורם. בהריון נוסף הייתי אמורה ללדת בעיצומם של חגי תשרי. אנחנו לא נוהגים לספר במהלך ההריון מהו מין העובר אבל ראיתי שההורים שלי כל כך בסטרס מהאפשרות המורכבת של ברית באחד החגים או השבתות הצפופות בתשרי, והחלטתי לספר להם בלבד שבע"ה אמורה להיוולד בת על מנת להקל עליהם. (והם הודו לי על כך מאוד). 

זה שלב ממש מוקדם. אני הייתי מחכה עד שתצא בטן (או לפחות עד אחרי השקיפות).

זה גם לא שיש לכם קשר טוב, את עלולה ממש להצטער שסיפרת.

אם חמותך שואלת, תגידי שאתם עדיין עובדים על זה (מבחינה הלכתית, גם מותר לך לומר שאת לא בהריון)

זה ממש לא עניינה מתי היית אמורה לקבל תשובה. זה עניין שלך ושל בעלך. כמו שזה לא שייך בהריון רגיל, זה לא שייך גם עכשיו.

איך עבר?

כל הכבוד על האומץ, בע"ה שהיחסים ישתפרו מכאן והלאה!

שיהיה הריון קל ולידה קלה בבריאות ובשמחה בידיים מלאות ורוב נחת! 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק