סיפרנו לחמותי ממש בסיום השבוע הששי.. 

נראה לי שכדאי ולא מזיק. במיוחד אם זה ישמח את בעלך..

רק אם ראיתם דופק תספרו...

בתור אחת שהיתה בדיוק במקום הזה, בד"כ אנשים חטטנים חסרי טאקט לפני ההריון נשארים כאלו גם בהריון.

הם לא מתביישים ללטף לך את הבטן בלי רשות, הם לא מתביישים לספר לכל העולם ואשתו, הם לא מתביישים לשאול שאלות חטטניות...

אם היא תספר לה - זה ממש לא מה שיפיג את המתח ביניהן.

מה שיפיג את המתח זה הזמן שיעבור (וכמובן אם המשפחה תהיה קצת יותר בעלת טאקט)

לחמות שלי אי-אפשר לספר כלום. כי תגובה שלה זה האשמות, בכי וצעקות. אז יוצא שלא רק שצריכים להתמודד עם בעיה אז גם להתמודד עם תגובה של חמות. והיא גם תספר הכל לכל המשפחה המורחבת. 

ואין לי פתרון איך אפשר בכלל להיות בקשר נורמלי עם חמות כזאת. 

שני דברים:

1. ב"ה יש לי חמות מקסימה, מבינה והכל טוב ויפה!
הדבר היחיד הוא שהיא לא יודעת לשמור סוד כמו אמא שלי!
וממש לא באלי שבשלב מוקדם גם כל בגיסות שלי ידעו והגיסים וידושו בזה. ענין שלי!
היא יכולה להגיד שהיא לא תספר אבל זה נפלט לה! ואיך אני יודעת?

כחי היא יכולה להגיד לי משהו על גיסה שלי שהיא בהריון או יש לה למשל בן/ בת אבל שלא אספר לאף אחד כי היא ביקשה מחמותי לא לספר.

אז אם חמותי סיפרה לי משהו שגיסתי/ גיסי סיפרו לה וביקשה לא לספר והיא בכ"ז באה וסיפרה לי- אני לא מאמינה שאת מה שביקשתי לא לספר בינתיים- היא אכן לא תספר.

סוף דבר להתגלות!

ואילו אמא שלי- שומרת! אף פעם לא יצא שאמא שלי תגיד לי שאחותי בהריון לפני שאחותי אישרה לה לספר לי או משהו כזה!

2. אמא שלי גרה קרוב אליי והיא בהחלט יכולה להיות לי לעזר פיזי ורוחני כשאני בתחילת הריון.

מה שחמותי לא יכולה לעשות כי היא גרה רחוק (חוץ מלהתפלל עליי ועל ההריון וכו' שהיא אכן עושה את זה אבל דייה לתפילה בשעתה לאור האמור)

ואני בהחלט מבינה את זה שאמא וחמות אמורות לדעת באותו שלב כי שתיהן אמהות שלי/ בעלי אבל לכל דבר יש גם יוצא מן הכלל!

וכל הנ"ל לא בא לפגוע חלילה בחמותי כי היא באמת אישה טובה סה"כ!

והלוואי שאדע להתנהג עם כלותיי בעז"ה בצורה טובה ומתחשבת כמוה... 

זה לא דבר של מה בכך.

לספר על זה - זה לתת לאנשים להיות שותפים בעניין שמתרחש בתוך הגוף שלך.

אם יש אדם שאת לא מסתדרת איתו, זה לא נעים לספר לו שאת בהריון. במיוחד אם זה אדם שלא מכבד את הפרטיות שלך.

הריון נהיה עניין ציבורי כשכבר רואים אותו.

בע"ה חמותה תדע על ההריון. לא יקרה לה כלום אם היא יעברו עוד כמה חודשים עד שהיא תדע. 

האם חייבים לשתף חמות בכל ענייננו האישיים רק כדי שהיא תתנהג כמו בן אדם?

ממש לא! אמנם אין החובה על החמות להתנהג יפה אבל אם היא בוחרת להתנהג מגעיל ומקבלת יחס דומה בהתאם, שתתמודד עם המציאות שהיא יצרה במו ידיה.

דרך אגב, זכותו של הזוג -אם בא לו- גם למנוע הריון ל 10 שנים. לחמות אין ברירה אלא לכבד את זה. היא לא יכולה להחליט בשביל הזוג.

צריך הרבה רגישות ולא תמיד יש אותה.

חמותי למשל היא אשה טובה, אבל כשזה מגיע לנושאים של עקרות ורווקות היא נהיית פשוט חסרת טאקט בצורה שבא לך להתפוצץ!

אנחנו חיכינו 4 שנים לילד ראשון ובזמן הזה היא עשתה לי את המוות. רק מה? היא בכלל לא הבינה שההתנהגות שלה פוגעת. אותי כמובן זה לא עניין. את לא מבינה? אז הבן שלך יסביר לך! את עדיין מתעקשת לא להבין ולא לכבד את הפרטיות שלי? אז מבחינתי אין לך שום "זכויות" שיש לחמות. אם את לא יודעת לכבד אותי בתור כלה, אני לא מוכנה לתת לך את היחס שצריכה לקבל חמות.

אנחנו סיפרנו על ההריון הראשון בחודש חמישי. ברור שזה עצבן אותה (משום מה היא החליטה שהיא צריכה לדעת קודם) אבל לדעתי - היא הרוויחה את זה בכבוד! אחרי ש 4 שנים שהיא לא מכבדת את הפרטיות שכלתה משוועת לקבל, שלא תצפה שיספרו לה על עניין כזה רגיש ואינטימי בשלב כ"כ מוקדם.

פריון זה עניין שנתון בידי שמיים. זוג יכול להשתדל מפה ועד מחרתיים והריון יגיע רק אם ה' ירצה, וחבל שיש חמיות שיודעות להתייחס יפה רק למי שהקב"ה נותן לה ילדים. כאילו זה תלוי באשה.

והנסיון לתלות את זה בהשתדלות הרוחנית של אשה (כיסוי ראש וכאלה) הוא פשוט טיפשי. אנחנו לא בעלי רוח הקודש ולא מבינים בחשבונות שמיים. להאשים את כלתך שאין לך נכד מהבן שלך כי היא הולכת עם חצי כיסוי ראש? לא ידעתי שהחם והחמות הם הקב"ה...

שיהיה בשעה טובה! ב"ה.

שאת לא יוצלחית כי חלילה אין לך ילדים או לא קשור לזה?

למה בעלך לא מגן עלייך? למה הוא לא יגיד להם שבעיה אצלו? וגם אם הייתה אצלך, יש כל כך הרבה זוגות שרק אחרי שנים זכו לילד, אפילו אני מכירה לפחות עשר או יותר ...

ואם לא נעים לך ללכת אליהם אז אל תלכי, את לא צריכה לחץ ועצבים בתחילת הריון. אם בעלך רוצה שתלכו אליהם אז שיפתור את הבעיה. וחוץ מזה יש מצב שגם אם היה לכם כבר ילד אז חמותך הייתה מוצאת סיבה אחרת לביקורת, בדרך כלל חמות מעבירה ביקורת כי היא רוצה להעביר ביקורת ותירוץ כבר יימצא

אני לא הייתי מצליחה במקומך

אין מה להשוות חמות לאמא נקודה.

מכירה את זה מקרוב וזה כזה מעצבןןןןןןן....

אבל לי גם החמות הייתה מעירה המווווןןןןן הייתי צריכה הרבה כוחות נפש הייתה מעירה פשוט אבל בשקט כרק אני והיא נמצאות בסלון או במטבח לבד...ולבעלי הייתה בעיה אז ולכן עשה שימור...(לפני שהתחתנו) וכל פעם הייתה מעירה לי לכי לרופא תבדקי אולי יש לך בעיה ואת לא יודעת...עד שהתעצבנתי יום אחד ואמרתי לה בעקיצה הכל בסדר אצלי בדקתי והכל תקיןןן אז היא שתקה וזה נרגע לכמה חודשים ואחרי זה זה היה מגיע בעקיפין כזה לבד...כשאין אף אחד בסביבה של הסלון או מטבח ואף אחד לא שומע וגם היה פעמים שבהם חיכיתי לבעלי לסעודה שלישית כי היינו שבתות אצלהם רק בסעודות ויושנים בבית שלנו...יצאתי קצת לפני שהיה מגיע והייתי אומרת לו את כל זה והוא היה מרגיע אותי וכמה פעמים העיר לאמא שלו שלא תתערב בנושא הזה...ופעם אחת רציתי פשוט לקבור את עצמי מרוב בושה וברוך ה' שזה היה בחוץ בגינה שלהם והיה חשוךךך כי נהיה אדומה מרוב בושה וזה קרה ליד גיסתי שחמותי פשוט צעקה עליי זה לא בסדר אתם צריכים לטפל בזה ולפנות לטיפולים עד שגיסתי הצעירה באה לקראתי ואמרה לאמא שלה דיי תעזבי אותה זה עניין שלהם דיי וחמותי אמרה לא מה הם צריכים לפנות לעזרה זה לא בסדר להמשיך ככה עד שפה חטפתי את הסעיף של החיים ולא היה אכפת לי מכלום ואמא שלי הייתה לידי ופשוט הייתה בהלם...עד שבעלי בא לעשות הבדלה פשוט אמרתי לו אתה יכול להישאר פה אני הולכת לעשות הבדלה בבית והוא עצר ושאל מה קרה ואמרתי לו איך שהיא צעקה עליי ליד אחותך ואמא שלי ושאני לא באה לפה יותר נגמר הסיפור רוצה לבוא לפה תלך אני יעשה סעודות לבד בבית או אצל אמא שלי אבל לפה לא אבוא יותר תשכח מזה....אז כשבעלי שמע איך אמא שלו דיברה אליי ישר יצא להגנתי ואמר לה די מספיק כבר אמרתי לך לא להתערב וגם לא לדבר לאישתי בצורה כזאת זה עניין שלנו נוגע אליינו זה אישי אל תתערבו יותר דיי כבר....וכל פעם שאנחנו אצלהם אני במתח וחששות והם עדיין פה ושם מעירים בעיקר בהבדלה ליד כולם בברכה שנזכה לילדים השנה ככה כבר הרבה זמן למדנו לא להתייחס לזה....וגם ההערות במיוחד עכשיו שגיסתי ילדה בת בטיפולים...בקרוב אצלך זה כבר נמאס לשמוע את זה כל הזמן במשפחה וגם במיוחד שאני נמצאת בקבוצה בווטסאפ המשפחתי גם שם כולם כל המשפחה בקרוב עוד בשורות טובות וזה כזה שקוף כי גיסתי נשואה ואח שלה שזה בעלי זהו זה כזה מרגיזזז...עד שמרוב שהתעצבנתי ונפגעתי כל כך רציתי להתגרש אבל גם לא רציתי לפגוע בבעלי...והייתי בברוך עד ששלחתי הודעה לרב מאוד מוכר שיעזור לי כי נמאס לי ואני רוצה להתגרש וסיפרתי לו את כל הסיפור...ונתן לי ייעוץ והדרכה לשלום בית גם עם החמות ועזר לי מאוד ובסוף החלטתי שלא להתגרש...ואמר לי לא להיות איתה לבד אף פעם במיוחד כשיש מתח כזה....כי זה לא נגמר אף פעם....אז הכל הסתדר אבל היה גם קטע  שהזמנו אותם לשבת לסעודה רק אז החמות הייתה ישר שוטפת כלים ואנחנו לא שוטפים כלים בשבת כי יש מלא כלים נוספים וזה לא דחוף הכלים שבכיור מבחינתי שבת מנוחה מכל העבודות האלה...אז היא הייתה באה וקובעת לי מה לעשות בבית שלי עד שנמאס לי יום אחד ואמרתי לבעלי דייי אני רוצה שבת אם הם לא יודעים שלא יבואו לפה יותר והייתה גם אומרת לי יום אחד אני יבוא ואני אסדר לך את כל הבית...כאילו מה??..אז אמרתי לה אני מסתדרת תודה רבה אני לא צריכה עזרה והיא התעקשה עד שיום אחד באה עם בעלה וראתה שבאמת מסודר אז היא שתקה ועזבה את הנושא הזה ובכלים יום אחד אמרתי לה כבר מעצבים לא תודה אין צורך לשטוף כלים ויצאתי מהמטבח לגינה והיא נשארה עם המילה בפה והבינה לבד שזה לא עניינה....

שימי לב לשירשור, למי מכוונת התשובה:

היא ענתה: "אני חושבת שאת צריכה לספר למי שלא נפקד בין הראשונים אפילו"

למישהי אחרת ששאלה:

ב"ה בהריון שוב ולצערי יש במשפחה מי שטרם נפקד... הייתי שמחה לדעת מה כן היית רוצה לשמוע? ממש התלבטתי איך ומתי לספר להם על ההריון.. תמיד מתלבטת אם לשתף בקשיים בגידול ילדים/ בהריון או לא.. אם בכלל לדבר לידם על נושאים כאלה.. או להתנהג כרגיל? אשמח לשמוע תגובןת שנדע איך לא לגרום למצב כזה בעוד משפחות..
ולך מאחלת שבעז"ה תצאי בידיים מלאות ובשמחה גדולה שתכפה על הכל..

אני כבר בהריון חמישי ב"ה ויש לי 2 גיסות שגדולות מבעלי בכמה שנים טובות ויש להן רק 3 ילדים (ובטיפולים וכו') ורוצות עוד ועוד גיסה שנשואה כבר 3.5 שנים ועדיין לא נפקדה. (מתפללת להצלחתן הרבה!)

בגדול- אני מספרת לחמותי על ההריון והיא כבר מעבירה אליהן בדרך שלה.

מה עושים במצב כזה?

מה לומר ומה לא?

רק בסביבות שבוע 13-15 אחרי שקיפות עורפית/סקירת מערכות ראשונה לשני הצדדים,

הרגשנו שזה נכון יותר עבורנו ובמיוחד מול חמותי שהיחסים איתה מורכבים, היא עברה בעצמה טיפולים, והפלה,

(לפני שנים רבות...) ולמרות זאת היא מאוד לא רגישה בסיטואציות כאלו.

לדעתי אין שום בעיה לספר בשלב מוקדם לאמא שלך ולא לחמותך. את צריכה לעשות מה שמרגיש לך בתוך תוכך נכון.

דוגמא: בננו נולד בשבת, הברית היתה אצל הורי המבוגרים והיתה כרוכה בלחץ נפשי גדול עבורם. בהריון נוסף הייתי אמורה ללדת בעיצומם של חגי תשרי. אנחנו לא נוהגים לספר במהלך ההריון מהו מין העובר אבל ראיתי שההורים שלי כל כך בסטרס מהאפשרות המורכבת של ברית באחד החגים או השבתות הצפופות בתשרי, והחלטתי לספר להם בלבד שבע"ה אמורה להיוולד בת על מנת להקל עליהם. (והם הודו לי על כך מאוד). 

זה שלב ממש מוקדם. אני הייתי מחכה עד שתצא בטן (או לפחות עד אחרי השקיפות).

זה גם לא שיש לכם קשר טוב, את עלולה ממש להצטער שסיפרת.

אם חמותך שואלת, תגידי שאתם עדיין עובדים על זה (מבחינה הלכתית, גם מותר לך לומר שאת לא בהריון)

זה ממש לא עניינה מתי היית אמורה לקבל תשובה. זה עניין שלך ושל בעלך. כמו שזה לא שייך בהריון רגיל, זה לא שייך גם עכשיו.

איך עבר?

כל הכבוד על האומץ, בע"ה שהיחסים ישתפרו מכאן והלאה!

שיהיה הריון קל ולידה קלה בבריאות ובשמחה בידיים מלאות ורוב נחת! 

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

להכין קראמבל של שמח סוכר ושמן/ חמאה

אפשר קינמון או אגוזים בפנים

ולפזר על הבחושות

אני עושה את זה בתוך הקערה של העוגה, בלי לשטוף, זה לוקח עוד דקה.

זה משדרג פלאים!! פתאום העוגה נראית משהו מושלם

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

של עוגיונט.

זה חלבי.

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

לק"י

או שזה כואב מידי?

(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).

ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!

בלי לחץ בכלל. פשוט לומר שוב ושוב שאת לא מרשה ולתת לו חיבוק במקום

זה חשוב גם כדי שילמד לא לגעת שם לנשים אחרות כמו המטפלת במעון או סבתא.

ובכללי חשוב שהמגע יהיה בגבולות שנעימים לך.

שהילדים שלי נוגעים לי בחזה, כמו שלא מפריע לי שהם נוגעים לי בבטן או בידיים, בטח ילד קטן ותמים

הוא עוד ינק, ככה שזה ממש כמו שהוא ייגע בבקבוק

כלומר אם את מרגישה חוסר נעימות שהוא יגע בך שם זה הכי נורמלי בעולם (גם אני הייתי מרגישה ככה) ואפשר פשוט להזיז לו את היד בנעימות ולהגיד לו איך החיבוק נעים לך.

ואם זה לא מפריע לך ורק רצית לוודא שזה תקין אז תתעלמי ממני 😂

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס