סיפרנו לחמותי ממש בסיום השבוע הששי.. 

נראה לי שכדאי ולא מזיק. במיוחד אם זה ישמח את בעלך..

רק אם ראיתם דופק תספרו...

בתור אחת שהיתה בדיוק במקום הזה, בד"כ אנשים חטטנים חסרי טאקט לפני ההריון נשארים כאלו גם בהריון.

הם לא מתביישים ללטף לך את הבטן בלי רשות, הם לא מתביישים לספר לכל העולם ואשתו, הם לא מתביישים לשאול שאלות חטטניות...

אם היא תספר לה - זה ממש לא מה שיפיג את המתח ביניהן.

מה שיפיג את המתח זה הזמן שיעבור (וכמובן אם המשפחה תהיה קצת יותר בעלת טאקט)

לחמות שלי אי-אפשר לספר כלום. כי תגובה שלה זה האשמות, בכי וצעקות. אז יוצא שלא רק שצריכים להתמודד עם בעיה אז גם להתמודד עם תגובה של חמות. והיא גם תספר הכל לכל המשפחה המורחבת. 

ואין לי פתרון איך אפשר בכלל להיות בקשר נורמלי עם חמות כזאת. 

שני דברים:

1. ב"ה יש לי חמות מקסימה, מבינה והכל טוב ויפה!
הדבר היחיד הוא שהיא לא יודעת לשמור סוד כמו אמא שלי!
וממש לא באלי שבשלב מוקדם גם כל בגיסות שלי ידעו והגיסים וידושו בזה. ענין שלי!
היא יכולה להגיד שהיא לא תספר אבל זה נפלט לה! ואיך אני יודעת?

כחי היא יכולה להגיד לי משהו על גיסה שלי שהיא בהריון או יש לה למשל בן/ בת אבל שלא אספר לאף אחד כי היא ביקשה מחמותי לא לספר.

אז אם חמותי סיפרה לי משהו שגיסתי/ גיסי סיפרו לה וביקשה לא לספר והיא בכ"ז באה וסיפרה לי- אני לא מאמינה שאת מה שביקשתי לא לספר בינתיים- היא אכן לא תספר.

סוף דבר להתגלות!

ואילו אמא שלי- שומרת! אף פעם לא יצא שאמא שלי תגיד לי שאחותי בהריון לפני שאחותי אישרה לה לספר לי או משהו כזה!

2. אמא שלי גרה קרוב אליי והיא בהחלט יכולה להיות לי לעזר פיזי ורוחני כשאני בתחילת הריון.

מה שחמותי לא יכולה לעשות כי היא גרה רחוק (חוץ מלהתפלל עליי ועל ההריון וכו' שהיא אכן עושה את זה אבל דייה לתפילה בשעתה לאור האמור)

ואני בהחלט מבינה את זה שאמא וחמות אמורות לדעת באותו שלב כי שתיהן אמהות שלי/ בעלי אבל לכל דבר יש גם יוצא מן הכלל!

וכל הנ"ל לא בא לפגוע חלילה בחמותי כי היא באמת אישה טובה סה"כ!

והלוואי שאדע להתנהג עם כלותיי בעז"ה בצורה טובה ומתחשבת כמוה... 

זה לא דבר של מה בכך.

לספר על זה - זה לתת לאנשים להיות שותפים בעניין שמתרחש בתוך הגוף שלך.

אם יש אדם שאת לא מסתדרת איתו, זה לא נעים לספר לו שאת בהריון. במיוחד אם זה אדם שלא מכבד את הפרטיות שלך.

הריון נהיה עניין ציבורי כשכבר רואים אותו.

בע"ה חמותה תדע על ההריון. לא יקרה לה כלום אם היא יעברו עוד כמה חודשים עד שהיא תדע. 

האם חייבים לשתף חמות בכל ענייננו האישיים רק כדי שהיא תתנהג כמו בן אדם?

ממש לא! אמנם אין החובה על החמות להתנהג יפה אבל אם היא בוחרת להתנהג מגעיל ומקבלת יחס דומה בהתאם, שתתמודד עם המציאות שהיא יצרה במו ידיה.

דרך אגב, זכותו של הזוג -אם בא לו- גם למנוע הריון ל 10 שנים. לחמות אין ברירה אלא לכבד את זה. היא לא יכולה להחליט בשביל הזוג.

צריך הרבה רגישות ולא תמיד יש אותה.

חמותי למשל היא אשה טובה, אבל כשזה מגיע לנושאים של עקרות ורווקות היא נהיית פשוט חסרת טאקט בצורה שבא לך להתפוצץ!

אנחנו חיכינו 4 שנים לילד ראשון ובזמן הזה היא עשתה לי את המוות. רק מה? היא בכלל לא הבינה שההתנהגות שלה פוגעת. אותי כמובן זה לא עניין. את לא מבינה? אז הבן שלך יסביר לך! את עדיין מתעקשת לא להבין ולא לכבד את הפרטיות שלי? אז מבחינתי אין לך שום "זכויות" שיש לחמות. אם את לא יודעת לכבד אותי בתור כלה, אני לא מוכנה לתת לך את היחס שצריכה לקבל חמות.

אנחנו סיפרנו על ההריון הראשון בחודש חמישי. ברור שזה עצבן אותה (משום מה היא החליטה שהיא צריכה לדעת קודם) אבל לדעתי - היא הרוויחה את זה בכבוד! אחרי ש 4 שנים שהיא לא מכבדת את הפרטיות שכלתה משוועת לקבל, שלא תצפה שיספרו לה על עניין כזה רגיש ואינטימי בשלב כ"כ מוקדם.

פריון זה עניין שנתון בידי שמיים. זוג יכול להשתדל מפה ועד מחרתיים והריון יגיע רק אם ה' ירצה, וחבל שיש חמיות שיודעות להתייחס יפה רק למי שהקב"ה נותן לה ילדים. כאילו זה תלוי באשה.

והנסיון לתלות את זה בהשתדלות הרוחנית של אשה (כיסוי ראש וכאלה) הוא פשוט טיפשי. אנחנו לא בעלי רוח הקודש ולא מבינים בחשבונות שמיים. להאשים את כלתך שאין לך נכד מהבן שלך כי היא הולכת עם חצי כיסוי ראש? לא ידעתי שהחם והחמות הם הקב"ה...

שיהיה בשעה טובה! ב"ה.

שאת לא יוצלחית כי חלילה אין לך ילדים או לא קשור לזה?

למה בעלך לא מגן עלייך? למה הוא לא יגיד להם שבעיה אצלו? וגם אם הייתה אצלך, יש כל כך הרבה זוגות שרק אחרי שנים זכו לילד, אפילו אני מכירה לפחות עשר או יותר ...

ואם לא נעים לך ללכת אליהם אז אל תלכי, את לא צריכה לחץ ועצבים בתחילת הריון. אם בעלך רוצה שתלכו אליהם אז שיפתור את הבעיה. וחוץ מזה יש מצב שגם אם היה לכם כבר ילד אז חמותך הייתה מוצאת סיבה אחרת לביקורת, בדרך כלל חמות מעבירה ביקורת כי היא רוצה להעביר ביקורת ותירוץ כבר יימצא

אני לא הייתי מצליחה במקומך

אין מה להשוות חמות לאמא נקודה.

מכירה את זה מקרוב וזה כזה מעצבןןןןןןן....

אבל לי גם החמות הייתה מעירה המווווןןןןן הייתי צריכה הרבה כוחות נפש הייתה מעירה פשוט אבל בשקט כרק אני והיא נמצאות בסלון או במטבח לבד...ולבעלי הייתה בעיה אז ולכן עשה שימור...(לפני שהתחתנו) וכל פעם הייתה מעירה לי לכי לרופא תבדקי אולי יש לך בעיה ואת לא יודעת...עד שהתעצבנתי יום אחד ואמרתי לה בעקיצה הכל בסדר אצלי בדקתי והכל תקיןןן אז היא שתקה וזה נרגע לכמה חודשים ואחרי זה זה היה מגיע בעקיפין כזה לבד...כשאין אף אחד בסביבה של הסלון או מטבח ואף אחד לא שומע וגם היה פעמים שבהם חיכיתי לבעלי לסעודה שלישית כי היינו שבתות אצלהם רק בסעודות ויושנים בבית שלנו...יצאתי קצת לפני שהיה מגיע והייתי אומרת לו את כל זה והוא היה מרגיע אותי וכמה פעמים העיר לאמא שלו שלא תתערב בנושא הזה...ופעם אחת רציתי פשוט לקבור את עצמי מרוב בושה וברוך ה' שזה היה בחוץ בגינה שלהם והיה חשוךךך כי נהיה אדומה מרוב בושה וזה קרה ליד גיסתי שחמותי פשוט צעקה עליי זה לא בסדר אתם צריכים לטפל בזה ולפנות לטיפולים עד שגיסתי הצעירה באה לקראתי ואמרה לאמא שלה דיי תעזבי אותה זה עניין שלהם דיי וחמותי אמרה לא מה הם צריכים לפנות לעזרה זה לא בסדר להמשיך ככה עד שפה חטפתי את הסעיף של החיים ולא היה אכפת לי מכלום ואמא שלי הייתה לידי ופשוט הייתה בהלם...עד שבעלי בא לעשות הבדלה פשוט אמרתי לו אתה יכול להישאר פה אני הולכת לעשות הבדלה בבית והוא עצר ושאל מה קרה ואמרתי לו איך שהיא צעקה עליי ליד אחותך ואמא שלי ושאני לא באה לפה יותר נגמר הסיפור רוצה לבוא לפה תלך אני יעשה סעודות לבד בבית או אצל אמא שלי אבל לפה לא אבוא יותר תשכח מזה....אז כשבעלי שמע איך אמא שלו דיברה אליי ישר יצא להגנתי ואמר לה די מספיק כבר אמרתי לך לא להתערב וגם לא לדבר לאישתי בצורה כזאת זה עניין שלנו נוגע אליינו זה אישי אל תתערבו יותר דיי כבר....וכל פעם שאנחנו אצלהם אני במתח וחששות והם עדיין פה ושם מעירים בעיקר בהבדלה ליד כולם בברכה שנזכה לילדים השנה ככה כבר הרבה זמן למדנו לא להתייחס לזה....וגם ההערות במיוחד עכשיו שגיסתי ילדה בת בטיפולים...בקרוב אצלך זה כבר נמאס לשמוע את זה כל הזמן במשפחה וגם במיוחד שאני נמצאת בקבוצה בווטסאפ המשפחתי גם שם כולם כל המשפחה בקרוב עוד בשורות טובות וזה כזה שקוף כי גיסתי נשואה ואח שלה שזה בעלי זהו זה כזה מרגיזזז...עד שמרוב שהתעצבנתי ונפגעתי כל כך רציתי להתגרש אבל גם לא רציתי לפגוע בבעלי...והייתי בברוך עד ששלחתי הודעה לרב מאוד מוכר שיעזור לי כי נמאס לי ואני רוצה להתגרש וסיפרתי לו את כל הסיפור...ונתן לי ייעוץ והדרכה לשלום בית גם עם החמות ועזר לי מאוד ובסוף החלטתי שלא להתגרש...ואמר לי לא להיות איתה לבד אף פעם במיוחד כשיש מתח כזה....כי זה לא נגמר אף פעם....אז הכל הסתדר אבל היה גם קטע  שהזמנו אותם לשבת לסעודה רק אז החמות הייתה ישר שוטפת כלים ואנחנו לא שוטפים כלים בשבת כי יש מלא כלים נוספים וזה לא דחוף הכלים שבכיור מבחינתי שבת מנוחה מכל העבודות האלה...אז היא הייתה באה וקובעת לי מה לעשות בבית שלי עד שנמאס לי יום אחד ואמרתי לבעלי דייי אני רוצה שבת אם הם לא יודעים שלא יבואו לפה יותר והייתה גם אומרת לי יום אחד אני יבוא ואני אסדר לך את כל הבית...כאילו מה??..אז אמרתי לה אני מסתדרת תודה רבה אני לא צריכה עזרה והיא התעקשה עד שיום אחד באה עם בעלה וראתה שבאמת מסודר אז היא שתקה ועזבה את הנושא הזה ובכלים יום אחד אמרתי לה כבר מעצבים לא תודה אין צורך לשטוף כלים ויצאתי מהמטבח לגינה והיא נשארה עם המילה בפה והבינה לבד שזה לא עניינה....

ולגבי השאלות בטח יותר מנוסות ממני יענו לך...

שימי לב לשירשור, למי מכוונת התשובה:

היא ענתה: "אני חושבת שאת צריכה לספר למי שלא נפקד בין הראשונים אפילו"

למישהי אחרת ששאלה:

ב"ה בהריון שוב ולצערי יש במשפחה מי שטרם נפקד... הייתי שמחה לדעת מה כן היית רוצה לשמוע? ממש התלבטתי איך ומתי לספר להם על ההריון.. תמיד מתלבטת אם לשתף בקשיים בגידול ילדים/ בהריון או לא.. אם בכלל לדבר לידם על נושאים כאלה.. או להתנהג כרגיל? אשמח לשמוע תגובןת שנדע איך לא לגרום למצב כזה בעוד משפחות..
ולך מאחלת שבעז"ה תצאי בידיים מלאות ובשמחה גדולה שתכפה על הכל..

אני כבר בהריון חמישי ב"ה ויש לי 2 גיסות שגדולות מבעלי בכמה שנים טובות ויש להן רק 3 ילדים (ובטיפולים וכו') ורוצות עוד ועוד גיסה שנשואה כבר 3.5 שנים ועדיין לא נפקדה. (מתפללת להצלחתן הרבה!)

בגדול- אני מספרת לחמותי על ההריון והיא כבר מעבירה אליהן בדרך שלה.

מה עושים במצב כזה?

מה לומר ומה לא?

רק בסביבות שבוע 13-15 אחרי שקיפות עורפית/סקירת מערכות ראשונה לשני הצדדים,

הרגשנו שזה נכון יותר עבורנו ובמיוחד מול חמותי שהיחסים איתה מורכבים, היא עברה בעצמה טיפולים, והפלה,

(לפני שנים רבות...) ולמרות זאת היא מאוד לא רגישה בסיטואציות כאלו.

לדעתי אין שום בעיה לספר בשלב מוקדם לאמא שלך ולא לחמותך. את צריכה לעשות מה שמרגיש לך בתוך תוכך נכון.

דוגמא: בננו נולד בשבת, הברית היתה אצל הורי המבוגרים והיתה כרוכה בלחץ נפשי גדול עבורם. בהריון נוסף הייתי אמורה ללדת בעיצומם של חגי תשרי. אנחנו לא נוהגים לספר במהלך ההריון מהו מין העובר אבל ראיתי שההורים שלי כל כך בסטרס מהאפשרות המורכבת של ברית באחד החגים או השבתות הצפופות בתשרי, והחלטתי לספר להם בלבד שבע"ה אמורה להיוולד בת על מנת להקל עליהם. (והם הודו לי על כך מאוד). 

זה שלב ממש מוקדם. אני הייתי מחכה עד שתצא בטן (או לפחות עד אחרי השקיפות).

זה גם לא שיש לכם קשר טוב, את עלולה ממש להצטער שסיפרת.

אם חמותך שואלת, תגידי שאתם עדיין עובדים על זה (מבחינה הלכתית, גם מותר לך לומר שאת לא בהריון)

זה ממש לא עניינה מתי היית אמורה לקבל תשובה. זה עניין שלך ושל בעלך. כמו שזה לא שייך בהריון רגיל, זה לא שייך גם עכשיו.

איך עבר?

כל הכבוד על האומץ, בע"ה שהיחסים ישתפרו מכאן והלאה!

שיהיה הריון קל ולידה קלה בבריאות ובשמחה בידיים מלאות ורוב נחת! 

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.