סיפרנו לחמותי ממש בסיום השבוע הששי.. 

נראה לי שכדאי ולא מזיק. במיוחד אם זה ישמח את בעלך..

רק אם ראיתם דופק תספרו...

בתור אחת שהיתה בדיוק במקום הזה, בד"כ אנשים חטטנים חסרי טאקט לפני ההריון נשארים כאלו גם בהריון.

הם לא מתביישים ללטף לך את הבטן בלי רשות, הם לא מתביישים לספר לכל העולם ואשתו, הם לא מתביישים לשאול שאלות חטטניות...

אם היא תספר לה - זה ממש לא מה שיפיג את המתח ביניהן.

מה שיפיג את המתח זה הזמן שיעבור (וכמובן אם המשפחה תהיה קצת יותר בעלת טאקט)

לחמות שלי אי-אפשר לספר כלום. כי תגובה שלה זה האשמות, בכי וצעקות. אז יוצא שלא רק שצריכים להתמודד עם בעיה אז גם להתמודד עם תגובה של חמות. והיא גם תספר הכל לכל המשפחה המורחבת. 

ואין לי פתרון איך אפשר בכלל להיות בקשר נורמלי עם חמות כזאת. 

שני דברים:

1. ב"ה יש לי חמות מקסימה, מבינה והכל טוב ויפה!
הדבר היחיד הוא שהיא לא יודעת לשמור סוד כמו אמא שלי!
וממש לא באלי שבשלב מוקדם גם כל בגיסות שלי ידעו והגיסים וידושו בזה. ענין שלי!
היא יכולה להגיד שהיא לא תספר אבל זה נפלט לה! ואיך אני יודעת?

כחי היא יכולה להגיד לי משהו על גיסה שלי שהיא בהריון או יש לה למשל בן/ בת אבל שלא אספר לאף אחד כי היא ביקשה מחמותי לא לספר.

אז אם חמותי סיפרה לי משהו שגיסתי/ גיסי סיפרו לה וביקשה לא לספר והיא בכ"ז באה וסיפרה לי- אני לא מאמינה שאת מה שביקשתי לא לספר בינתיים- היא אכן לא תספר.

סוף דבר להתגלות!

ואילו אמא שלי- שומרת! אף פעם לא יצא שאמא שלי תגיד לי שאחותי בהריון לפני שאחותי אישרה לה לספר לי או משהו כזה!

2. אמא שלי גרה קרוב אליי והיא בהחלט יכולה להיות לי לעזר פיזי ורוחני כשאני בתחילת הריון.

מה שחמותי לא יכולה לעשות כי היא גרה רחוק (חוץ מלהתפלל עליי ועל ההריון וכו' שהיא אכן עושה את זה אבל דייה לתפילה בשעתה לאור האמור)

ואני בהחלט מבינה את זה שאמא וחמות אמורות לדעת באותו שלב כי שתיהן אמהות שלי/ בעלי אבל לכל דבר יש גם יוצא מן הכלל!

וכל הנ"ל לא בא לפגוע חלילה בחמותי כי היא באמת אישה טובה סה"כ!

והלוואי שאדע להתנהג עם כלותיי בעז"ה בצורה טובה ומתחשבת כמוה... 

זה לא דבר של מה בכך.

לספר על זה - זה לתת לאנשים להיות שותפים בעניין שמתרחש בתוך הגוף שלך.

אם יש אדם שאת לא מסתדרת איתו, זה לא נעים לספר לו שאת בהריון. במיוחד אם זה אדם שלא מכבד את הפרטיות שלך.

הריון נהיה עניין ציבורי כשכבר רואים אותו.

בע"ה חמותה תדע על ההריון. לא יקרה לה כלום אם היא יעברו עוד כמה חודשים עד שהיא תדע. 

האם חייבים לשתף חמות בכל ענייננו האישיים רק כדי שהיא תתנהג כמו בן אדם?

ממש לא! אמנם אין החובה על החמות להתנהג יפה אבל אם היא בוחרת להתנהג מגעיל ומקבלת יחס דומה בהתאם, שתתמודד עם המציאות שהיא יצרה במו ידיה.

דרך אגב, זכותו של הזוג -אם בא לו- גם למנוע הריון ל 10 שנים. לחמות אין ברירה אלא לכבד את זה. היא לא יכולה להחליט בשביל הזוג.

צריך הרבה רגישות ולא תמיד יש אותה.

חמותי למשל היא אשה טובה, אבל כשזה מגיע לנושאים של עקרות ורווקות היא נהיית פשוט חסרת טאקט בצורה שבא לך להתפוצץ!

אנחנו חיכינו 4 שנים לילד ראשון ובזמן הזה היא עשתה לי את המוות. רק מה? היא בכלל לא הבינה שההתנהגות שלה פוגעת. אותי כמובן זה לא עניין. את לא מבינה? אז הבן שלך יסביר לך! את עדיין מתעקשת לא להבין ולא לכבד את הפרטיות שלי? אז מבחינתי אין לך שום "זכויות" שיש לחמות. אם את לא יודעת לכבד אותי בתור כלה, אני לא מוכנה לתת לך את היחס שצריכה לקבל חמות.

אנחנו סיפרנו על ההריון הראשון בחודש חמישי. ברור שזה עצבן אותה (משום מה היא החליטה שהיא צריכה לדעת קודם) אבל לדעתי - היא הרוויחה את זה בכבוד! אחרי ש 4 שנים שהיא לא מכבדת את הפרטיות שכלתה משוועת לקבל, שלא תצפה שיספרו לה על עניין כזה רגיש ואינטימי בשלב כ"כ מוקדם.

פריון זה עניין שנתון בידי שמיים. זוג יכול להשתדל מפה ועד מחרתיים והריון יגיע רק אם ה' ירצה, וחבל שיש חמיות שיודעות להתייחס יפה רק למי שהקב"ה נותן לה ילדים. כאילו זה תלוי באשה.

והנסיון לתלות את זה בהשתדלות הרוחנית של אשה (כיסוי ראש וכאלה) הוא פשוט טיפשי. אנחנו לא בעלי רוח הקודש ולא מבינים בחשבונות שמיים. להאשים את כלתך שאין לך נכד מהבן שלך כי היא הולכת עם חצי כיסוי ראש? לא ידעתי שהחם והחמות הם הקב"ה...

שיהיה בשעה טובה! ב"ה.

שאת לא יוצלחית כי חלילה אין לך ילדים או לא קשור לזה?

למה בעלך לא מגן עלייך? למה הוא לא יגיד להם שבעיה אצלו? וגם אם הייתה אצלך, יש כל כך הרבה זוגות שרק אחרי שנים זכו לילד, אפילו אני מכירה לפחות עשר או יותר ...

ואם לא נעים לך ללכת אליהם אז אל תלכי, את לא צריכה לחץ ועצבים בתחילת הריון. אם בעלך רוצה שתלכו אליהם אז שיפתור את הבעיה. וחוץ מזה יש מצב שגם אם היה לכם כבר ילד אז חמותך הייתה מוצאת סיבה אחרת לביקורת, בדרך כלל חמות מעבירה ביקורת כי היא רוצה להעביר ביקורת ותירוץ כבר יימצא

אני לא הייתי מצליחה במקומך

אין מה להשוות חמות לאמא נקודה.

מכירה את זה מקרוב וזה כזה מעצבןןןןןןן....

אבל לי גם החמות הייתה מעירה המווווןןןןן הייתי צריכה הרבה כוחות נפש הייתה מעירה פשוט אבל בשקט כרק אני והיא נמצאות בסלון או במטבח לבד...ולבעלי הייתה בעיה אז ולכן עשה שימור...(לפני שהתחתנו) וכל פעם הייתה מעירה לי לכי לרופא תבדקי אולי יש לך בעיה ואת לא יודעת...עד שהתעצבנתי יום אחד ואמרתי לה בעקיצה הכל בסדר אצלי בדקתי והכל תקיןןן אז היא שתקה וזה נרגע לכמה חודשים ואחרי זה זה היה מגיע בעקיפין כזה לבד...כשאין אף אחד בסביבה של הסלון או מטבח ואף אחד לא שומע וגם היה פעמים שבהם חיכיתי לבעלי לסעודה שלישית כי היינו שבתות אצלהם רק בסעודות ויושנים בבית שלנו...יצאתי קצת לפני שהיה מגיע והייתי אומרת לו את כל זה והוא היה מרגיע אותי וכמה פעמים העיר לאמא שלו שלא תתערב בנושא הזה...ופעם אחת רציתי פשוט לקבור את עצמי מרוב בושה וברוך ה' שזה היה בחוץ בגינה שלהם והיה חשוךךך כי נהיה אדומה מרוב בושה וזה קרה ליד גיסתי שחמותי פשוט צעקה עליי זה לא בסדר אתם צריכים לטפל בזה ולפנות לטיפולים עד שגיסתי הצעירה באה לקראתי ואמרה לאמא שלה דיי תעזבי אותה זה עניין שלהם דיי וחמותי אמרה לא מה הם צריכים לפנות לעזרה זה לא בסדר להמשיך ככה עד שפה חטפתי את הסעיף של החיים ולא היה אכפת לי מכלום ואמא שלי הייתה לידי ופשוט הייתה בהלם...עד שבעלי בא לעשות הבדלה פשוט אמרתי לו אתה יכול להישאר פה אני הולכת לעשות הבדלה בבית והוא עצר ושאל מה קרה ואמרתי לו איך שהיא צעקה עליי ליד אחותך ואמא שלי ושאני לא באה לפה יותר נגמר הסיפור רוצה לבוא לפה תלך אני יעשה סעודות לבד בבית או אצל אמא שלי אבל לפה לא אבוא יותר תשכח מזה....אז כשבעלי שמע איך אמא שלו דיברה אליי ישר יצא להגנתי ואמר לה די מספיק כבר אמרתי לך לא להתערב וגם לא לדבר לאישתי בצורה כזאת זה עניין שלנו נוגע אליינו זה אישי אל תתערבו יותר דיי כבר....וכל פעם שאנחנו אצלהם אני במתח וחששות והם עדיין פה ושם מעירים בעיקר בהבדלה ליד כולם בברכה שנזכה לילדים השנה ככה כבר הרבה זמן למדנו לא להתייחס לזה....וגם ההערות במיוחד עכשיו שגיסתי ילדה בת בטיפולים...בקרוב אצלך זה כבר נמאס לשמוע את זה כל הזמן במשפחה וגם במיוחד שאני נמצאת בקבוצה בווטסאפ המשפחתי גם שם כולם כל המשפחה בקרוב עוד בשורות טובות וזה כזה שקוף כי גיסתי נשואה ואח שלה שזה בעלי זהו זה כזה מרגיזזז...עד שמרוב שהתעצבנתי ונפגעתי כל כך רציתי להתגרש אבל גם לא רציתי לפגוע בבעלי...והייתי בברוך עד ששלחתי הודעה לרב מאוד מוכר שיעזור לי כי נמאס לי ואני רוצה להתגרש וסיפרתי לו את כל הסיפור...ונתן לי ייעוץ והדרכה לשלום בית גם עם החמות ועזר לי מאוד ובסוף החלטתי שלא להתגרש...ואמר לי לא להיות איתה לבד אף פעם במיוחד כשיש מתח כזה....כי זה לא נגמר אף פעם....אז הכל הסתדר אבל היה גם קטע  שהזמנו אותם לשבת לסעודה רק אז החמות הייתה ישר שוטפת כלים ואנחנו לא שוטפים כלים בשבת כי יש מלא כלים נוספים וזה לא דחוף הכלים שבכיור מבחינתי שבת מנוחה מכל העבודות האלה...אז היא הייתה באה וקובעת לי מה לעשות בבית שלי עד שנמאס לי יום אחד ואמרתי לבעלי דייי אני רוצה שבת אם הם לא יודעים שלא יבואו לפה יותר והייתה גם אומרת לי יום אחד אני יבוא ואני אסדר לך את כל הבית...כאילו מה??..אז אמרתי לה אני מסתדרת תודה רבה אני לא צריכה עזרה והיא התעקשה עד שיום אחד באה עם בעלה וראתה שבאמת מסודר אז היא שתקה ועזבה את הנושא הזה ובכלים יום אחד אמרתי לה כבר מעצבים לא תודה אין צורך לשטוף כלים ויצאתי מהמטבח לגינה והיא נשארה עם המילה בפה והבינה לבד שזה לא עניינה....

ולגבי השאלות בטח יותר מנוסות ממני יענו לך...

שימי לב לשירשור, למי מכוונת התשובה:

היא ענתה: "אני חושבת שאת צריכה לספר למי שלא נפקד בין הראשונים אפילו"

למישהי אחרת ששאלה:

ב"ה בהריון שוב ולצערי יש במשפחה מי שטרם נפקד... הייתי שמחה לדעת מה כן היית רוצה לשמוע? ממש התלבטתי איך ומתי לספר להם על ההריון.. תמיד מתלבטת אם לשתף בקשיים בגידול ילדים/ בהריון או לא.. אם בכלל לדבר לידם על נושאים כאלה.. או להתנהג כרגיל? אשמח לשמוע תגובןת שנדע איך לא לגרום למצב כזה בעוד משפחות..
ולך מאחלת שבעז"ה תצאי בידיים מלאות ובשמחה גדולה שתכפה על הכל..

אני כבר בהריון חמישי ב"ה ויש לי 2 גיסות שגדולות מבעלי בכמה שנים טובות ויש להן רק 3 ילדים (ובטיפולים וכו') ורוצות עוד ועוד גיסה שנשואה כבר 3.5 שנים ועדיין לא נפקדה. (מתפללת להצלחתן הרבה!)

בגדול- אני מספרת לחמותי על ההריון והיא כבר מעבירה אליהן בדרך שלה.

מה עושים במצב כזה?

מה לומר ומה לא?

רק בסביבות שבוע 13-15 אחרי שקיפות עורפית/סקירת מערכות ראשונה לשני הצדדים,

הרגשנו שזה נכון יותר עבורנו ובמיוחד מול חמותי שהיחסים איתה מורכבים, היא עברה בעצמה טיפולים, והפלה,

(לפני שנים רבות...) ולמרות זאת היא מאוד לא רגישה בסיטואציות כאלו.

לדעתי אין שום בעיה לספר בשלב מוקדם לאמא שלך ולא לחמותך. את צריכה לעשות מה שמרגיש לך בתוך תוכך נכון.

דוגמא: בננו נולד בשבת, הברית היתה אצל הורי המבוגרים והיתה כרוכה בלחץ נפשי גדול עבורם. בהריון נוסף הייתי אמורה ללדת בעיצומם של חגי תשרי. אנחנו לא נוהגים לספר במהלך ההריון מהו מין העובר אבל ראיתי שההורים שלי כל כך בסטרס מהאפשרות המורכבת של ברית באחד החגים או השבתות הצפופות בתשרי, והחלטתי לספר להם בלבד שבע"ה אמורה להיוולד בת על מנת להקל עליהם. (והם הודו לי על כך מאוד). 

זה שלב ממש מוקדם. אני הייתי מחכה עד שתצא בטן (או לפחות עד אחרי השקיפות).

זה גם לא שיש לכם קשר טוב, את עלולה ממש להצטער שסיפרת.

אם חמותך שואלת, תגידי שאתם עדיין עובדים על זה (מבחינה הלכתית, גם מותר לך לומר שאת לא בהריון)

זה ממש לא עניינה מתי היית אמורה לקבל תשובה. זה עניין שלך ושל בעלך. כמו שזה לא שייך בהריון רגיל, זה לא שייך גם עכשיו.

איך עבר?

כל הכבוד על האומץ, בע"ה שהיחסים ישתפרו מכאן והלאה!

שיהיה הריון קל ולידה קלה בבריאות ובשמחה בידיים מלאות ורוב נחת! 

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...