שבה המציאות מתפרקת,
אבל לא בקטע הרע,
המציאות עצמה, פשוט מתפרקת, לרקע לבן, ומשולשים, והמון אותיות (ורודות) חסרות קשר ורחוקות אחת מהשניה כדי שהמוח שלי לא יוכל לחבר אותן למילים...
בתכל'ס זה די מגניב.
ואז הכל חזר להיות נורמלי, וקצת מבאס.
ו"את לא נורמלית," ו"את לגמרי לא נורמלית" שמעתי היום מספיק פעמים, תודה. אם זה מה שיש לכם להגיד אל תגידו
את כל מה שאני לא מבינה, וכל מה שהם לא מבינים?
לא! אני לא מצוננת! כלומר אני כן, אבל זה אלרגיה.
אלרגיה זה לא קשור לזה שאני הולכת בלי סוודר.
זה באמת מסובך לקלוט את זה?
ולא, אין לי מושג למה זה.
זה לא כיף. ומוזר.
ויואו, היום הזה עבר, ובסוף שלחו אפילו כמה הודעות של משהו אדיוטי-אבל משמח מאוד.
אז אולי כן כיף?
בעז"ה מחר יהיה יותר טוב~
בלי אמא, רק אבא ואחים 
זה תמיד מבאס, עצוב יותר
ובסה"כ היה שמח ומדהים, זה לא אנשים זרים, זו משפחה- רק לא כזו שחיה איתך באותו בית.
ככה זה להיות בת יחידה בין בנים. ומשפחה חרדית, בנים ובנות נפרד
וככה זה, שאמא נשארת בבית, תמיד.
הייתי צריכה כבר להתרגל.
ומול המבוגרות-זה עוד קל, הן מכירות אתי מאז שנולדתי, ואת אמא שלי- כנראה מהיום שהיא התארסה עם אבא.
הן יודעות ומבינות את הכל.
אבל מול הבנות שלהן, נסיכות בנות 6 ששואלות "למה אמא שלך נשארה בבית? (או לפני שהן קולטות "אח שלך הקטן קטן נשאר לבד?" "לא. הוא עם אמא") זה נהיה קשה.
ואז חוזרים הביתה, ורואים כמה אמא כועסת שהיא נשארה, וזה רק מציק עוד יותר.
אוף! זה היה נוראי בראש השנה, ומשם זה רק נהיה גרוע יותר... (נעע, מה אני משווה בכלל? ברור שבראש השנה היה יותר גרוע, גם מבחינתי, לא רק מבחינתה.)
והסברים, שבמשפחה זה עוד עובר, אבל שבת שבע-ברכות כשיש גם צד של החתן- שמנסות להבין למי אני קשורה...שבת כבדה מדי, אבל מדהימה ושמחה
יעבדוך עמים וישתחוו לך אשכנזים
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
מעניין
את/ה היית בצבא?
בהזדמנות אם אתקל בחיילת בבגדי ב' עם חצאית, אנסה לצלם עבורך.
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
