שיש כזה דבר חברה אמיתית.
שתאהב אותך, לא את הכיף שאת מספקת לה..
תחבק כשתבכי, ותשמח כשתצחקי.
שתהיה איתך בזמני קושי, ויהיה אכפת לה ממך. אכפת באמת.
שתהיה חברת אמת.
בעצם.. אולי יש כזה דבר.. אבל זה נדיר.
שיש כזה דבר חברה אמיתית.
שתאהב אותך, לא את הכיף שאת מספקת לה..
תחבק כשתבכי, ותשמח כשתצחקי.
שתהיה איתך בזמני קושי, ויהיה אכפת לה ממך. אכפת באמת.
שתהיה חברת אמת.
בעצם.. אולי יש כזה דבר.. אבל זה נדיר.
למרות שאני רוצה להיות כזו
ברור שיש!
תמיד יש משהי שתקשיב באמת רק צריך למצוא אותה..
אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלי החברות שלי וחברות שקיימות רק בשביל הצחוקים הן לא חברות
הלוואי שאני יכיר ושיהיה בן אדם בעולם ששווה את זה, שיגרום לי לרצות לעשות את זה בשבילו אבל נראה לי שקשר כזה זה רק בין איש ואשה ולא בין 2 חברים\ות מאותו מין
ויש לי לא רק אחת כזאת יש לי שתיים
זה נדיר ואולי תלוי באופי אבל יש דבר כזה שתי חברות טובות שאכפת להן (או בין בנים..)אחת מהשניה ודואגות באמת..

מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)