וכמדומני שהגויים מספרים שמישהו ניסה פעם לפרוץ לשם ומת או משהו כזה, לא זוכר בדיוק.

https://he.wikipedia.org/wiki/הגולם_מפראג

יש פה תמונה של העליה.

http://www.hidabroot.org/question/16344

http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=49567

בהקדמת ביאור הגר"א לספרא דצניעותא, שמובאת בסוף ספר נפש-החיים, כותב ר' חיים מוולוז'ין, שאחרי שהגר"א אמר לו את גירסתו לספר יצירה, אמר לו ר' חיים, "מעתה אינו דבר גדול ופלא כ"כ לברוא גולם". ענה לו הגר"א שאכן התחיל פעם לברוא גולם ובעודו באמצע עשייתו "עברה תמונה אחת על ראשו" והפסיק, אי אמר שכנראה מנעוהו לפי רכות שנותיו אז. שאלו בן כמה היה - ענה שזה היה טרם שהיה בר מצוה... 

ובגמרא יש, "רבא ברא גברא". אבל כשהגיע למישהו מהחכמים, ראה שאינו מדבר אמר "זה מן חבריא".. תוצרת של אחד החכמים... כי "הדעה והדיבור", זה רק הקב"ה עושה.. (כך הסביר הרצי"ה זצ"ל).

כמדומני ששאלתי אותך כבר על ר' אברום וענית שכן. אז השאלה על הרצי"ה בעינה עומדת.

זה היה כ״כ בסיסי אצלך? 

ונראה לי , שכמו בסיפורי צדיקים-

גם אם זה לא היה באמת, הם צדיקים כ״כ שזה יכול היה להיות

אז גם לגבי הגולם- 

אפילו אם אולי זה לא היה במציאות, המהר״ל היה יכול לעשות את זה. 

יכולה לפרט? 

גם אם זה לא אמיתי- למהר״ל היה כח כן לעשות את זה. 

ואשריך על האמונה התמימה הזו. אולי פשוט עכשיו זו הזדמנות לברר לעומק. 

מדבר שקר תרחק.

יש הבדל בין להמציא סיפור אנונימי, או על שמות שממציאים - שזה כמו עוד סיפורים דמיוניים אחרים, שיש להם מסר חיובי ו"יכולים להיות" - 

לבין לומר על צדיק ידוע ספציפי. וכשיתברר לילד שלא היה ולא נברא, זה יכול להיות הרסני ח"ו.

ולכן, גם לא משנה אם "שכלית" זה לא כ"כ קריטי עניינו של הגולם הספציפי. כשילד שומע מילדותו על המהר"ל מפראג ביחד עם "הגולם", ונבנים על כך גם מסרים מעבר לזה (כמו בחב"ד, ששם בכלל הנושא של סיפורים מקובלים הוא בד"כ מדוייק יותר, ובונים על זה גם לקחים שכליים. כמו למשל בנושא זה, שהרבי הרש"ב אמר לריי"צ שעבר כמה חודשים כדי "לתקן את הנזק" שגרם בעלייתו לגג ביכ"נ אלטנוישול בפראג. ואז יש מקום ללימוד, אם הנזק הוא בעצם ה"סקרנות" וכו'), אז לעיתים זה חלק ממארג, וקשה לו שמשהו כזה כביכול "נשבר". ומה עם כל אלה שם שהתייחסו לזה ברצינות וכו'..

ברור שאין היהדות תלויה בכגון דא, אבל צריך לא לנהוג קלות בהמצאות סיפורים על צדיקים ממשיים.

אגב, גם הרצי"ה זצ"ל היה מזכיר שיש שלושה מעשים כאלה מפורסמים: מה שמוזכר בגמרא על רבא, המהר"ל מפראג, ומה שמוזכר אצל החכם צבי.

לא נורא, אז זו סתם התייחסות לענין כזה. וגם למה שעלה פה שבעצם מה ותחת השרשור כ"כ "מתרגשת" מדבר שאינו עיקר ביהדות.

ביה"כ אלטנוישול? אשמח מאוד לראות. מרגיש כמו אור גדול.

ממאמר של הרב דרוקמן (החבד"י) בנושא. ושם מוזכר מקור משיחה של הרבי מלובאוויטש, מובאת בתורת מנחם חלק א עמ' 6.

נהניתי מאוד לראות את הסיפור הזה. וגם לראות שהוא מזכיר שם שהסיפור היה מצוי אצל הגויים גם

זה זה לא?

http://www.imdb.com/title/tt0262776/reviews

אני זוכר גם שדווקא התקיפה עצמה הייתה מזעזעת נורא

היה או לא היה-

עדיין המהרל מפראג היה ת"ח עצום ותורתו אמת עד היום

ועדיין השם אחד אמיתי ולא אגדה.

אם כי אני נוטה לדעה שהיה גם היה, בעיקר כי חקרתי את המסורות החוץ יהודיות של הנושא.

בס"ד

מסופר שהוא עלה בסולם, עד הכתפיים בלבד, וירד חיוור לגמרי,
ולא סיפר מה שראה שם.
הרבי מילובוויטש מתייחס לסיפור על הגולם כאמת.

כל מה שכתוב ב"תורת מנחם" כתוב בלשוון הרבי ממש? הרבי שם זה הריי"צ והרבי נ"ע זה הרש"ב?

בס"ד

אני זוכרת שקראתי את הסיפור על הרבי ההרש"ב נ"ע,
הסיפור שכתבתי, וכעת ראיתי את מה שהביא הרב דרוקמן,
שמי שעלה זה הרבי הריי"צ, ככל הנראה השתרשה בזיכרוני טעות.
(אלא אם כן אלו שני סיפורים שונים)
בכל מקרה בע"ה אבדוק זאת.

והריי"צ היה זה שנזף.

ויש לזה נפקא מינה לסיפורים אחרים שקראתי שם, אז אשמח לדעת מי "הרבי" ומי "הרבי נ"ע" בספר תורת מנחם

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי