ככה יש מי שיסדר את החשמל בסניף (המדש, כמובן) ואז לא צריך לנסות לעבור מבנה ולגלות שכל המסנים תפוסים ואז לבטל פעולה.
וכמעט התחשמלתי כשניסיתי לתקן תחשמל בארון חשמל
ואז הורדתי את כל הצ'וופוופים והעיליתי חזרה והורדתי והעליתי, והחשמל עדיין לא עבד.
ככה יש מי שיסדר את החשמל בסניף (המדש, כמובן) ואז לא צריך לנסות לעבור מבנה ולגלות שכל המסנים תפוסים ואז לבטל פעולה.
וכמעט התחשמלתי כשניסיתי לתקן תחשמל בארון חשמל
ואז הורדתי את כל הצ'וופוופים והעיליתי חזרה והורדתי והעליתי, והחשמל עדיין לא עבד.
וגם כשניסתי זה עשה ניצוצות כחולים וכמעט חישמל אותי
פוסעת
פוסעתסתם, חלילה.
מה לעשות שאני וחשמל לא מסתדרים
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)