הגבתם כשהודיעו לכם של"ע נצטרך לשלם עשר אגורות על כל שקית סופר???
כמובן שבתור התחלה האשמתם את האשכנזים בכל הסיפור הזה..
הגבתם כשהודיעו לכם של"ע נצטרך לשלם עשר אגורות על כל שקית סופר???
כמובן שבתור התחלה האשמתם את האשכנזים בכל הסיפור הזה..
נא להתייחס ברצינות הראויה
ולכן, כינסתי אסיפה בה ישבו אני עצמי,והפיצול הכי טוב שלי. ואז החלטנו שמתחילים לפעול!
הלוך וקראתי באזני ירושלים, כפר פינס, וכל מי שרצתה- מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן לעדת התימנים היושבים ישראל?? הראו נא לי את פתח שער ביתו ונקצצה ידיו ורגלו!!
עמדתי והפגנתי עם שלטים דמיוניים ועליהם סיסמאות קצרות כגון "אתם עושים לנו דווקא כי אנחנו שחורים!! התחרפנתם??? יהודי לא מענה יהודי!!"
או כגון- "אשכנזים אתם אשמים בכל מכל כל כן יברך אותנו כולנו יחד ולא נצטרך לשלם ונאמר אמן"
או "אז מה אם יש חור באוזון!! צריך גם חור בכיס??"
או "ריבונות האשכנוזים ידעתי ידעתי ידעעעעתתתיייי שאתם עושים לנו דווקא! עשר אגורות אינן הפקר! לא ניכנע לטרור! לא נישבר"
או "ניקח את גורל ארנקנו בידינו! מפילים את ממשלת עשר האגורות!"
או "מי שתימני כן מפחד עשר אגורות לאבדד ולנו יש מצבור כמו של יוסף, התחלנו שקיות לאסףףף"
וכו וכדו.
ואז התנצלתי בפני אמי האשכנזיה
סביון
פוסעתאחרונהמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)