היה מאוד מאוד כיפוושש!!

אכלנו בעיקר.

הרבה אוכל טעים.

בית כנסת יפה אבל קצת מוזר.

כיתה חמודה וקרועה...

דפוקות בשכל

ערים עד שתיים.. עם המורה..

חמודה שהיא!!

פלנטא נושאים!!

ישנה באמצע.

לא כ"כ נח.. תאמת.. אבל לונורא.

תשע וחצי.

לחץ הרב מגיע!!

למי אכפת.

תנו לישון.

בסוף קמנו.

קידוש.

אוכל חלבי טעיםם..

צופר.. די הזוי. ללא פואנטה.

קלפים.

עלוןןןןןןןןןןןןן. מוש.

פעילות.. לא הקשבתי לחצי מילה.

הייתי עסוקה בקסמים.

לונורא.

נמאס.

הולכים לקרוא הגיע הזמן.

עם חמוץ חריף.

חצי כיתה בחדר. עם המורה.

נושאים הזויים.. 

אין לי סודותת..

סד"ש.. די כבר איפשר לאכול!

אז שרים.

מוצ"ש.

שונאת.

יום לפני מתכונת.

לורוצה ללמוד.

התקבלתי.

וזהו..

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול