אני מבינה למה מטרידות אותך שעות השינה שלה, זה באמת נושא חשוב.

אבל למה מטרידה אותך ה'אובססיה'?

אם יש לה אובססיה קטנה כזאת, שחייבים להגיד לילה טוב שוב ושוב, מה בעצם כל כך גרוע בזה?

אני מקווה שאני נקראת בנימה הנכונה. זו לא שאלה רטורית או קנטרנית, אלא התעניינות אמיתית, ואני חושבת שמאוד חשוב להקדיש אליה תשומת לב, כי מה שקורה בין שתיכן מושפע מאוד מהעולם הפנימי - של שתיכן, ונשמע כאילו יש שם משהו בעולם הפנימי שלך שקורא לתשומת לבך. הכפתור שנלחץ שם כשהיא צועקת לילה טוב וזה משגע אותך לא נלחץ סתם... יש שם משהו נורא מציק, ככה זה נשמע.

מוזמנת לפתוח פה עוד, אם את בעניין.

ואם פספסתי לגמרי, תרגישי חופשי להתעלם

למה לכעוס? למה עצבים?

זה בדיוק ההיפך ממה שצריך לעשות.

ילדה בת 12 שלא נרדמת עד 11, זה לא דבר נדיר.

האם יש אובססיה או לא - מכאן אי אפשר  לאבחן, כמובן.

אבל כדאי שיהיה ברור, שאם יש לה - אז מה שאת מגיבה כך, רק יעצים את זה..

[וגם לא חייב שיש. זה דבר ממש מצוי שילד מרגיש צורך לומר לילה טוב לפני שנרדם - ולקבל בחזרה. נותן קצת ביטחון, קצת בחינה של "קריאת שמע"...]

הקיצור, תעני לה בחזרה בחיבה וברגיעה: לילה טוב מתוקה, חלומות מעולים.. או משהו כזה. וזהו.

ואם  היא טיפוס רגיש וחששן, תרבי חום,אהבה, עידוד, הקרנת אמון. 

אם תחשבי עם הזמן שיש איזו נטיה אובססיבית, את יכולה לקחת אותה לאיבחון.

הצלחה רבה.

לילד כזה.

וזה באמת הדבר האחרון שיש כוח וחשק לעשות בעשר - אחד עשרה בלילה , אבל זה יכול להיות לתועלת רבה גם לה וגם לך.

ממש שטפתם אותי... אבל אני מבינה למה.

אני באמת מאבדת סבלנות לגמרי בשלב זה שהיא כבר סוף סוף במיטה אחרי שישבנו לפני כן ושוחחנו בנעימות על כל מה שאפשר ונפרדנו. ואז שוב היא חייבת לצעוק 'לילה טוב' ולא משנה מה.

וכן, אתם צודקים בכך שעלי לתת יותר חום ואהבה. יכול להיות שזו מעין בדיקה שלה.

אבל חוץ מזה, התנסחתי כנראה לא כ"כ מדוייק. כאילו יצא ש'הבעיה' שלי היא שעת השינה שלה. ברור שהיה נחמד אם היתה נרדמת ב9 וחצי אבל לא זה מה שמפריע לי. ממש ממש לא.

אני באמת מודאגת מהצורך הפנימי שלה לצעוק 'לילה טוב'. זה כאילו מן אמונה פנימית שרק כך תרדם. כך נראה לי. היא גם חייבת ללכת לשירותים לפני (בצמידות) שהיא נרדמת. אז אם היא שוכבת נגיד 40 דק ולא נרדמת, אז היא תקום מדי כמה זמן שוב לשירותים. שוב גם כאן זה נראה לי מעין אמונה פנימית שרק אחרי הליכה לשירותים היא תרדם. אז אם לא נרדמת  - כדאי ללכת לשירותים ואז תבוא השינה.

לא יודעת אם אתם מבינים אותי. 

לי לדוג' היתה פעם מן תופעה שלפני השינה הייתי הולכת פעמיים לשירותים (לפני   כשנה). זכור לי שידעתי בשכל שזה מצחיק שאחרי 5 דק' של התארגנות אצטרך שוב לשירותים, אבל בפועל הלכתי שוב וזה הרגיע אותי. שמעתי פעם שכל האנשים הם אובססיביים ברמה נמוכה כלשהי. אבל פה השאלה והדאגה שלי - מכיוון שנראה לי שבאופיה יש לה נטיה למחשבות כאלו - איך אני גורמת שזה לא יקרה. שלא תפתח תסמינים אמיתיים. שמעתי עכשיו בסביבתי על מקרה ולכן עולות לי נורות אדומות.

אז, מה שד. אמר - שאם היא אובססיבית - אם אצעק זה יגרום לזה עוד יותר להקבע - אתה צודק. אני ממש משתדלת להתעלם. אבל נראה שאין לך מושג עד כמה זה קשה ומשגע. כאילו דווקא בגלל שזה מדאיג אותי - כשזה מגיע - אם אני ממש לא עוצרת את עצמי בידיים - יוצאת לי צעקה "כבר אמרתי לך לילה טוב. למה שוב את צועקת? את לא שמה לב שיש ילדה שישנה לילך...?" וכדו'. וואו, אני ממש עצובה מזה רק מלקרוא את זה.

אבל כמו שאמרנו - זה רק מעצים.

את צריכה להבדיל בין החששות ה"איבחוניים" שלך (שגם הם לא כ"כ נוראיים. זו בעיה קלה יחסית, וניתן לטפל בה מצוין, גם כשקיימת).

ההתייחסות שלך, תהיה ללא כל קשר לחשש ה"איבחוני". מבחינתך, יש ילדה שצועקת לך לילה טוב וזה עוזר לה להחליט שזהו, נרדמים, אז את עונה לה בחזרה בחיבה: לילה טוב ממיל'ה. וזהו..  והאמת, שזה גם לא חייב להיות קשור כלל לאובססיה. כי כשילד נרדם, לפעמים הוא צריך "להיפרד" לפני שנכנס לשינה. גם אם היתה יוצאת מהבית אחרי שוחחתם כמה דקות קודם, היתה צועקת: להתראות...

גם ההליכה לשירותים, מבחינתך זה שהיא צריכה להרגיש את עצמה בלי שמץ צורך לזה לפני השינה - ולכן היא הולכת.

כך תתייחסי, ותהיי רגועה בנושא השינה.

מן הסתם, זה גם ירגיע את האוירה סביב זה.

תנסי כך שבועיים שלושה, ותראי אם העסק נרגע.  יהיה יותר טוב לשתיכן.

ועוד זמן-מה, אחרי שירד לך הלחץ מזה - אז אם את מבחינה שאכן יש כאן אובססיה מסויימת, אפשר ללכת לאיבחון. זה לגמרי לא סוף העולם. ניתן לטיפול פשוט למדי. 

ובכללי, כמה שהאוירה יותר רגועה ולא נלחצת מהנושא הזה - זה מועיל גם אם יש אובססיה כלשהי.

אני חושבת שתחושות הבטן שלך עשויות להיות מוצדקות.

מצד אחד אל תתעלמי מהן, מצד שני, אל תדאגי מדי.

יש איך לעזור. על ידי אחד מתחומי הרפואה האלטרנטיבית.

תודה לכולכם על התשובות. אשתדל מאוד לעשות את מה שד. כתב. הסברת מצוין ואנסה להסתכל על זה מזוית הראיה הבריאה שלך.

הילדה הזו מהממת ומיוחדת מאוד. היא גם רגישה מאוד מאוד ומנתחת דברים שקורים כמו אדם מבוגר עם עשרות שנות נסיון.

פשוט אני רואה את ה'אובססיה' הזו גם קצת בתחום הדתי. לדוג' - היא שמעה על מישהו ששם אבקת סודה לשתיה בנעל (כדי לספוג את הריח). אז היא הגיבה - זה מותר? אין פה בעיה של אוכל שאסור לדרוך עליו???

ככה כל כמה ימים יש לה שאלות של שפיצים.... אנו עונים לה והיא מקבלת את זה.

אני אשתדל להרפות.

ולך ד. - רשמת שגם אם ישנה אובססיה זה ניתן לטיפול בקלות. אז לא נראה לי שאתה צודק. אולי בחלק מהמקרים. אני מכירה מישהי שנמצאת עכשיו עמוק בתוך זה ולא מצליחים לאזן אותה עדיין תרופתית - כבר חצי שנה והיא הולכת לשיחות. בכל אופן חוץ מלנסות לטפל בעצמה החיים שלה הרוסים כי כל האנרגיות שלה שקועות במחשבות אובססיביות.

אז כמו שאמרתי, לדעתי יש אנשים שיש להם נטיה לזה. אבל אני מקווה שעם כלים נכונים אפשר לעזור להם לא להכנס לפלונטר המאוד הרסני הזה. אני לא יודעת מהם הכלים.

שיהיה רק טוב לכולם.

שני דברים:

א. הכי חשוב שאת תרפי לגמרי. לפני הכל, תפסיקי לחשוב למה הילד הזה עושה ככה, ולמה הילד הזה עושה ככה... הם יסתדרו וגם לך יהיה יותר קל בחיים..

השאלה שלה על האבקת סודה בנעל, היא שאלה יפה. ילד יודע שלא דורכים על אוכל, אז הוא שואל.. אין כאן שום דבר אובססיבי.

אתם תחייכו למשמע שאלותיה בהנאה מחוכמתה, תענו לה, וזהו. זה לא כמו שאלות מופרזות של "אישור" לעצמה, שאז באמת יש ענין לקצר. קחו הכל בנחת. 

ב. בוודאי שמישהי כמו שתיארת, זה לא מצב טוב. אבל אכן, ניתן לטפל בנושא כזה, קוגנטיבית ותרופתית, יפה מאד, בזמן קצר למדי - ולהביא למצב שזה לא יוביל את החיים. זה טיפול יותר "טכני" מאשר כל מיני הסתבכויות פסיכולוגיות. אכן (שמעתי את הדברים הללו ממומחים לנושא), יש אחוז מסויים שהטיפול אינו עוזר להם כראוי. אבל זה אחוז קטן יחסית.

צריך ללכת למומחה כדי לאבחן ולקבל טיפול נכון.

אבל, כמו שכבר ציינתי, ה"טיפול" הראשוני הכי נכון - בין אם יש לה משהו, ובין אם זה רק בראש של האמא.. - הוא לקחת בקלות. לא להתרשם. לא להיסחף לשיחות של "חששות" למיניהם, לשדר אוירה שמקבלת דברים בנחת, לא מתרשמת מידי, עונה עניינית וברוח טובה. זה ישרה רגיעה ונינוחות גם על הילדה.

קחי כמה שבועות ככה - ואז תראו אם כדאי גם איבחון אצל מומחה. גם אם תחליטו שכן - אז גם זה בלי להילחץ אל תקחי דוגמאות ממקרים קיצונייים. 

הצלחה רבה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות