לפני זמן לא רב הודיע האום המכובד שטחי יהודה ושומרון הם שטחים כבושים

קרי יש להתפנות משם על פי החוק הבין לאומי

בישראל גינוים מקיר לקיר 

ראש הממשלה בנימין נתניהו צועק "וכי יעלה על הדעת שהכותל לא שלנו?!"

אז כן, מה ההבדל בין הכותל ליו"ש? 

אם זה לא שלנו למה זה לא שלנו?!

הם בדיוק באותו מעמד! הכותל שייך לנו בדיוק כמו שיהודה ושומרון שייכים לנו

בדיוק כמו הגולן בדיוק כמו גוש דן 

אלא שאי אפשר להודות בזה כי מפחדים, יש פחד מהר הבית 

לא רוצים להתקרב המקום נפיץ...

מעמד יהודה ושומרון הוא אחד לאחד כמו הר הבית והכותל...

לומר הר הבית שלנו צריך לומר מטעם מה...

טעם הכיבוש-כבשנו זה שלנו כולם מוזמנים לקפוץ

זה סבבה אבל ערכית זה לא תופס ועם ישראל שמייצג את הערכים אם יטען את זה מאבד אפילו את זכותו כעם...

אם אנחנו עם ככל הגוים אז צר לי אנחנו חבורת מהגרים מוסתת שבאה לארץ על מנת לקבוע טריטוריה האופן כוחני

סליחה אבל כן...

הטיעון הערכי של זכות הסטורית והלכתית קניינית גורמת לעוד פדיחה

כי זה בדיוק כמו כל ארץ ישראל השלמה

כדברי המשורר

שתי גדול הן לירדן / זו שלנו זו גם כן

הבלבול נובע שדגל המוחזקות של עם ישראל על ארץ ישראל מכוח התורה 

קרי הציונות הדתית לא מדברים על ארץ ישראל השלמה ולא על הר הבית

אז למה ששאר העם ידבר...

אם אנחנו לא מחוברים שאנחנו מוגדרים כמחוברים 

מה יהיה עם שאר העם

נקווה שישתנה...

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול