היא תלויה בכם מלכתחילה, לא? ככה נולדה..

עם הזמן התלות תפחת. בהדרגה. עניין של שבועות-חודשים-שנים (תלוי איזה ביטוי של התלות).

בגיל פחות מחודש היא עוד כמעט עוּבּר... איך לא תהיה תלויה באמא שלה?

את כמובן לא חייבת לקבל אותה.

אבל נראה לי שכדאי להשתחרר מכל הרעיונות האלה והעקרונות האלה ופשוט לתת לפיצקוש הזאת מה שהיא צריכה.

ובשלב זה המדד הכי טוב בשבילכם כדי לדעת מה היא צריכה הוא די פשוט- אם היא רגועה אז סימן שמילאתם את צרכיה.

לענ"ד לא טוב- לא לכם ולא לה לצפות ממנה להתנהג בדפוסים מסוימים או בצורות מקובלות או ע"פ עקרונות מסוימים.

פשוט לתת לה להירדם איך שטוב לה- בידיים, בהנקה (כמה טבעי ונורמלי ומקסים!! ונוח!!!), במנשא או בכל דרך אחרת שהולכת בקלות ובכיף.

למה להיכנס למתח בגיל כזה?

גם ככה הרגלי השינה משתנים כל שבועיים בערך עד גיל שלושה- שישה חודשים וגם ככה הורים צריכים לגלות יצירתיות רבה ב"איך להרדים" (יש לי אחיינית שהייתה נרדמת רק אם קדחו לידה במקדחה....)- אז למה להיכנס למתח ולתסכול סביב זה?

תנו לה את כל המגע והחום שהיא צריכה, ופשוט תרגעו עם כל הנושא הזה.

אני יכולה להעיד על ארבע בנותי, שהן כולן ללא בעיות שינה ב"ה- ואת אף אחת מהן לא ניסיתי "לשחרר מתלות". נכון שלא תמיד היה קל- יש תקופות יותר קשות לפעמים, אבל בעיני המתח והתסכול שנובעים מהפער שבין מה שכביכול תינוק אמור לעשות לבין מה שהוא עושה בפועל- הרבה יותר מעייף וקשה מאשר לישון קצת פחות בחלק מהלילות.
עוד דבר- את תראי שלאט לאט תלמדי לזהות מתי היא עייפה- ותלמדי להרדים אותה לפני שהיא נהיית עייפה מדי. 

בהצלחה, ורק נחת...

שאם משתתפים בשיחה ואומרים על מה שהקודם אמר 'שטויות' - אז זה לא מוחק את זה אם מצמידים לזה סליחה, וזה לא הופך את זה לבסדר.

ולהמשיך את ההיגיון של מה שכתבת, שמה שנרגיל אותם זה מה שיהיה, אז להיות עובר בבטן זה אמור להיות הרגלים ממש גרועים, ועדיף כבר לגדל תינוקות באינקובטור.

ולגבי לעדכן אנשים שהם כותבים שטויות... מה אומר ומה אדבר...

הלוואי שאנשים היו מרגיעים אותי מהחשוות האלה כשהייתי אמא צעירה. היה חוסך לי הרבה קשיים.

אמא, שגידלה צמוד אליה את התינוק במשך תשעה חודשים, מרגישה בד"כ באופן טבעי שהקשר הזה אמור להימשך.

התינוק הזה עד עכשיו היה ניזון באופן תמידי ומתי שהצטרך, תמיד-תמיד על הידיים - אז כבר ברגע שהוא יוצא צריך לנתק אותו ממה שהיה רגיל אליו?

זה דבר שעושים בהדרגה. ובע"ה עד שהתינוק הזה יהיה הורה בעצמו - הוא כבר ידע להירדם לבד... (בע"ה, אחרי עוד כמה "שלבים" בדרך...)

[חוץ מזה שכל תינוק הוא שונה. לכל אחד מתאימה דרך הירדמות אחרת, והחכמה של האם - וגם של האב - היא ללמוד מה הדרך המתאימה לו].

נראה לך שאם תינוקת תירדם בהנקה או על הידיים אז בגיל חמש היא לא תירדם לבד?

ויותר מזה- ואם ילדה בת חמש נרדמת אחרי שאמא יושבת איתה חמש דקות? קצת לדבר, קריאת שמע, ולישון? 

זה לא טוב? או שגם בגיל הזה אסור להרגיל?

רק בגיל 5 הילדה צריכה להתחיל להירדם לבד?

יש חשיבות להקניית הרגלים מגיל צעיר, לא בדיוק בגיל  3 שבועות, אבל בטח לא בגיל כמה שנים.

הקניית ההרגלים מגיעה מתוך טובתו של הילד ובשביל טובתו של הילד, ולא לצורך הרגלים כשלעצמם. 

אפשר ורצוי בעיניי להרגיל את הילד להירדם בעצמו עוד לפני גיל שנה. לא יהיו לו שום חסכים והוא יגדל לתפארת.

ואני לא מדברת על תינוקות שרואים שהם ממש צריכים את אמא,כמו בחודש חודשיים הראשונים, אלא על תינוקות שכשהם נרדמים בהנקה, אפשר להניח אותם במיטה והם ילכו לישון יפה מאוד לבד. 

אבל כמה דברים:

א. אני מכירה אישה (שהיא דוגמה ומופת להורות מכל הבחינות. אישה מיוחדת מאוד) שהקריאה לילדיה (הרבים) סיפור לפני השינה עד גיל 12 בחלק מהמקרים. אישית, זה לגמרי לא מתאים לי, אבל עקרונית- אם לאמא ולילדים טוב- אז למה לא? לא חושבת שיש עקרון חינוכי דגול בכך שילדים ירדמו לבד. זה קורה, לרוב, באופן טבעי באיזשהוא שלב. לפחות כך היה אצלי תמיד. 

הענין הוא שאם דברים הולכים בקלות- אז הכל בסדר. אבל אם יש תינוק או ילד שהעקרונות של הורים שלו לא מצליחים איתו- אז סתם נוצר מתח לכל הצדדים, וחבל. מותר להניח עקרונות בצד אם רואים שזה לא הולך.

וכמובן- מותר לכל הורה שיהיו לו עקרונות משלו....בעינייך טוב ורצוי להרגיל ילדים להירדם לבד- זה בסדר, כל עוד זה הולך טוב.

בעיני טוב ורצוי שילד ירדם בנחת ובלי מתח, גם אם זה דורש ממני קצת יותר. וזה גם טוב ויפה אא"כ זה לא הולך טוב. ואז צריך למצוא דרך חדשה...

ב. כמו שכתבת- יש הבדל גדול בין תינוק בן כמה חודשים לבין עולל בן שבועיים. ומה שכתבתי- כתבתי לאמא הותחת שכתבה על תינוקת בת 3 שבועות 

ומה תגיד לאמא צעירה שמנסה להרדים את ביתה עם טפיחות קלות ומשתגעת מזה שזה לא מצליח?

או לאמא שמנסה להרדים בכל שיטה אחרת באופן קבוע אבל זה לא מצליח?

מה לעשות, יש כל מיני סוגי תינוקות, ויש כל מיני סוגי הורים.

כנראה שיש כאלו שמתאים להם להיצמד לעקרונות של הקנית הרגלים מגיל אפס, ואם הילדים שלהם משתפים עם זה פעולה אז בכלל זה נוח.

ויש כאלו שלא רואים טעם בהקניית הרגלים בגיל הזה, כי ממילא רוב ההרגלים ישתנו בחודשים הקרובים (גם אני גידלתי כמה תינוקות, ב"ה, יודעת על מה אני מדברת).

ואם יש הורים שרוצים להיצמד לעקרונות ומוצאים את עצמם מתוסכלים, מתוחים, לא רגועים וכו'- אז בדיוק לסוג הזה יעצתי את מה שיעצתי.

ותעשה לך ולכולנו טובה. 

מותר לך לכתוב שאתה לא מסכים אבל לבטל  מה שאחרים כתבו בהנף מקלדת זה מעיד בעיקר על ילדותיות, לא על חכמה יתירה.  

אם את יודעת שהיא שבעה והכל, וזה עכשיו רק לשם 'פינוק' את יכולה לנסות להשכיב אותה על הבטן, עם מוצץ אם היא לוקחת וחיתול בד/שמיכה שלה שנוגע לה קצת בפנים ואולי אפילו כמה נדנודים.

אם זה לא הולך לדעתי אין מה להילחם היא בסה"כ בת שלושה שבועות.

מסכימה עם כל מילה!

אני בטוחה שזה לא במקרה...

(מרדימה בהנקה עד גיל שנה ואפילו אחרי. כשלא הייתי בבית ולא הייתה אופציה להנקה - וואללה, הסתדרו.)

ושכוייח לך על העדינות.

אני אמא לשבעה ילדים בלי עין הרע

ועם כל ילד זה היה אחרת

היו שנרגעו כשעטפתי אותם בשמיכה דקה - עיטוף שמהדק בעדינות את הידים והרגליים - הרגיע כמו קסם. ואחרים שלי לא אהבו את זה בכלל. חלקם נרדמו רק על הבטן וחלקם בשום אופן לא - רק על הגב..

ועוד כהנה וכהנה

אני בעד לזרום עם האופי של הילד ועם מה שנח לנו

שאלה לפותחת - את חוששת להרגיל אותה כי זה לא נח לך או כי אמרו לך "נשמות טובות" שתזהרי לו להרגיל כך ולא להרגיל אחרת?? אם התשובה הראשונה נכונה אז יש מקום לחפש פתרונות אחרים. אם זה בגלל ה"נשמות הבטובות" - אז ךךמוד מהר לסנן אותם...

בהצלחה והרבה נחת

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

את בתוך המערבולת הרגשית כרגע, וזה ברור שהראש רץ לכל המחשבות האלה אבל זה לא רלוונטי כרגע. חכי קצת, תתאוששי, תנשמי, ואח"כ תעשי חושבים ממקום אחר.

וחיבוק על ההפלה❤️‍🩹, כל מה שאת מרגישה עכשיו נורמלי מאד❤️.

לדעתי המחשבות על עוד ילד כן או לא, זה לא הזמן עכשיו.

בכל מקרה כרגע את לפני גרידה ולהבנתי ייקח עוד כמה שבועות או חודשים עד שהגוף יחזור לעצמו

אני במקומך הייתי מניחה את זה.

תשקלו את זה שוב כשזה יהיה רלוונטי.

ואני חושבת שאת מאוד נורמלית עם התחושות שלך.

וזה קשר ישיר לקושי בהריון.

בעצמי עברתי בהריון הראשון הריון סיוט עם היפרמזיס קשוח

וכל פעם שהגעתי לאולטרה סאונד בהריון ידעתי שאם יגידו שהעובר בלי דופק או משהו כזה

יהיה בי חלק שישמח שהקושי המטורף הזה הסתיים.

ב"ה ההריון הסתיים בידיים מלאות אבל אני ממש מבינה את התחושה שלך.

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

אני אומרת שיש לי כוונה לקנות להם מתנה

אבל מה היא מעדיפה

משחק לתינוק

משחק לאחים

או משהו בשבילה