אוכחלילית אלט
עד כמה אני יכולה להיות דפוקה
מקלפת לעצמי את הצלקות שוב ושוב
זה כואבכואבכואב
וזה לא מטאפורי, אם תהיתם. אני באמת מקלפת צלקות.

שיר משמר מתנגן לי בראש כבר שבוע, אני שרה אותו במקלחת כבר שבוע, לא יודעת למה, כן יודעת אבל מה זה משנה לכם. אני אוהבת את השיר הזה. ראו ערך הכ"א שלי.

נרשמתי להדרכת טיולים ווהו! אבל אמא לא מרוצה.
שונאת שאני עושה מה שבאמת טוב לי אבל היא לא מרוצה מזה. אנחנו שונות, הולכות בדרכים שונות, ומה לעשות. הדרכת טיולים זה לא כזה נורא. גם אם זה באילת.
וחוץ מזה רוב הסיכויים שאני לא אתקבל.
בעצם כן אבל אני מתביישת להפעיל פרוטקציות אז אולי לא.

ומחר בגרות ולא למדתי. איזה יופי לי.
חלילית, חיבוק חזק :-*סתרי המדרגהאחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך