אז ככה. הרבה זמן לא נכנסתי בעובי הקורה של בניין האמונה שלי.
היו לי הרבה לבטים מאז הפעמים הקודמות. על שכל , רגש ומה שביניהם. על מתח נפשי כקיטריון לא פחות חשוב מצד רמת השכל.
אשמח אם לומדי כתבי הרב שג"ר יענו...
האם כתבי הרב שג"ר הם באמת כאלו רציונל-קר שגורם הרבה לסוג של פסימיות בנוגע לדרך החיים.
לדוג' אני אשמח לקרוא "בתורתו יהגה" השאלה אם זה יחיה לי את הלימוד. אם מהתובנות בו אני אצא עם יותר הכרה לדבר, הכרה שתיצור לי יותר לימוד אקטיבי, או שזה יהפוך את הלימוד לדבר שאני צריך לעבוד כדי שיתאים לי כי בתכל'סזה לא מתאים וכו'.
וכן בסוגיות אמוניות אחרות...
ברור שמבחינת רציונל- מחפשים את האמת, מה שבתכל'ס ההסתכלות הנכונה. אבל נראה לי שבנתיים אני רוצה פחות להתמקד ב"דעות" ויותר להתמקד ב"דעת".
לפי מה ששמעתי הרב שג"ר זה רב שמי שלומד אותו נהיה די דכאוני, זה לא נראה לי מה שאני מחפש....
מה גם שבאופן כללי, אני אוהב להשאר בטווח של הקו, ומה שהבנתי הרב שג"ר זה לצאת די רחוק משם....
נו, מה אתם אומרים, לומדי הרב שג"ר- מתאים או לא?


