יום פתוח,נגיד..אבל למה אם באים לראות את טיב הבנות ואת רוח המקום ואת האוירה הכללית צריך להסגיר אותנו בכיתו?! למה צריך לריב עם המורות??? למה מורה צריכה להשפיל אותי מול כל הכיתה?? למה? כי הם רוצים לראות את הבית ספר ואני צריכה לשווק להם אותו??? אז הם התחילו להעיר על לבוש ויער...מה יהיה הסוף??? ולקינוח מריבה שנגמרה בהרבה עצבים והמון בכי..דייייי אני מתההההה נמאס לי..עצוב לי...
-סופריקה-
עדייין בוכה...כואב הראש..דיייייייייי
כמה באלגן היה...יייווואוווו
ואני עדיין בהלם!! הלם!! הלם!!!!!!!!
פוסעתאחרונהחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
