יושב וכותב לך מכתב

על כל הדברים שהיו

כל מה שקרה בדיוק..

אותיות מופיעות על הקיר

אני הפחד נעים להכיר

הדמויות אוהבות לשחק

כאן בבית הריק

ואת את לא יודעת כמה

ממך ניסיתי להסתיר

את כל הסיוטיום בלילה

צרחות ודם על המדים..

ואת לא מבינה כברלמה

אני מזמן כבר לא אני..

אמאלה איזה שיר!! 

הורג אותי..

מצמרר..

שיר מדהים!!

מי שלא מכיר- דמעות של לוחמים..

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול