תתחילי בלרצות שהוא ישתתף בגלל בקשה שלך. זה גם יפה מאוד.

גברים פשוט לא רואים את הכלים, הכביסות וכו.

וזה לטוב ולרע.

דברי, תסבירי את הקושי שלך בצורה "ריאלית", תבקשי עזרה קונקרטית.

זה הכוח המניע הכי חזק.

וגם תני לו את ההרגשה שהוא היחיד בעולם שיכול לעזור לך במצוקתך.

ככה הוא יקבל גם בונוס של מיוחדות

זה נראה לי די אופייני.

ואז מה אם עושה בלי חשק. אם הוא עושה ככה בשבילך- אז באמת הוא בעל נהדר.

ותשאירי לו את ההתמודדות עם חוסר החשק.

וכמובן- תדווחי לו כמה זה עוזר לך וכמה זה משמעותי בשבילך וכו'- אולי זה קצת ירים לו את המורל.

אם את רוצה עזרה את צריכה להגיד את זה בצורה ברורה.

את התפקידים בבית צריך לחלק, לפעמים זה בא טבעי ולפעמים צריך לקבוע מפורשות.

אל תהיי כללית מדי, תהיי ספציפית ומפורשת.

אז פשוט תגידי לו מה לעשות והוא יעשה, ואם הוא לא יודע איך אז תסבירי לו ואם הוא לא יעשה את זה כמו שצריך אז תסבירי שוב.

אבל, אם הוא עושה את צריכה להניח לו ולא להעיר ולבלבל את המוח. הוא לעולם לא יעשה את זה כמוך אלא בדרכו שלו.

אני לא יודעת במה אישך עוסק אבל הרבה ממטלות הבית יכולות להיעשות בידי אחרים בעוד שמצב הרוח, הנחת והשמחה בבית תלויים רק בנו ולכן כדאי לבדוק איך את יכולה לקחת עזרה במשק הבית וכך מצד אחד לא לקרוס ומצד שני להשאיר את השמחה. 

שוה גם לדבר על זה שהאיש עובד וקשה לו אבל הפרנסה מאפשרת את השחרור הזה. 

וגם לך לא ,

אז למה את עושה ? כי האחריות עלייך

אולי יעזור לך להעביר חלק מהאחריות אליו - נניח תסכמו שאוכל הוא אחראי , ניקיון וכביסות את 

(סתם דוגמא)

ואז תורידי אחריות לגמרי ושניכם תשאו בתוצאות ?

אם הוא בעל טוב כמו שאת מתארת ובכל זאת בקטע הזה עושה פרצוף שגורם לך לחשוב פעמיים לפני שתבקשי שוב - אז יש פה משהו מעבר

אולי כשהוא כן עוזר את ביקורתית בלי להרגיש? זה נטיה של נשים ואנחנו אפילו לא שמות לב כמה אנחנו עלולות להיות פוגעניות לפעמים.

כשהוא עושה עבודות בית אל תצפי שהוא יעשה את זה בדרך שלך כי הוא לא - הוא יעשה את זה בדרך שלו.. ואל תעירי לו על זה אלא תעריכי אותו באמת על מה שהוא כן עושה.

נסי לפתוח איתו את הנושא ולהבין איפה הבעיה.

העצה של מחמאות - אני מעדיפה לקרוא לזה הערכה כי מחמאה יכולה להיות מן השפה ולחוץ וזה יהיה מורגש אבל הערכה נובעת מעבודה פנימית אמיתית - לקבל את זה שהוא עושה דברים אחרת ממני, לקבל ולהבין את זה שאולי זה קשה לו והוא עושה בכל זאת ולא להתעצבן שהוא לא מרגיש את אותה אחריות שאת מרגישה כלפי עבודות הבית ועוד כהנה תובנות

חוץ מזה תדברו - אולי יש חלק מעבודות הבית שקל לו יותר לעשות מאשר דברים אחרים - תגיעו להבנות והסכמות

בעלי למשל עוזר המון בבית אבל לא נוגע בכלים. אין לי בעיה עם זה.. לפעמים זה דורש ממני תהליך של קבלה.

בהצלחה!

זה יעבור עוד מעט... הוא פשוט ייאלץ להתרגל...

גם אני לפעמים קצת מתעצבנת כשבעלי מתיישב על הספה כשבעצם צריך להכין ארוחת ערב או מלא דברים אחרים שצריך לעשות... אז אני פשוט אומרת לו- יש לך משהו דחוף לעשות עכשיו? אם לא- צריך לעשות XYZ... והוא מבין וקם...  זה מבאס להגיע למצב שצריך להגיד..אבל מה לעשות.. אם אין אני לי מי לי..כמו שאמרת 

את לא באמת יכולה להשלים עם זה, את יכולה להתאפק ולהתאפק עד שתתפוצצי שוב...

נסי לקרוא את כל התגובות פה בשרשור אולי תגיעי לתובנות.

הכי טוב לנסות לפתוח שיחה באוירה נעימה, לא בשעת מעשה ולא בשעת כעס. לבקש ממנו לפתוח את הנושא המעיק ולדבר על זה - לא ממקום של האשמה וביקורת, ממקום של רצון להבין, לגשר על פערים ולהגיע להסכמות שיהיו טובות לשני הצדדים

לא יהיה כביסה בזמן

ולא יהיה ארוחה- הוא רעב? שילך להכין

ותעירי אותו לקום בלילה לפעמים..לא תמיד תמיד את זאת שצריכה לקום.

הבית מלוכלך? לא נורא.. אם אין לך כוחות- אל תעשי כרגע. במוקדם או במאוחר הוא גם יעשה.

תגידי.. תאמרי...

לא צריך להתחנן...

רק "אשמח שתעשה את הכלים הכיור כבר עמוס..."

"אשמח שתשטוף את הבית ביום שישי הזה, אני עמוסה.."

תחלקו תפקידים...

אם לא תאמרי- לא יקרה.

א. גברים רואים דברים אחרת (או אם לדייק, לא רואים דברים מסויימים), בטח ובטח אם האישה לוקחת יותר על עצמה את עניניי הסדר והנקיון ולא אומרת כלום.

ב. יש כאלה שאכן התרגלו מהבית שהגבר פחות מתעסק עם עבודות הבית השגרתיות. זה לא אומר שהם לא ישקיעו את הנשמה בדברים אחרים (קדיחות, צביעה, שיפוצים, חצר וכו' וכו').

ג. ברמת האופי יש דברים שקשים יותר לגברים, ולהיפך. לדוגמא השגחה על ילדים. זה סתם שהרוב הם גננות והמיעוט הם גננים? לא, זה לא מקרה, זה אופי. האם זה פוטר את הגברים? ממש לא!

ד. פירגון הוא קריטי!!!  בכל מצב!! בכל עניין!!  על הדברים הכי שגרתיים!!

אבל כמו בכל עניין אחר, כשמבינים שיש קושי ייחודי לשני בדבר מסויים - צריך פירגון קצת יותר מיוחד.

* אז אין שום סתירה בין שותפות לבין פירגון והערכה על משהו שהוא קשה יותר לגברים, כמו שאתה תפרגן לאשתך מעבר לפרגון הרגיל, אם תראה שהזיזה רהיט כבד במיוחד במהלך ההשקעה שלה (היום יומית) בנקיון וסדר.

שותפים שותפים, חובה חובה, אבל לא סותר כלל פירגון ייחודי.

כמה דברים:

א) טיפ היא אמיתי לדעתי הוא- אל תצפי לכלום!

   אבל לא בייאוש ובעצב, באמת בשמחה ובשלוה, תקבלי את בעלך כמו שהוא.

   ובלי עצבים וכעסים תהיי מוכנה בלב שלם להשלים עם המצב.

   לפי דעתי כך גם את תעריכי את העזרה שתהיה וגם לו יהיה הרבה יותר כיף לתת.

ב)נתינה!

   בנישואין יש כל כך הרבה נתינה וחסד ורק נתינה מולידה יותר ויותר אהבה בבית.

   תתני מעצמך בשבילו, אני בטוחה שאת נותנת ה-מ-ו-ן !!!אולי חסר פרגון , מילה טובה, הערכה אמיתית,

   תתני לו את ההרגשה שהוא האביר שלך שבדבר הכי קטן שהוא עזר לך הוא הציל את חייך.

   ותעצימי אותו במילים טובות ומפרגנות רק על מי שהוא.

ג)תדברי!

  ראיתי שכתבת שכבר דיברתם המון, אבל תנסו ביחד להגיע להבנה משותפת מה באמת מונע ממנו  לעזור?

  מה באמת מפריע לך?-שהוא אדיש אליך?-שהוא לא מעריך אותך?-שהוא לא רואה את ההשקעה שלך?

ד)בשבילך..

  יש גברים שאוהבים להרגיש ג'נטלמנים שהם עוזרים לך ,(כאילו שהבית רק שלך והוא לא חי כאן) אפשר 

  לזרום עם זה.. זה מעצים את תחושת הגבריות שלו, שהוא משפיע ונותן.

  ואחרי הכל אחד הדברים הבסיסיים לגבר היא שתהיי שמחה ומאושרת -שהוא בתור המשפיע נותן לך את הכל.

  שוב- תדגישי בכיוון שלו שהוא מאוד עוזר לך ומציל אותך.

ה)לא רואה, לא שומע, לא מדבר

  גם לי לקח המון המון המון זמן לעכל ולהפנים שגברים באמת לא רואים- הם לא עושים בכוונה!!

  אז פשוט תראי לו את הכל..

והרבה בהצלחה עם הרבה אהבה!!

בזמן נינוח - 

ולהסביר מה שכתבת כאן.

לציין שני דברים: שהוא כ"כ טוב, שאת מניחה שפשוט לא "קורא" בדיוק את הקושי שלך, לא מודע לו כ"כ.

דבר שני, שאת מבינה שלכל אחד יש בחיים התחומים שיותר שלו - אז האם הוא יכול לומר איזה דברים הוא יכול כשאת צריכה את עזרתו, כדי שגם הוא "יעמוד בזה" בצורה שתהיה לא נוראה מידי עבורו..

סביר למדי, שמה שאת חושבת שהוא כבר מודע ומרגיש שקשה לך, זה לא בדיוק כך.

כתבתי פשוט ועם רווחים. זה לא ארוך ופילוסופי...

שבי ותסבירי לו שאת קורסת, אבל לא בגללו!...

ואז תשאלי אותו מה יהיה לו קל יחסית לעזור בעבודות הבית.

אם הוא בחור טוב (ומדברך משתמע שהוא כך), הוא ימצא משהו.

ואז תשתמשי בקסם נשי לבקש ולהפעיל אותו שוב ושוב.

כן, קסם נשי, לא צדק ויושר והגיון בריא. קסם נשי, יש כזה דבר.

גבר סטנדרטי שמח שאשתו זקוקה לו, אבל היא צריכה להראות שהיא זקוקה...

רק מה? זה מעצבן את הנשים להבין שזו הדרך להפעיל גברים.

העצבים לא מאפשרים להן להבין את הכוח שבזה. 

הפמיניזם גם הוא נכנס בחוסר היכולת להבין את זה, כי רוצים שוויון (ומזניחים את הדרכים שתמיד עבדו...).

חושבים שהמוטיב של "אשה במצוקה" שכל גבר ירוץ לעזרתה, הוא משהו מטופש? זה טבע!.

"חכמת אשה בנתה ביתה" זה לא להיות מסוגלת לתכנן מספר חדרים ועיצוב.

זו היכולת (הנשית!!!) שמסוגלת לגרום לדברים לצאת אל הפועל. באופן כללי, וגם אצל הבעל.

תשתמשי בה, תפעילי אותו בדרך של רכות ולא בצדק ושוויון, ויהיה לך פרטנר שיילך אחריך עד קצה העולם (וגם יקפוץ בקצה... אתן פשוט לא מבינות...)

אבל אם תחפשי צדק, יושר, שוויון, השתתפות, חלוקה וכל שאר הדברים הנפלאים האלו - לא תמצאי אצל גברים.

גברים שונאים את כל זה. כל מה שקשור בפרטים הקטנים - בבית. 

אבל גברים מאד אוהבים להרגיש נצרכים. נחשבים. חשובים.

נ.ב. נראה ארוך, אבל קיצרתי לאללא. מי שמבין על מה אני מדבר יבין שאין כאן מניפיסט מטופש (גם אם נראה כך) אלא עומק של הבנת נפש האדם וההבדל בין גברים לנשים.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...