זה היה אמור להיות מונולוג אבל זה מלאה... אז אני לא אשתמש בזה אבל אולי יקראו את זה פה ואז זה גם יעביר טיפה את המסר....
*מבוסס על פרטים מהחיים (אח שלי), וסירטונים ביוטיוב.

נתחיל מההתחלה. נועם נולד בחודש שביעי. (הפסקה קטנה בדיבור ) קילו. שקית סוכר.
בגיל חודש עשינו לו ברית כי לפני לא היה אפשר. נועם גדל כמו כל ילד רגיל. הוא לא הסתדר ככ חברתית (מקפלת כביסה ) ילדים היו מציקים לו והוא לא ידע איך להתמודד עם זה. אבל הוא לא היה מדבר על זה. תמיד הוא שתק. ידענו על זה רק מהגננות. הוא בשום אופן לא הסכים לדבר על זה.
תמיד נועם היה משחק לבד. בפינה. בונה מגדל לבד. מדמיין לבד דברים.
בגיל שש נועם שאל אותי אם הכל בסדר אצלו. תאמת? - לא ידעתי מה לענות. לא הבנתי מאיפה זה הגיע. שאלתי אותו למה הוא שואל. והוא ענה שהוא מרגיש שהוא שונה. (נאנחת )
בכתה א' חשבתי שאם נעביר אותו למקום חדש עם חברים חדשים המצב ישתנה.
נועם התחיל את כתה א' עם גב זקוף. בסוף כתה א' הוא נראה ככה (מתכופפת ומראה לקהל ). הוא לא הסכים ללכת לבית הספר הזה יותר. הוא ככ סבל שם מהילדים.
(משחקת בעט )
סביבות גיל תשע הבנו שמשהו לא בסדר. לקחנו אותו לאיבחון.
מהאיבחון הסתבר שלנועם - יש אספרגר. (מתיישבת בכסא ) (שתיקה קטנה ) (אנחה )
אספרגר היא תסמונת על הרצף האוטיסטי. תדמיינו אנשים שהמבט שלהם על העולם שונה לחלוטין. נועם לא מבין איך חברה מתנהלת. יש לזה גם צד טוב כן? נועם גאון. יש לו זיכרון מטורף וגם חוש מוזיקלי מדהים. אבל הוא בודד. פשוט לא הולך לו בקטע החברתי. נועם לא מבין איך נעשים חברים. אם הוא רוצה להיות חבר של מישהו הוא " משרת" (מרכאות עם הידיים ) אותו. סוחב לו את התיק. נותן לו את הממתקים שלו. הילד שנועם היה משרת אותו לא היה מתייחס אליו בתור חבר. כשהתחשק לו הוא זרק את נועם מכל המדרגות. בדכ אחרי מקרים כאלו נועם היה הולך לחדר מתכווץ (מתכווצת כדי להדגים ) מתחת לשמיכה ובוכה.
הייתי רוצה לבוא. לחבק אותו.
והוא לא היה מסכים.
זה כאב לי כלכך!
הילד שלי בוכה. כואב לו.
ואני לא יכולה לעשות כלום.
נועם היה עקשן. הוא לא שינה את השיטה וניסה אותה פעם אחרי פעם. וכל פעם הוא היה מתאכזב.
אני לא יודעת איך הוא לא התייאש.
סביבות כתה ו' שיכנענו את נועם שנשתף את הכתה בבעיה. אולי זה יעזור.
עד שנועם הסכים. מאותו היום שהוא סיפר להם ביחד עם המורה - הם קראו לו משוגע.
זה ככ כואב!
אנשים חושבים שאספרגר זה פיגור.
לא נותנים לו סיכוי.
זה לא נכון. נועם הוא בדיוק כמונו. טיפה מיוחד.
אז תנו לו סיכוי. הוא וכל הילדים האלו שווים בדיוק כמונו.