להתמודד זה ממש מעצבן.

ויאלה

עם המשחקים הללו

והנה זה מגיע הלחץ בהתגלמותו

ואעעעעעע

מה היא כזאת ענינית ואשכנזיה?

טוב נראלי היתה עסוקה..

והזאתי השניה

פשוט תינוקית

מה ישלך תגידי?

טוב החלטתי.

לא יורדת לרמה שלך!!

זהו.

יאלה מתמטיקוש

איכס

שונאת שהיא קוראת לזה ככה

כזה היא

אוף מה ישלי?

אמרתי שסיימתי עם זה?

אבל אני עדיין 

לא מסוגלת להגיד לה כלום.

חדרים.

למי אכפת?

בטח שאכפת

זה רק לישון.

כבר אין מסיבות חדר.

נגמר חמישית מזמן.

אז כן אני צכה רק אותה.

ואולי גם אותה

אבל זהו.

כל השאר אחלה אנשים

אבל לישון איתם?

זה נורא!

מחילה 

אבל אני מכירה אתכן

כבר מספיק זמן בשביל לדעת אתזה.

טוב נקווה שיהיה טוב

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול