נראה לי שחיסונים עושים כשמרגישים טוב

והיה צריך לעבור חיסון של גיל שנה וחצי.

התקשרתי לטיפת חלב ואמרו שאם אין חום- אין בעיה.

היה לו חום בחמישי ושישי והחיסון היה בשני. עבר מעולה ב"ה!

גם ככה חיסון הוא מצב מאתגר לגוף

למה לחסן גם צהבת בי וגם מחומשת וגם פרבנר וגם רוטה?< זה פוווול רעלים בפעם אחת.

הספיק לי פעם אחת 

עיין ערך ממים

מה היה אצלכם?

סיפורים - הריון ולידה

ובקצרה-הבת שלי היתה חולה ועבר כמה ימים שהיא נרפאה 

ואז התקשרו מהטיפת חלב

שצריך לחסן-ואין בעיה אם לא חולה כרגע

ואז שם הם אמרו לי שהתופעות לוואי האפשריות זה שוב חום וכו'

חיסנתי ואכן כך היה ושוב מהתחלה

בדר"כ לא תמיד היא חולה בתופעות לוואי-אז אני חושבת שהמערכת החיסונית היתה לקויה

ואמא שלי אמרה לא מחסנים בחורף(ואני מוסיפה וכשלאמא אין כח לקום בלילה ולטפל אפילו על הצד שיהיה תופעות לוואי)

הסתיגות-זה מה שהיה אצלי וזו דעתי.כל אחד שיראה בעצמו מה לעשות ויש עוד שיקולים כמו פנאי וכו'

ויש גם חיסונים בלי תופעות לוואי.

תודה!!

אבל אני כן רוצה להגיד שהמידע נגיש לכולם וניתן להגיע למסקנות גם לבד. אם יש לכן פייסבוק יש את הקבוצה חיסונים בחירה מושכלת שיש שם הרבה הורים עם סיפורי פגיעה והרבה מידע שהם למדו וקראו וגם אנשים שחוקרים את הנושא שנים שמגיבים ומצרפים מאמרים וקישורים כדי שניתן יהיה ללמוד.

בכל אופן, מעדיפה להתייעץ באופן פרטני עם איש מקצוע.

מי שמקבלת בירושלים זאת ד''ר ליאורה אוריאל.

מצרפת רשימה של רופאים שנותנים ייעוץ חיסונים http://vaccinesinc.blogspot.co.il/2011/10/blog-post.html

ויפתח ברוזה שגם עליו שמעתי דברים טובים ומקבל באיזור ירושלים.

תוכלי להעתיק?

ואולי לפרט בקצרה על החיסונים שהחלטתם כן / לא?

האם היעוץ בתשלום?

אני אישית אחרי שלמדתי על חיסונים, למדתי על ההסטוריה של חיסונים, למדתי כיצד לטפל במחלות וכיצד חלקם לא מסוכנות כמו שגרמו לנו להאמין. בלב שקט מוותרת על כל החיסונים ובוחרת דרכים אחרות להגן על ילדי מפני מחלות.

לכן החקירה צריכה להיות אינדבידואלית. ראית שאמא אחת מחסנת לפוליו וטטנוס כי כך נראה לה חשוב וזה בסדר גמור, היא חקרה והגיעה למסקנות שנכונות לה.

אי אפשר להגיד לאדם אחר מה לעשות כי הוא בסופו של דבר צריך לקחת אחריות על הבחירות שלו.

ולכן אני בעד להיכנס לאתר חסון שמנגיש מידע ולקרוא על כל מחלה ומחלה. ועל ההסטוריה של המחלות וכולי'.

לא רוצה להטריח מדי אבל אם את כותבת באישי אשמח שתעתיקי גם לי.. בדיוק מתחילה לחסן את ביתי בת החודש. אצל הבכור פיצלתי את כולם ולא נתתי רוטה, חי מוחלש ואת הMMR. עכשיו אני עוברת לטיפת חלב בעייתית ואשמח לחיזוק בענין וגם לשמוע את דעתך..\תודה!

ויש לי המון מידע לשתף, גם מחקרים מדעיים שפשוט לא נגישים לכולם.

הבעיה היא שרוב האנשים לא מעוניינים כל כך לשמוע וגם אם אני מצרפת מידע הם טוענים שזה מאתר שיש לו אג'נדה נגד חיסונים. האג'נדה היחידה בעיני זה הנגשת מידע ובריאות הילד.
מאז 1983 הוסיפו פי שתיים חיסונים. כשחיסנו את ההורים שלנו נתנו - משולש- דיפתריה טטנוס שעלת. ופוליו. ובגיל שנה וחצי MMR זהו!
היום יש צהבת בי בלידה ובגיל חודש. מחומשת- דיפתריה טטנוס שעלת היב ופוליו ופרבנר ורוטה. בנוסף יש פוליו חי מוחלש שלא נותנים בארצות הברית רק בישראל בגלל "בהלת הפוליו". אחר כך הוסיפו את האבעבועות רוח שלא היה. בנוסף יש את הצהבת איי שזאת מחלת ילדות קלה בגיל שנה וחצי ושנתיים.
יש המון מידע והוא קים והוא נגיש אבל צריך לרצות לשמוע ולפתוח את הראש קצת.
את הצד של חיסונים בטוחים מושלמים הצילו את העולם אפשר לשמוע בכל קופת חולים. כאן יש הזדמנות לשמוע קצת על הסכנות. עדויות של הורים שהילדים שלהם ממש נפגעו מחיסונים והילד שלהם לא חזר לעצמו אף פעם.
צריך להבין שחיסונים כן מכילים רעלים גם אם תגידו שזה בכמות זעומה זה עדיין רעלים שיכולים להגיע בקלות למוח ולפגוע.

הנה הרצאה מעניינית בנושא של רופאה שהיתה אחראית של מחלקת ילדים בבית חולים עד שגילתה את הנושא של חיסונים והתחילה לחקור. יש לה הרצאות קצרות על כל החיסונים עם תרגום בyoutube/ 

הרבה מאוד רופאים ממליצים על ויטמין די. אני אישית בעד לצרוך מהשמש כמה שניתן.
וגם ויטמין סי מעולה בזמן מחלות. הבן שלי היה מצונן מאוד ומשתעל ממש. עשינו יומיים של אינלהציה עם מי מלח, מרחתי שמנים אתריים עם מנטה אקליפטוס ולבנדר ונתתי לו 16 גרם של ויטמין סי ביום. תוך יומיים השיעול נעלם! לגמרי. בעבר הוא יכל לסחוב שיעול כזה חודשיים.

יש לי חדשות בשבילך: הכל זה רעל!! כן, כן, גם מים.

יש חומרים שסף הרעילות שלהם נמוך, כמו ציאניד, ויש עם סף רעילות גבוה, כמו מים.

אם נושמים יותר מדי ציאניד, או שותים יותר מדי מים, נגרם נזק לגוף ואף מוות. 

אז לאלומיניום יש סף רעילות כלשהו- ואני בטוחה שבחיסון יש כמות הרבה יותר נמוכה! וחוץ מזה שגם בדם שלנו יש אלומיניום באופן טבעי. 

ואת יודעת שאור שמש מסרטן? אז בואו נגדל את הילדים שלנו במרתפים ונחביא אותם מהשמש!

ההבדל הוא גדול.

חיסון מזריקים ישירות לרקמת השריר ועוקפים את מערכת העיכול, שם מתרכזת מרבית הפעילות של המערכת החיסונית הטבעית של הגוף, שיכולה להתמודד במידה מסויימת עם רעלנים.

ואם כן חלילה-

מאיזה חיסון

ומה הנזק?

הנכד שלי.

הנזק תודה לאל לא היה מאוד חמור, ובכל זאת.

בגיל חצי שנה הפסיק להתפתח - היקף ראש, משקל, נעצרו.

תפקוד מוטורי נסוג - לא רק שלא המשיך להתפתח, כולו נעשה נוקשה, אגרופים קפוצים ומקופלים פנימה.

בכי, לא רגוע. ריפלוקס שהופיע בבת אחת.

ההתפתחות עד החיסון היתה תקינה לגמרי.

נתנו לו טיפול הומאופתי וב"ה בהדרגה השתחרר, והתחיל להתקדם. התרופה ההומאופתית היתה כזאת שמטפלת ביכולת של הגוף להוציא החוצה רעלים ובמקביל לטפל בפגיע בטונוס של השרירים. 

על איזה חיסון מדובר?

חיסון גיל חצי שנה. כנראה שזה היה מנה אחת יותר מדי.

ועובדה שב"ה התינוק חזר לעצמו אחרי טיפול הומאופתי.

לוקח איזה שנה או כמה חודשים עד שמעלים חשש שהילד הוא אוטיסט, ה"י.

(לא יוצר קשר עין, לא מתפתח טוב, התפתחות שהחלה כתקינה- נסוגה פתאום וכד')

בשונה מתסמונת דאון למשל שניתן לגלות עדו בשלב ההריון או מיד בלידה.

שלא נדע!
 

כך שאני לא חושבת שבגלל החיסון עצמו- הילד נהיה אוטיסט.

הוא היה אוטיסט רק שגילו את זה בתקופה שאחרי החיסון....

את אומרת את מה שלימדו אותך. בפועל לפני שלושים שנה היה רק אחד מתוך עשרת אלפים תינוקות שהיה חולה באוטיזם. זאת הייתה מחלה לא קיימת.

כיום אחד מתוך 48 ילדים בארצות הברית עם אוטיזם. מאיפה זה מגיע?

ילד שמתפקד כרגיל לא נעלם, לא נסוג לאוטיזם בלי סיבה. יכול להיות שיש לו רגישות גנטית שגרמה לו אישית לסגת לאוטיזם ולא לילד אחר שגם קיבל את כל החיסונים. אבל המספרים עולים וכל ההורים מספרים את אותו סיפור- הילד שלי היה תקין לחלוטין, דיבר תקשר, היה בריא, הלך. ויום אחרי החיסון העלה חום, פרכס, ונעלם. למה אין ספרות על זה? זה הרי כל כך נפוץ והסיפור הוא אותו סיפור עוד פעם ועוד פעם.
את מבינה למה להורים קשה לצאת ולספר את הסיפור שלהם? אם כל הרופאים וכל אנשי המקצוע אומרים שהם משוגעים אבל בלב שלהם הם יודעים שקרה כאן משהו חריג. וההתעלמות מצד הרופאים היא כל כך בוטה. אין להם מושג מה גורם לאוטיזם העיקר שזה לא מרעל שהזריקו לגוף. כי חיסון הם בטוחים לגמרי.

מפחיד ל-2 הכיוונים!!

לא עד גיל שנה - שנה וחצי. בגיל הזה הרבה יותר מפחיד לחסן.

תסתכלי בהרצאה של דר' חיים רוזנטל.

יש מדינות מערביות שהמדיניות שלהן היא להתחיל את תוכנית החיסונים מגיל 3.

כמובן שאם חיים בצפיפות, בתנאי הגיינה בעייתיים, תזונה לא מספקת, ושירותי רפואה לא מספקים, מה שנדיר בארץ, יש מקום לשקול.

זה ענין של תועלת מול נזק.

אם מבינים שלחיסונים יש פוטנציאל נזק, צריך לעשות את השיקול.

הזכירו כאן את שיעורי האוטיזם הגבוהים שהולכים ועולים באופן בלתי נתפס. צריך להזכיר גם שיעורי ליקויי הלמידה, ה ADD וה ADHA שמזנקים באופן מטורף.

איך אתן מתמודדות עם טיפת חלב ודומיהן?

שמים את השאלה הזו בסוף סדר העדיפויות.

התמודדות עם טיפת חלב זה השיקול האחרון שצריך לעשות כשמדובר בבריאות ולפעמים גם בחיים של התינוק שלנו. זה דבר שצריך לזכור כל הזמן.

אני לא נתקלתי בלחץ והתנגדות יותר מדי מצד אחיות טיפת חלב.

מה כן אפשר? אפשר להגיד "התייעצנו בעלי ואני עם גורם רפואי, וקיבלנו החלטה".

אפשר להגיד "אני לא נגד חיסונים, רק דוחה לגיל יותר מבוגר, כי התינוקת כל הזמן חולה, ולא מצאתי חלון הזדמנויות" - יגידו לך שאין בעיה לחסן כשחולים או מיד כשמבריאים, תגידי שאת לא יכולה להסכים עם זה.

ואפשר לומר בתקיפות - "אני מפרידה בין השירות המצויין שלכם במעקב אחרי התפתחות הילד, לבין חיסונים.

לגבי חיסונים עשיתי את הבירורים שלי". 

אפשר לבקש מהאחות את העלון לצרכן של החיסון, ולשאול אותה אם היא יכולה להבטיח לך שהתינוק לא יסבול מתופעות הלוואי המצויינות בעלון. מכיוון שהיא לא יכולה להבטיח לך, את כרגע עושה את השיקולים של ריווח מול הפסד.

מילד גדול. המערכת החיסונית חלשה הרבה פחות בנויה.

כן, אני יודעת שהחולשה של מערכת החיסונית בגיל הזה היא טיעון נגד חיסונים (הם פחות יעילים בשלב הזה) אבל היא גם טיעון בעד חיסונים (הפם הרבה יותר נחוצים בשלב הזה).

תינוק יונק מחוסן הרבה יותר מילד גדול שכבר לא יונק בגלל המערכת החיסונית של אמא שלו, לא?

שממליצה מאוד על הנקה עד גיל 4-5, כך שמבחינתה הוא יונק גם כשהוא קטן וגם כשהוא גדול וזה לא שיקול...

של אם ילד בגיל שנה וחצי כבר לא יונק - האם הוא פגיע אז יותר מתינוק בן חצי שנה שעדיין יונק.

(זה מה שאת שואלת, נכון?)

שאלה טובה.

אני מניחה שהכי טוב לפתור אותה בכך שניתן לו לינוק גם בגיל שנה וחצי, הוא עוד צריך את זה.

אבל אם לא -

ממיעוט הבנתי נראה לי שזה מורכב. למערכת החיסון יש הרבה מרכיבים, הרבה תפקודים שונים, בחלקם הוא יהיה טוב יותר מעצם הגיל, ובחלקם אולי פחות כי הוא לא יונק.

לפי ההרצאה ששמעתי מחוקרת מערכת החיסון, יש סוגים מסוימים של נוגדנים שתינוק לא מסוגל לייצר עד גיל שנה, ולכן זקוק לגיבוי שלהם מאמא שלו (אולי IGA? לא בטוחה). אחרים הוא לא מסוגל לייצר עד גיל שנתיים, ויש עוד. אז לפי זה, מבחינת הנוגדנים מהסוג הראשון ההנקה כבר לא רלוונטית אחרי גיל שנה - כי הוא כבר מסוגל לייצר אותם בעצמו, ולא נזקק להם מאמו. 

ועוד - בחודשים הראשונים הקיבה חדירה, ונוגדנים מסוגלים לעבור ממנה למחזור הדם. כשהתינוק גדל מבנה הקיבה משתנה, ואז הנוגדנים עדיין יכולים לסייע בתוך מערכת העיכול, אבל כבר לא כ"כ לעבור ממנה לדם - שוב, כי התינוק כבר לא זקוק לזה, כי במקביל עולה התפקוד של המערכת החיסונית שלו.

אז ילד בן שנה וחצי שלא מקבל גיבוי חיסוני מאמא שלו בהנקה - לחלק מהדברים הוא כבר פשוט לא נזקק לגיבוי הזה והוא ממילא לא יכול היה לקבל אותו בהנקה. אבל לחלק מהדברים הוא עוד נזקק, ובהם הוא אולי במצב פחות טוב מהתינוק הקטן היונק.

שהקטן שלי הוא בן שנה ו-7 חודשים.

ינק עד לפני חודש בערך. אולי פחות.

ואני בהריון- אוטוטו נכנסת לחודש רביעי.

ידעתי על ההריון די מאוחר (כי לא קיבלתי בכלל. רק בגלל בחילות חזקות- הלכתי לבדוק).

מאוד רציתי להמשיך להניק אבל בורא עולם הטוב והמיטיב החליט אחרת.

וקשה לי להניק בהריון ככה.

ו... כן.. רק לפני חודש הפסקתי להניק-

והופ! לפני שבועיים הוא קיבל לי דלקת אוזניים וחום...

מה שב"ה לא היה בשנה וחצי הראשונות לחייו, כשהוא היה יונק.

אז- לא הכל בידיים שלנו. גם אם אנחנו מאוד רוצים!
 

מזל טוב לך על ההריון. האח הנוסף שאת נותנת לו זו מתנה עצומה, שמגמדת ענייני דלקות וחום...

קודם כל, אם הוא יונק הוא מוגן באחוזים גבוהים.

בנוסף, השיקול הזה נכון, אם בכלל,  רק לגבי סיכויי ההידבקות. לגבי התמודדות והחלמה עם מחלות, ככל שהגיל צעיר יותר, ההחלמה מהירה יותר. יכולת הריפוי של הגוף גדולה יותר.

קחי לדוגמא תינוקות מול ילדים בגיל מבוגר יותר, שעוברים אותו ניתוח או הליך כירורגי. הקושי אצל תינוקות הוא הרבה יותר קטן, וההחלמה פי כמה יותר מהירה. בוודאי אצל תינוק שלא חוסן ולא נחלש בעקבות החיסונים.

מכל מחלה אחרת שלא מחסנים נגדה. לא פחות מילדים בוגרים יותר.

חוץ משעלת בגיל חודש עד חודשיים (נדיר), אין הבדל בסיכויי ההחלמה בין תינוקות לילדים.

ואפילו אם תינוק החלים יפה ורק בגלל המחלה ירד קילו - זה זעזוע הרבה יותר גול לגוף שלו מילד ששוקל 15 קילו וירד קילו...

הכול יותר משמעותי כשאתה קטן.

הסיכוי שהתינוק ידבק מאחת המחלות שמחסנים נגדן בשנת החיים הראשונה הוא קטן לעומת הסיכון בחיסון.

הרי גם כשהוא מתחסן לפי תוכנית החיסונים, הוא לא לגמרי מחוסן נגד חלק מהמחלות עד אחרי החיסון של גיל חצי שנה, ולא מחוסן בכלל נגד המחלות שמחסנים נגדן בגיל שנה. אז מה התועלת בזה?

מי אומר שהמערכת רוצה ברעתנו? חלילה. רק שהשיקולים שהמערכת עושה הם שיקולים רחבים, מערכתיים, בנושאים מסויימים הם נוגדים את טובת הילד הפרטי שלך.

זה שהחיסונים מכילים לפעמים אלכוהול, ג'לטין, כימיקלים, סרום מבעלי חיים, מתכת וחומרים משמרים - זה נתון. אי אפשר להתווכח עם זה.

מבחינת משרד הבריאות המחקר הסטטיסטי קובע שהחומרים האלה במינון המסויים שהם ניתנים, לא מזיק בשיעורים נרחבים. גם משרד הבריאות לא טוען שהם לא מזיקים כלל.

את רוצה לסמוך על זה ב 100%, את יכולה.

מבחינת מדיניות כלכלית ואינטרסים מדיניים מקומיים ועולמיים, מה לעשות? אי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מסימני השאלה במה שנוגע לילד הפרטי שלך.

זה לא אומר שמשרד הבריאות שלנו רוצה ברעתנו חלילה.

אפשר להשוות את זה לנזקי אבק או בגדים אלרגניים (אם יש כאלה)?

זה לא טרנד. זה קולות שהולכים ומתגברים כבר שנים.

וזה לא שלא היו כשלים שחברות החיסונים הודו בהם ושינו את ההרכב.

אבל כל שינוי כזה אורך זמן רב, ופרוצדורה מייגעת. זו ספינה כבדה מאוד שמסיטים ממסלולה.

והשינוי תמיד בא מלמטה.

מה נעשה אנחנו ההורים בינתיים עד שהמדיניות תשתנה? המעט שאפשר לעשות זה ללמוד קצת את הנושא.

והרבה מהמתכות קיימות גם בתחליף חלב לתינוקות 

הקב"ה ברא תינוקות שבדרך כלל מסוגלים להתגבר יפה על מחלות.

סומכים על הקב"ה, לסמוך על בשר ודם שיש לו השיקולים שלו, קצת יותר בעיה..

אנחנו צריכים לעשות השתדלות מושכלת.

לא אומרת לא לחסן בכלל, אבל לסמוך בצורה עיוורת רק כי מדובר במחקר רפואי ובמשרד הבריאות?

כמה פעמים חזר בו משרד הבריאות מהמלצות שפעם היו חובה, והיום חובה לעשות ההיפך? מספיקה לי פעם אחת כזאת, כדי לא לקחת את ההמלצות כדבר מובן מאליו.

תסתכלי אם את יכולה בסרטון של דר' חיים רוזנטל. הוא מספר שבעקבות לחץ של שנים, הוצא מרכיב התימרוסל (סוג של כספית) מהרכב החיסונים.

הוצא בארה"ב, ומשרד הבריאות כאן הזמינו מנות חדשות ללא המרכיב הזה כמובן.

אבל בינתים, 70,000 מנות ישנות שכבר נקנו והיו במלאי, עדיין ניתנו כחיסון למרות הנזק שהוכח.

משיקולים רחבים מהסוג הזה אני מדברת.

קודם כל, אלה הכלים שיש בידי משרד הבריאות כרגע להיטיב עם האוכלוסיה.

אלו כלים שיש להם ביסוס סטטיסטי, ועל זה משרד הבריאות מסתמך.

גם משרד הבריאות עושה שיקול של תועלת מול נזק, ומבחינתו אפשר לספוג את הנזק.

דווקא בסיפור של רמדיה, זה כשל חריג, שהורים שלא היתה להם ברירה אלא להסתמך על הנוסחה הצמחית, לא יכלו לצפות או להימנע ממנו.

לצערנו.

אני עלולה להרגיז פה הרבה קוראות אבל אני חושבת שזאת אופנה.

יש הרבה דברים שאולי יותר קריטיים לבריאות, בעיקר במזון.

ויש הרבה הסתמכות על חיסון הרוב שבזכותו יכולות אמהות בודדות חלבחור לא לחסן. הרי אם היתה מגפת פוליו בשטח או דיפתריה אף אחת לא היתה מעלה בדעתה לדחות חיסון אפילו בחצי יום..

וזה נושא כל כך מורכב!! הרי הרופאים בעצממם אומרים דעות מגוונות.

מי אנחנו שנבוא ונלמד מד"ר גוגל ונחליט כאלה דברים לבד??

אני לא אומרת לעשות הכל כמו תוכי.

לפצל, לדחות קצת, לוותר על מה שלא חובה, מה שמקל עלינו ונראה לנו סביר. אבל לא להתנגד בצורה ככ גורפת כאילו יש כאן קונספירציה רבתי.

דרך אגב, מלח שולחן מכיל ציאניד.

אקמול זה נושא שרוב ההורים לא יודעים בכלל מה התפקיד של החום.

ולגבי מתכות שאנחנו נחשפים אליהם. באמת יש ילדים מאוד רגישים שמתכות גם בסבון או בפלורוסנט יכול להביא אותם לקצה. אבל יש הבדל עצום בין לאכול את הרעלים לבין להכניס אותם ישירות למערכת הדם.
הקב''ה ידע שיש רעלים באדמה ושאנחנו יכולים לפעמים להכניס רעלים למערכת העיכול והוא בנה מערכת סינון מופלאה שיכולה באמת לסנן את רוב הרעלים. אבל כשמכניסים את זה ישירות למערכת הדם הדרך משם למוח קצרה הרבה יותר וגם הרעלים לא עוברים את מערכת הסינון הטבעית שהקב''ה ברא.

בעקבות שינוי בהגדרות הרפואיות, באבחונים... מכירה אנשים על הספקטרום האוטיסטי שלפני שלושים שנה ממש לא היו מאבחנים אותם כך.

ולגבי "את אומרת מה שלימדו אותך" - זו התנשאות. אני מניחה שהיא, בדיוק כמוך, אומרת מבין הדברים שלימדו אותה - את מה שהתיישב על דעתה ושכנע אותה.

בגלל שהיא נפלה.

אי אפשר להתווכח עם הורים כאובים .

ובמציאות - אין אף מחקר שמוכיח קשר בין אוטיזם לחיסונים (היה אחד שבסוף גילו שהוא מזויף)

ואם המספרים עלו - אז זו רק קורלציה,

עוד אלפי דברים השתנו בשנים האלו, אולי הריבוי הוא בגלל גידול האוכלוסיה (בשעה שתסמונות אחרות מאתרים) שינוי תזונה, קרינה ועוד אלפי דברים.

ואני לא מדברת ממה שלימדו אותי, קראתי הרבה על חיסונים, 

חפרתי בכל האתרים בעד ונגד,

והמסקנות שלי - אני אפצל ואדחה כנראה, אבל אין שום מחקר שמוכיח בוודאות שיש נזק בחיסון,

ועד אז - אני ספקטית.

-היום כל ילד שקצת לא מסתדר ישר מאובחן כאוטיסט.

-היום יש הרבה יותר מודעות. 

-הרבה דברים השתנו ב30 שנה האחרונות, לא רק החיסונים...למשל תזונה, רמת חיים.

אולי גם העליה בחולי הסכרת קשורה לחיסונים? ואולי גם העליה בתוחלת החיים? 

בקיצור אי אפשר לקחת שני דברים שקרו בו זמנית ולהקיש שהם בהכרח קשורים. יש קורלציה, אין סיבתיות.

אולי מה שאת מדברת עליו אלה לקויות הלמידה - שיכול להיות שאכן בימינו "מצמידים" לקות למידה לכל ילד שלישי בערך...

(וגם על זה אפשר לחלוק: יכול להיות שבעבר פשוט הגדירו את הילדים האלה כעצלנים. וכן - יכול להיות שהעלייה במספר הילדים לקויי הלמידה נובעת מהחיסונים, או מדברים אחרים שהתפתחו בשנים האחרונות בעולם...)

נכון יש הרבה גורמים שהשתנו אבל לא שמצדיקים כזה pandemic. הגנים לא יכולים היו להשתנות בשלושים שנה בצורה כל כך משמעותית.

ואני אחזור ואדגיש. לא מדובר על אוטיזם במובן הרגיל אלא מה שנקרא אוטיזם רגרסיבי. יש לו מאפיינים מוגדרים- מדובר על ילדים שעד גיל חצי שנה או שנה או שנה וחצי בשלב שבו הם השתנו הם תפקדו בצורה נורמלית לחלוטין. דיברו, תקשרו, תפקדו, הלכו, וכולי. ואחרי החיסון היה להם חום הם פרכסו, נהיו אגרסיביים, הקשיתו את הגב, בעיות מעיים, ופתאום נעלמו לתוך בועה ולא חזרו משם.

והסיפור הזה חוזר שוב פעם ושוב פעם. לגבי זה שאין מחקרים ומלא מחקרים הראו שאין קשר. אם את נכנסת לעומק וקוראת את המחקרים את רואה שהם אף פעם לא באמת חיפשו או שאלו את השאלה הנכונה. או שהמחקר סולפו הנתונים, או שהם הורידו חצי מהמשתתפים לפני שהם התחילו לספור בגלל כל מיני סיבות טכניות. ומנגד יש את ההורים שמספרים את אותו סיפור ברמה גלובאלית ורופאים שלאט לאט מתעוררים ומדברים בריש גלי על הנושא.
והאוטיזם הזה זה לא אבחון שניתן בקלות, נכון שיש קשת אבל הרבה מהמקרים מדובר על ילדים שבחיים לא יוכלו לתפקד בחברה רגילה, שיהיו עם טיטולים, שעם נטייה לאגרסיביות מלחיצה, שלא מדברים. אני לא מדברת על אסברגרס מתפקד ברמה גבוהה למרות שגם זה קיים ונקשר לאותו סיפור.

אני יודעת שכל מי שלמד חינוך למד על אוטיזם ואיך מגלים את זה בגיל שנה וחצי ושזה לא קשור לחיסונים. אני יודעת את זה. ובכל זאת, יש עוד צד לסיפור הזה וכדי להבין אותו צריך להיכנס לעומק ולהיחשף למחקרים שלא זוכים לאור גדול בכלל.

בפועל, מעולם ילדים לא היו חולים יותר מאשר בתקופה שלנו, ובמחלות קשות וכרוניות.

את מכירה גורם משמעותי כל כך שילדים באים איתו במגע, ושהשימוש בו נעשה אינטנסיבי כל כך, אחר מאשר חיסונים?

תזונה לא בריאה לא יכולה סיבה לאוטיזם בשיעורים כאלה. גם לא לליקויי למידה.

ואני כותבת את זה בתור מטפלת אלטרנטיבית.

למרבה הצער, שינוי, אפילו קיצוני, לכיוון של תזונה בריאה, ברוב המקרים לא נותן מענה לליקויי למידה, בטח שלא לאוטיזם או למקרים הקלים יותר על הספקטרום.

יש סברה הגיונית שאומרת שעצם ההימנעות מחשיפה של ילדים למחלות הילדות והאפשרות להתחסנות טבעית, כמו שקורה היום בגלל מדיניות החיסונים, היא הגורם לתחלואה בקנה מידה כזה ובעוצמה כזאת.

המערכת החיסונית לא נפגשת באופן טבעי קודם עם מחלות הילדות הקלות, ואז לא יכולה למחלת הקשות או הכרוניות.

שיקולים רחבים שונים, לא רק שיקולים של טובת הילד הפרטי שלך.

נעזרים בידע שלה, במכשור הרפואי שיש רק לה (אוזניים/גרון/סטטוסקופ/אפשרות לשלוח לבדיקות דם וכו') וביכולת האיבחון שלה כשמדובר במחלה.

כשמדובר במדיניות חיסונים, שם לא הכישרון הרפואי שלה בא לידי ביטוי. היא בסך הכל נציגה של המערכת.

הבת שלי לומדת סיעוד (אחיות) כמעט מסיימת, מעולם לא הביאו לידיעתן של הסטודנטיות מהו הרכב החיסון, לא היה לה מושג שבחיסון יש תמיד תאים מן החי, ואדג'ובנטים - מתכת שתפקידה להסעיר את המערכת החיסונית ולהכניס אותה לפעולה.

רופאים לא לומדים את כל התמונה הרחבה לגבי חיסונים. הם לומדים שחיסונים הם יעילים, מראים להם את הטבלאות ללא חלק מהשנים כך שנראה שיש ירידה גדולה בתמותה מהמחלות כשבעצם הירידה בתמותה הייתה הרבה קודם.
בנוסף לא מלמדים אותם לטפל באופן נכון בתופעות לוואי של החיסון, כי לא מלמדים אותם שדבר כזה קיים.

האשמה היא לא של הרופאים, אני לא מאמינה שאם רופא היה יודע שתינוק ימות מהחיסון שהוא היה נותן. הבעיה מתחילה הרבה יותר למעלה.

לגבי האם אני מכירה תינוקות שניזוקו אז בהחלט כן. אני מכירה הרבה הורים שילדהים נהיה אוטיסט ישר אחרי החיסון. הילד היה מתפקד, מדבר, מתקשר, הולך וישר אחרי החיסון הוא נעלם, נהיה אלים, דפק את הראש בקיר, בעיות מעיים קשות והוגדר כאוטיזם. אני מכירה מקרי מוות אחרי החיסונים. אני מכירה מקרה של נטרופיליה שזה שהגוף לא מייצר תאי דם לבנים כך שהתינוק בסכנה גדולה. אני מכירה ילד שנהיה לו פיברומיאלגיה אחרי חיסון שפעת ועוד כמה אנשים שהכליות שלהם הפסיקו לעבוד אחרי חיסון שפעת.

העדויות הם רבות והם כואבות מאוד. אבל זה לא מגיע לתקשורת ולא מגיע לחדשות. המקום היחיד שבו הורים שילדם נפגע יכולים לדבר זה הרשת. ואז מאשימים אותם שהם משוגעים ומשקרים.

אני בצד שלך .

ילד שעד החיסון התפתח כרגיל, מיד אחרי החיסון התחיל לגלגל עיניים - העיניים היו מתהפכות אחורה, טונוס השרירים נפגע קשה. התפתח לאט - עמידה והליכה התעכבו מאוד והיו לא יציבות, דיבור לא ברור. הראיה נפגעה כמובן.

הילד לומד היום בחינוך המיוחד וסובל ממגוון קשיים.

המשפחה עברה איתו המון טיפולים משקמים.

וילדה במצב קשה יותר - לא השתקמה. לא מנטלית ולא פיזית.

גם כן, האמא מספרת שציון האפגר אחרי הלידה היה 9-10, והיא התפתחה יפה מאוד עד לאותו חיסון.

אני נמצאת בקבוצה בפייסבוק ששם בואי נצא מנקודת הנחה ש90 אחוז מהפרופילים אמיתיים גם אם יש כמה שקריים הרוב זה אנשים אמיתיים עם חיים אמיתיים. ויש שם לא מעט סיפורי פגיעה. זה המקום שבו הורים יכולים לספר את הסיפור שלהם. בנוסף לכך אני גם מכירה במשפחה שלי סיפורי פגיעה. אחד כמו שאמרתי זה פיברומיאלגיה ודלקת מעיים חריפה ישר אחרי חיסון שפעת. והשני זה תגובה חמורה מאוד לחיסון המחומשת, נהייתה דלקת במוח והם כמעט איבדו את הילד. (שזאת אגב תופעת לוואי שכתובה בעלון לצרכן.

זאת למעשה היתה המדיניות בישראל למשך שנים, עד שנת 2013.

תוספת של החי המוחלש, תהיה לה כבר התשתית של המומת.

אני לא חיסנתי, ובהתפרצות ב 2013 חיסנתי במנה אחת של המומת כדי לא לסכן את ילדי, שהיו חשופים אז למתחסנים אחרים במוחלש.

הוא דבר גם על טננוס.

כמו שמסביר דר' חיים רוזנטל: 1. החיסון מסוכן, עם פוטנציאל נזק גדול. גם על פי הנחיות משרד הבריאות, אם ילד הגיב קשה למנה הראשונה, בחיסונים הבאים מוציאים עבורו את מרכיב השעלת ולא מחסנים.

2. החיסון לא כל כך יעיל - 40%-50% מהמתחסנים ידבקו בשעלת למרות שחוסנו, וזאת כנראה בגלל שבוצעו בו שינויים כדי שיהיה פחות מסוכן (לא כל התא של החיידק, רק המעטפת).

אז גם מסכנים את התינוק, וגם היעילות לא מספיקה.

3. שעלת היא מחלה מסכנת חיים רק בגיל צעיר מאוד - חודש. גג חודשיים. בגיל יותר מבוגר מזה, המחלה אומנם לא נעימה אבל נדיר שהיא קטלנית. מקרי המוות הבודדים שיש היום, הם בתינוקות מאוד צעירים כאמור.

נוסיף לזה, שהתינוק מוגן לכאורה משעלת רק אחרי שלוש מנות דחף, כלומר רק בגיל 6 חוד', כאמור כאשר אז המחלה לא מסכנת חיים.

4. יש טיפול הומאופתי יעיל לשעלת, ויש אפשרות לחיסון הומאופתי שמחזיק חודש, אם יש התפרצות מקרים ויש חשש הידבקות.

רק אחרי שגומרים את כל שלוש המנות?

אחוזי ההגנה מצטברים.

לא לחסן לא אומר לטמון את הראש בחול ולא להקשיב לרופאים ולסכן את הילד. לא לחסן אומר ללמוד איך לשמור על הילד ממחלות מראש בתור מניעה או אם כבר חולים כיצד יעברו את המחלה בשלום.

עניתי אבל מצרפת שההחלטה לחסן לפי פחד ממחלה היא מוצדקת אבל לפני שמחליטים אכן לחסן כדאי ללמוד על המחלה לעומק.

לדוגמא פוליו יש הרבה מה לכתוב עליו אבל אני לא רוצה שתסמכי עלי בתור מקור מידע אלא שתלכי ותקראי.
1. היו גורמים נוספים מלבד וירוס הפוליו שגרם לשיתוקים, בשנת 1954 הכניסו את החיסון ובשנת 1955 הכניסו הנחיה שכל אדם שהוא משותק עובד בדיקת דם לזיהוי פוליו. רק רבע ממקרי השיתוק היו פוליו. כל השאר היו תוצאה של רעלים או חיסונים אחרים. בנוסף שינו את ההגדרה למחלה. עד אז כל אדם שהיה משותק מיומיים ומעלה היה נחשב פוליו. שינו את ההגדרה שרק אנשים שהיו משותקים 60 יום נקראו פוליו, אז אוטומטית משני הפעולות שציינתי הייתה ירידה משמעותית מאוד בכמות חולי הפוליו. וכל זה קרה שנה אחרי שנכנס החיסון אז ניתן להבין למה בטבלאות נראה שיש ירידה מטורפת בכמות המקרים.
2. הטיפול בחולי פוליו היה מזעזע. הם היו לוקחים את האיבר המשותק ושמים אותו בעטיפה לעתים לחצי שנה. הפגיעה לאיבר הייתה ממשית ולא היה להם פיזיו טרפיה אז. זה גם מסביר למה הרבה משותקים סובבלים כל חייהם מהליכה מוזרה.

לגבי טטנוס, תראי את ההרצאה של סוזן המפריז. זאת הרצאה מעולה והיא מסבירה כיצד לטפל בפצע אחרי שנפצעים.

הרופאים לא יודעים מתי לתת טטנוס. כיום גם אם תלכי לבית חולים עם כוויה הם יציעו לך טטנוס. (שזה אבסורד אם את יודעת איפה חי טטנוס ואיזה תנאים הוא צריך כדי שאדם באמת יחלה).

מצרפת סרטון קצר שדן בדיוק בזה.ואם תיכנסי לאתר שלה את יכוטלה גם לקרוא על המחקר ההודי שהיא מציינת.

אני אישית בעד לפני שאת מגיעה להחלטות לקרוא על המחלות. אני אצרף לך חומרים על המחלות כי הידע הזה הוא פשוט חשוב מאוד ולא נגיש.

לשאלתך, בדיוק ראיתי סרט שמישהו הכין אחרי שנפגע מחיסון דיפתריה טטנוס ושעלת כשהוא בן 27. כך שנפגעים תמיד יש, וצריך להבין שהסיבה זה הרעלים שנמצאים בחיסונים שנכנסים בצורה לא טבעית. מערכת העיכול שלנו בנויה בצורה שהיא מסוגלת להכיל רעלים ולהוציא את רובם ישירות החוצה אבל כשמזריקים ישירות למערכת הדם הרעלים מגיעים ביתר קלות למוח.
הנה הרצאה על טטנוס. המרצה הייתה רופאת כליות בכירה במחלקה בארצות הברית. הסיבה שהיא התעוררה והתחילה לחקור את הנושא היה בגלל שהגיעו ב2009 שלוש מטופלים שהכליות שלהם קרסו ושלושתם העידו שעד לפני החיסון הכל היה בסדר איתם. היא פרסמה ספר מרתק שיש בו אלפי מקורות ועדויות וגם מחקרים שפשוט פחות נפוצים לציבור אבל הם בהחלט קיימים.
ומצרפת גם על פוליו דף מאתר חסון שמנגיש מידע על הנושא. הם מתבססים בקישור שאני שולחת על ספר שנכתב על חיסונים, ועל הספר של ד''ר סוזן המפריז כולל הרצאה שלה.

עוד דבר אחרון לגבי טטנוס זה שניתן לחסן 72 שעות אחרי פציעה ותמיד ניתן לתת חיסון סביל כך שלא צריך את כל המחלות האחרות בנוסף ובכל מקרה חשוב להכיר גם דרכים טבעיות לטפל בפצעים.
ותמיד כדאי לחסן בגיל כמה שיותר גדול. מתחת לגיל שנה אין זיכרון חיסוני וכל כמה חודשים הנוגדנים שאולי נוצרו נעלמים. וגם מעל גיל שנה נותנים לפצל את החיסון יותר

בכל מקרה, ממש ממליצה ללמוד על ויטמין סי. זה כלי מאוד חשוב וטוב שיהיה בבית.
את זה לא ידעתי, חידשת לי. אבל את מבינה שחיסון דחף לוקח שלושה שבועות לגוף לייצר נוגדנים. אם האדם באמת נדבק בטטנוס הוא ימות תוך כמה ימים. כך שאין בזה אפילו הגיון.

לא ראיתי כאן למה זה טוב .יש לי אבקה בבית.בתוך מה מומלץ לשים?

והאם צריך להרחיק מחלבי?

ולכן בחורף כדאי לקחת, כדי לעזור לגוף להתמודד עם כל המחלות שמסביב.

אפשר לשתות את האבקה עם מים או מיץ (זה מאוד חמוץ). 

מינון: אני אישית לוקחת 1000 מ"ג ביום, כשלא מרגישה טוב- 2000. 

אפשר לתת כל יום כתוסף תזונה. מינון של 2 מ''ג הוא בסדר גמור.

אני אישית לא מביאה סתם כך אלא רק במקרה של מחלה ואז ניתן לתת גם עד 100 גרם. מצרפת מאמר בנושא כדי להעשיר את הידע http://gidonkenar.com/high-dose-c/

חיסון שפעת הוא חיסון לא יעיל. הם מכניסים שלוש זנים כל שנה לחיסון מתוך 200 זני שפעת.

תופעות לוואי הכי נפוצות מהחיסון זה פשוט להיות חלשים ומצוננים ומחלה דמוית שפעת. שפעת זאת לא מחלה מסוכנת למי שיש לו מערכת חיסונית בסדר. וגם מי שיש לו מערכת חיסונית חלשה הייתי ממליצה שילך לדיקור סיני ויעשה שינוי תזונה לפני שיקח חיסון שפעת.

יש קבוצה של חוקרים שנקראת קוקריין שהם לא ממומנים על ידי אף גורם לעומת הCDC שיש להם ניגוד אינטרסים מטורף והרבה ממי שיושב שם וחוקר מקבל כספים מהדלת האחורית מחברת התרופות של החיסונים. ואני מצרפת מאמר של יפה שיר רז שהיא סוקרת בעברית מה שכתוב. כמובן שיש מקורות למה שהיא כתבה אבל YNET הורידו אותם אז אם את רוצה להעמיק אני יכולה גם לצרף לך את המקור של הקבוצת חוקרים הזאת. אני בדרך כלל לא מאמינה לכתוב YNET אבל במקרה הזה אני מכירה את הכותבת ויודעת שאין אף גורם שממן אותה לעומת כל כתבה אחרת שעולה בYNET בעד חיסון כזה או אחר.

בנוסף מתחת לגיל שנה תינוקות מקבלים כל כך הרבה חיסונים ולהוסיף את החיסון שפעת בנוסף לסדרה הקבועה זה פשוט הזוי.
והנה האתר של הקבוצת חוקרים הזו שמאוד נחשבת בעולם, הם מבצעים מחקרי מטה אנליזה ועוברים על כל הספרות ויוצאים עם דעות שלא מונעות על ידי כסף. את מבינה שאם הCDC יבין שהחיסון שפעת מזיק ולא יעיל ויכתוב על זה מאמר הם יצטרכו להוריד אותו מהמדפים. ואז מה הם הרוויחו? אי אפשר לתת לחתולה לשמור על החלב.

http://www.cochranelibrary.com/cochrane-database-of-systematic-reviews/
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4905372,00.html

בשנתיים האחרונות קרו כמה מקרים של נשים צעירות חרדיות שחלו בשפעת ונפטרו לאחר תקופה קצרה ממש.

המידע הזה ממש מפחיד אותי.

כי מיד אמרו שהחברה החרדית לא כ"כ מודעת לחיסון השפעת והנה, רק אצלם זה קורה ואם הם היו מחוסנים- זה לא היה קורה.

איך את מסבירה את זה?

גילוי נאות:

אני חרדית.

לא חיסנתי את ילדיי אף פעם בחיסון השפעת.

וכשהלכתי לפני זמן מה לעשות בדיקות דם מסוימות בשל היותי בהריון- האחות המליצה על חיסון שפעת להריוניות וכן עשיתי. ב"ה עבר בסדר אבל א חושבת שאעשה שוב בעתיד!

ואם הן נפטרו אז זה לא מהשפעת אלא מהסיבוכים שלה.

וגם אם היו מתחסנות לא בטוח שלא היו חולות כי לנגיף השפעת שי המון וואריאציות שגם מתחדשות כל שנה. 

אין שום סיבה שאישה צעירה ובריאה בדרך כל תמות משפעת חלילה.

אולי הן קרסו באופן כללי מעוד סיבות נוספות - עומס, תזונה לא מספקת, בריאות כללית לקויה.

אם היו מתחסנות במצב רגיש כזה, גם היו מסתכנות.

היא קיבלה חיסון שפעת במסגרת בית הספר חודש לפני שנפטרה, ומתה מסיבוך של שפעת....
בנוסף היה מקרה השנה שאני מכירה אותו ומכירה את האישה דרך אמא של אחד הילדים בגן של בני שהתחסנה לשפעת בזמן ההריון, תוך כמה שעות הרגישה מאוד לא טוב ותוך יומיים הגיעה לקופת חולים ומשם כבר הגיעה בקריסת מערכות לבית החולים. בכתבה הראשונה שדיברה על הנושא ציינו שבודקים כיוונים של ממה נגרם ואף חיסון שפעת שקיבלה יומיים קודם. בכתבה השנייה שהעלו אחרי שנפטרה= לא היה זכר לחיסון השפעת.
אני אישית חושבת שהנשים האלו מתו מסיבוכי שפעת אחרי שחוסנו אבל אם אני לא מכירה את הסיפור אישי אז זה רק ספקולציה.

בגיל שלוש וחצי!!!

בימים שלאחר מכן היו תופעות לוואי סטנדרטיות, קצת חום, נודניקיות וכו'

לאחר 3-4 שבועות דלקת ראות, ופרכוס.

והחל מאז החלה רגרסיה שנמשכה כ-10 חודשים והחמירה אט אט בהמון תחומים- ויסות חושי -התעסקות בפה, ליקוקים, התעסקות בצואה, דברים שממש לא היו קודם! 

נפילות לעיתים קרובות, חוסר שיווי משקל, חוסר קשר עין, חזרתיות על מילים, התקפי בכי בלתי פוסקים, רגישות (ריגשית) לכל פיפס.

וגם-החלה להיות בררנית באוכל בצורה מובהקת ופתאומית. הגננת עד היום בהלם מהילדה הזו ואיך שהיא השתנתה.

עד כדי כך שלקחנו לאבחון של אוטיזם!! ושם הם שאלו אותנו הנוירולוגית והקלינאית (מומחיות בתחום בארץ, כן...) - האם הילדה היתה חולה או קיבלה חיסון בסמיכות לתחילת הרגרסיה?

ורק אז חיברנו בין הדברים!!! כשחיפשנו בניירת את המסמכים הרפואיים ופנקס החיסונים ונוכחנו בסמיכות התאריכים

ב"ה היום בת ארבע וחצי, אני חושבת שהיא מתחילה לחזור אט אט ליכולות הקודמות שלה- עם הרבה תשומת לב ועבודה ספציפית על הקשיים. תודה לה'!

א. יש לי איזשהוא סיכום מסודר ששלחתי פה לכמה נשים על כל הענין. הסיכום הוא פרי הבנתי אחרי לימוד של הנושא, ואשמח לשלוח אותו למי שמעונינת. אני גם מחסנת חלקית ודוחה חלק. 

ב. אנקדוטה מענינת שהייתה לנו שבוע שעבר עם תינוקת בת שנה וחצי. היא היתה חולה בדלקת ריאות ואחרי 3 שבועות קמה בלילה עם סטרידור. טיפלנו בה במה שצריך ובלילה הבא הייתה בסדר גמור. באמצע היום שאח"כ המטפלת התקשרה אמרה שלא מרגישה טוב והעלתה חום. בעלי לקח אותה לרופא והרופא שלח למיון. שאלתי אותו בטלפון למה למיון ולא לטרם למשל, אז הוא ענה לי בקצת כעס שילדה לא מחוסנת צריכה לעשות בדיקת דם שיש רק בבית חולים. 

עכשיו: הילדה קיבלה חיסון מחומש בגיל חודשיים וחיסון משולש בגיל 9 חודשים. זה לא שהיא לא מחוסנת בכלל, אבל הוא אמר שזה לא מספיק. 

בעלי נסע למיון, התייבש שם 6 שעות בהמתנה והרופא לא הבין בכלל על מה מדובר ולמה שלחו אותנו למיון. שאל אותנו שוב על החיסונים ואמר בפירוש שאם קיבלה חיסון או שניים (כנראה מדובר על מרכיב של דלקת קרום המוח) זה נחשב למספיק ומבחינתו היא מחוסנת. לא הסכים בכלל לעשות את בדיקת הדם הנ"ל כי אמר שהסיכוי לזה הוא פחות מאחוז ושאר המדדים שלה תקינים לגמרי. 

זהו. למדנו פה כמה דברים. ואחד מהם הוא שיש בתוך עולם הרפואה הקונבנציונאלי כמה גישות שונות לענין החיסונים (טוב, ידעתי את זה גם קודם...), ומסתבר שהמלצות טיפת חלב וכו' הן ממש ממש לא תורה למשה מסיני. 

לא שהמקרה הזה חידש לי הרבה, האמת, אבל לפחות זה מחזק אותי לעמוד בלחצים שונים בעניני חיסונים. (האחות: את יודעת שמחלת כך וכך יכולה לגרום לחרשות אצל תינוקות? הרופא: את יודעת ששלושה יילודים מתו לפני 3 שנים משעלת? אם היית מקבלת חיסון לשפעת לא היית חולה בדלקת ריאות. וכו' וכו'.)

אני אפילו כבר לא עונה. אין לי כוח לזה. רק מהנהנת ואומרת: כן . אני יודעת. ואני לא רוצה את החיסון. תודה.

הכי לגיטימי בעולם שהורים ילמדו את הנושא הזה לעומק ויחליטו בעצמם. הילדים הם שלנו, לא של הממסד הרפואי שמונע מעוד כמה אינטרסים חוץ מענייני בריאות הילד. (פעם אמרתי את זה לרופאה בשניידר שצעקה עלי למה הבת שלי לא קיבלה את כל החיסונים. והיא הייתה די בהלם מעצם התגובה שלי ושתקה.) 

אשמח לסיכומים

תופעות לוואי של אקמול אכן יכולות להיות חמורות. אבל זה לא באותה רמה. זה לא פועל באותו אופן על הגוף.

ואני לא בעד אקמול אבל זה לא בר השוואה בעיני. תכתסלי על המרכיבים, אין שאריות דנא של בעלי חיים, חומרי הדברה, כספית ואלומיניום באקמולי.

אני אישית לא מביאה אקמולי כי למדתי על החשיבות של החום בזמן מחלה ואלא אם כן הם ממש סובלים אניי מחבקת ותומכת ונותנת סמרטוט לח אבל לא מורידה את החום. אם הם סובלים אז עושה אמבטיה ומנסה לצנן מים קרים או משהו בסגנון. בדרך כלל תוך יום וחצי החום נעלם והם עוברים את המחלה וככה הסיבוך של דלקת לא מגיע כי הגוף ניצח.

את, מבחינתך בצדק, מפנה לאתרים שבהם עונים רופאים. אבל רופאים מייצגים את המערכת שבה הם עובדים, ואת החינוך המקצועי שהם קיבלו.

איך אמר דר. אלכס קוטוק (רופא וחוקר, שערי צדק, ישראל) : "במהלך עבודתי בביה"ח שערי צדק, בעיקר במחלקת ילדים, השתכנעתי שרוב הרופאים הינם בורים גמורים בנוגע לחיסונים. ההיסטוריה שלהם, החומרים הרעילים אשר בהם, תופעות לוואי וכו' "   דר' אלכס קוטוק PHd, ההיטוריה של הרפואה.

הציטוט הוא מכאן http://www.hisunim.org.il/doctorsspeak/22-doctorsletter

באתר הזה מובא גם גילוי דעת עליו חתומים למעלה משמונים רופאים בכירים בתחומם, פרופסורים ואחיות מכל העולם, ובו הם מותחים ביקורת נוקבת על החיסונים וקוראים לציבור לדחות את החיסונים ולקחת אחריות על בריאותו.

פרוייקט בינלאומי מיוחד, 2011.

את הדעה הרווחת שחיסונים הם יעילים ובטוחים אני לא צריכה להנגיש, כולם חושבים את זה וכל הרופאים מצדדים בזה וזאת ההנחיה של משרד הבריאות.
 מה יש לחדש? הכל יעיל, תקין, בטוח, כמות רעלים לא מרעילה, אין תופעות לוואי, אל תדאגו, תחסנו, ועוד שנתיים נוסיף עוד חיסון ועדיין תחסנו להכל ובזמן, ואפשר לחסן כשיש חום ולתת מורידי חום אחרי חיסון. וכו' וכו'. את הצד הזה לא צריך להגיש.

מה שצריך זה לפתוח את הראש ולהיחשף למידע אחר, שלא מדברים עליו, על מחקרים שלא מצדדים בריש גלי באתרי החדשות, להבין שרופאים לא למדו על חיסונים ולא כי הם רעים אלא כי הם לא למדו.

להבין שהסטוריה היא דרך להביע עמדה פוליטית וכלכלית וכשמסתכלים אחורה רואים צד אפל יותר בהסטוריה של חיסונים, צד של תופעות לוואי איומות, צד של גורמים אחרים שיכלו להביא לרדיקציה של מחלות.
כדי להבין את מה שאני מדברת עליו צריך לחקור וצריך ללמוד. האג'נדה שאת מדברת עליה לא נובעת מאינטרס כלכלי, וגם לא מאינטרס להחזיר את כל המחלות למדינה שלנו, אלא אינטרס להנגיש מידע. לתת להורים את היכולת לבחור בחוכמה.
כל האחיות וכל הרופאים בטוחים שהם למדו את כל מה שיש ללמוד על חיסונים ועל כן אין דבר כזה תופעות לוואי ובשטח רואים שיש. רואים שאין דיווח ראוי. רואים שאין יחס ראוי להורים שמדווחים. וגם חבריהם לחברה מפחדים ממה שהם מנסים להגיד. כי אם יתכן מצב שבו משרד הבריאות ממליץ על טיפול שהוא מסכן אחוז מסויים של האוכלוסייה ופוגע פגיעות קטנות שלא ניתן לחזות את התוצאות שלהם לכלל האוכלוסייה אז מה זה אומר בכלל על החברה שלנו?
אני אישית הגעתי למקום של חקר החיסונים אחרי שנפל לי אסימון הכסף. הבנתי שמשרד הבריאות ממליץ על מזון כמו חלב כמזון זהב כאשר האמת רחוקה מאוד. אז יכולים להגיד לי שאני מקשקשת ומגישים את זה בבתי חולים וזה מונע אוסטיאופרוזיס ומאיפה מקבלים סידן. והתשובה שלי זה תחקרו. את הצד של זה מושלם אתם מכירים, תחקרו את הצד השני. ואז תחליטו.

כמו שאמרתי כבר, קראתי גם מחקרים של הצד השני.
אני כן אומרת שהצד השני הוא מוכר וברור- והמסקנה של כל המאמרים הוא שהכל בסדר. עשו חתך כזה וכזה, לקחו 120 אנשים שקיבלו את החיסון והכל היה בסדר. ראיתי עשרות מחקרים כאלה. הם לא הרגיעו אותי. לכן הגעתי למידע האחר.

מסכימה איתך שהרצאות הם פחות מהימנות כי את לא יודעת מאיפה האדם לוקח את הנתונים אבל כן קראתי את המחקר ההודי שלה והוא דומה בצורה יוצאת מהכלל למסקנות שלה.

ממתי מסקנה היא דבר רע, ממתי אג'נדה היא דבר רע? למה רק אג'נדה בעד חיסונית היא לגיטימית אבל לקרוא ולחקור ולגלות שיש בעיות רציניות בחיסונים ולהיות באג'נדה לספר לאנשים את זה זה לא לגיטימי?
והנה מאמר שאת יכולה לקרוא שמבוסס על הספר שלה
. http://www.hisunim.org.il/vaccinesinhistory/176-vaccinesunderthehood

זה שמחקר הוא ישן זה לא בהכרח רע, מה שרע זה שמחקר שמצא ממצאים מאוד משמעותיים לא המשיכו ועשו איתו שום דבר. למה לא נותנים לכל המטופלים שמגיעים לטיפול נמרץ ויטמין סי? יודעים שזה יכול לעזור להתמודד עם מחלות בצורה יוצאת דופן.

אני מנסה לשבור את מסכת האין בעיה הזו ולהראות שיש גם בשטח אלפי סיפורים של מקרים שנשמעים בדיוק אותו דבר ופגיעה דומה מאוד שמתרחשת ישירות אחרי חיסון.
וגם שיש מחקרים בנושא. הנה רשימה של מחקרים שארגון שמנסה להנגיש מידע ארגן. את יכולה לא לפתוח את זה בגלל שהם אלה שאיגדו את זה אבל כל המחקרים נמצאים בPUBMED ששם גם נמצאים כל המחקרים ההפוכים.
אני אישית עברתי על כמה ולא כולם אומרים שאין שום ספק שחיסונים גורמים לאוטיזם אבל הם כן מדברים על האופשרות, מסבירים איך זה יכול לקרות, מה ברעלים יכולים להיות בעייתי לגוף. הם לא אומרים- לא! אין לנו מושג ממה זה קורה אבל העיקר שזה לא קשור לחיסונים.
 

https://www.facebook.com/notes/vaxxed-revolution-for-choice/30-solid-scientific-studies-that-prove-vaccines-cause-autism/165199450554316

אשדודים זו האוכלוסיה הכי קונבנציונלית שיש.

ואת מבטלת בהינף יד מחקרים של חוקרים שהם בדיוק כמו אותם חוקרים שמצדדים בחיסונים רק שהמסקנה שלהם שונה, הם מנסים לספר שכן יש סיכוי סטטיסטי להיפגע.
המחקרים שעליהם הם מתבססים הם לא פחות רציניים ואני בעצמי קראתי הרבה כאלה גם לכאן וגם לכאן. וגם עשיתי קורס של שנה על מחקרים וסטטיסטיקות ויש כמה דגשים לקריאת מחקר.

1. מי מימן אותו? האם יש לו קשר לחברת תרופות בצורה ישירה או עקיפה?
2. במשך כמה זמן היה המעקב? מחקר מעקב של חיסון צריך לעקוב שנים. לא קיים מחקר שמשווה בין אוכלוסייה מחסנת ואוכלוסייה לא מחסנת ובודק את אחוז האוטיזם, ביקורים לרופא, אחוז התמותה בשתי הקבוצות ממחלות איומות. לא קיים מחקר כזה. זה כזה קשה? יש מלא אוכלוסייה בארצות הברית שבשמחה רבה ובטוב לבב היו מוכנים להקריב את ילדיהם הלא מחוסן כדי שיבדקו כמה הוא בריא. לא קיים מחקר כזה לא כי קשה לעשות מחקר כזה אלא כי זה המחקר שיגרום להורים לא לחסן יותר.
באמת שקראתי מחקרים וחלקם מגוחכים, אין לי מי מילה אחרת. לדוגמא חיסון הפפילומה. עשו פלצבו, מה שלא עושים בדרך כלל וזה נחשב ממש לסטנדרט הזהב של מחקרים. לקבוצת הביקורת שלא קיבלה את החיסון נתנו את כל המתכות והרעלים שנמצאים בחיסון רק ללא הווירוס. למה לא נתנו מים? כל אדם יודע שכדי לקבל פלצבו אמיתי זה צריך להיותמים. והפלא ופלא באמת היו תופעות לוואי חמורות בשתי הקבוצות כך שניתן להגיד שאין קשר.
או מחקר אחר שאני יכולה לצרף קישור שעקב אחרי נשים שקיבלו חיסון שעלת. עשרים אלף נשים, זה מאוד מרשים. ובאמת שבועיים אחרי החיסון היו אלף מאה שלושים וחמש לידות וזה בסדר כי הם ציפו שיהיה אלף וומאה וחמש עשרה. והיו חמש עשרה מקרי הפלות בערך. בקיצור היו תופעות לוואי אבל המסקנה הסופית שלהם הייתה שאם מסתכלים על עשרים אלף נשים אחרות מכלל האוכלוסייה זה לא מוזר שיש 15 אלף הפלות. אבל.. וזה האבל החשוב. כאן יש סיבה. הכניסו כאן רעל וצריך לעקוב האם הוא עושה משהו. אי אפשר להכניס לאוכלוסייה חיסון ואז כל תופעת לוואי שקיימת להגיד שלא קשורה. איזה מן דבר כזה? גם לא עשיתם מחקר כמו שצריך וגם אין דבר כזה תופעות לוואי. אז איך אפשר בכלל לדעת אם החיסון בטוח?

אני יודעת שאותך אני לא אשכנע, אבל אולי הצלחתי לתת תשובה להורים אחרים שיבינו כמה הכסף שולט בנושא הזה ולא טובת ילדיהם הפרטי.

על ילדה שהגיע לטיפול נמרץ אחרי שקיבלה את חיסון הרוטה והגיעה למצב של התפשלות מעיים, מיד אחרי החיסון.

זה רולטה רוסית יש צדדים לכאן ולכאן. אבל יש דברים שהורה יכול לעשות כדי לוודא שהילד לא יגיע למקרה כזה. במקרה של רוטה אם הילד משלשל חייבים לתת לו מינרלים ולוודא ששותה אחרת ישר לקחת למיון שיתנו נוזלים.

האוניברסיטה שלהם היא הכי מלאת אינטרסים כלכליים שיש. אבל זה שהם למדו את זה לא אומר לי כלום על לאיזה חומר הם נחשפו. אם הם נחשפו לכל המידע שאומר שאין בעיה עם חיסונים ולא למחקר אחד שמראה שיש בעיה אז זה שהם למדו לא עוזר.

אני לא מדברת על תופעות לוואי שניתן להכיל. אני מדברת על תופעות לוואי רציניות מאוד שמצריכות חשיבה מחדש על כל הרעיון הזה של להזריק מחלה עם רעלים לתוך גוף של ילד בריא. תופעות לוואי שנמצאות בעליה מטורפת, מוות בעריסה, אוטיזם, אחד מתוך 6 ילדים עם הפרעות קשב וריכוז וPDD בארצות הברית. זה דברים שדורשים יחס.
אין שום שאלה שאפשר לחלות, גם בוירוס רוטה אפשר להידבק. אבל א. גם תינוקות מחוסנים נדבקים ויצא לי לשמוע באמת עשרות עדויות של תינוקות שחוסנו לרוטה ובכל זאת חלו, דווקא זה חיסון כל כך לא יעיל ומצחיק שאת מביאה את הדוגמא הזו. חיסון לא שווה חסינות. זה שמתחסנים לא אומר שבמאה אחוז את מגנה על הילד שלך, ממש לא.
וגם צריך לדעת לטפל בילד חולה. המטרה היא למנוע מוות או למנוע מחלה? כי מחלות לא ניתן למנוע. הוירוסים הם יותר חכמים ממה שנראה לנו והם מקיפים אותנו. בחיסון הפרבנר יש 13 זנים מתוך תשעים. בשפעת יש שלוש מתוך 200 וכל הזמן הם מתפתחים ומשתנים ומפתחים מוטציות. אותו דבר לגבי שעלת גם. רופאים לא ממליצים לא להוריד חום, הם לא ממליצים לתת תוסף של ויטמין סי, הם לא ממליצים להימנע ממוצרים מהחי ולאכול רק פירות וירקות בזמן מחלה. יש הרבה דברים שיכולים לעזור לגוף לנצח בזמן מחלה והרופאים לא ממליצים עליהם.
כמו שאמרתי, מחלות אי אפשר למנוע. בגלל שאנחנו חיים במקומות הגיינים עם תזונה נאותה אז באמת הרבה פחות חולים. לדוגמא 98 אחוזים ממקרי המוות של חצבת בעולם הם ממדינות עולם שלישי. מה שצריך ללמוד זה איך לטפל בילד חולה בצורה טבעית והכי טובה.
אי אפשר לטעון שילד חלה בגלל שלא חוסן. זאת אמירה לא אחראית שפשוט אין דרך לעמוד מאחוריה. מהסיבה הפשוטה שלא קיים מחקר שלקח אוכלוסייה ונתן לה חיסון ואז חשף אותה לנגיף או הוירוס ובדק האם הילד חלה או לא. לא קיים מחקר. את יכולה להגיד שרואים את זה באוכלוסייה. אבל הנה אני העלתי השערה אחרת שהסיבה שהילדים פחות חולים ומתים זה בגלל שלא שותים מים שיש בהם שאריות של פסולת מתעשיות ומשחיטה והביוב לא זורם ברחוב (זה היה המצב בלונדון ובערים מרכזיות ב1850-1920 עד שהתחילו לעשות ניקוי רציני והכניסו ביוב, הזיזו את התעשיות לאיזורים מרוחקים יותר והתמותה התחילה לרדת בצורה מאוד משמעותית עוד לפני שנכנסו החיסונים. התמותה משעלת ירדה ב99 אחוז לפני שבכלל נכנס החיסון. אני אצרף טבלאות שתוכלי לראות. הטבלאות לא מוטות, הם מבוססות על סטטיסטיקה שארצות הברית מספקת בעצמה.
והינה מאמר בנושא שמבוסס על הספר של סוזן המפריז שכבר סיפרתי עליה שהיא רופאה לכל דבר וענין שהיתה בכירה מאוד עד שהגיעו שלושה מטופלים עם כשל בכליות אחרי חיסון שפעת ב2009 והיא התחיל לחקור לעומק את הנושא. ויש לה ספר מרתק באנגלית שאשמח להמליץ עליו.
http://www.hisunim.org.il/vaccinesinhistory/176-vaccinesunderthehood

אולי אפשר לומר את זה על החיסונים החדשים שהם לא 100 אחוז כמו שפעת, שעלת וכדומה. שבהם יודעים מראש שזה לא מאה אחוז.

אבל בגדול, רוב החיסונים למחלות הקשות פשוט מיגרו את המחלות הללו.

קחי כלבת, דיפתריה, ודוגמא יחסית חדשה - פוליו. הרי זאת היתה מגפה איומה ונוראה, והיו הפגנות בארה"ב שבהן הציבור תבע מהממשלה לייצר חיסון! ואז יונה סאלק פיתח חיסון ב"ה והמגפה נעצרה.

לא יודעת, זה בסיסי, איך אפשר להתעלם מזה? ומזה שפעם היו מתים מכלבת והיום ב"ה הציבור מחוסן? זאת מחלה שגם היום מתים ממנה. יש מקרה אחד בעולם אולי שהצליחו לטפל.. ממה שאני זוכרת שקראתי בזמנו.

צריך לא לשכוח את הבסיס,שהוא ברור ופשוט ואין עליו עוררין.

את הדיונים אפשר להשאיר למחלות קלות יותר שבהן אפשר בכלל להעלות על הדעת אפשרות בחירה. דרך אגב גם עם טיפול מיטבי יש למחלות הילדים סיבוכים שהם החשש העיקרי במחלה. וגם דלקת קרום המוח עלולה להשאיר נזקים בלתי הפיכים. זה שהרוב מבריאים בלי נזק, ב"ה. אבל צריך לשקול את הסיכון שאולי יש בחיסון לעומת הסיכון שאולי יש בחולי. כנראה שלדעת רוב המחקרים הסיכון בחולי מנצח. אבל פה יש לך איזה מקום לדיון. זה לא נכון למחלות מסוכנות יותר.

תסתכלי בגרפים שלהבת כוח הביאה.

וכלבת זה לא דוגמא טובה - לכלבת לא מחסנים כחלק משיגרת החיסונים, וזו לא מחלה שמוגרה. 

מתחסן מי שנפגע מנשיכה של בעל חיים נגוע.

זה כמו שתגידי שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ.

גם לי אין כח להגיב

שאל תפתחי את הנושא הזה עם חסידי חב"ד. 

כוונתי לנושא של מה מסתובב מסביב למה. מה שברור לך לא ברור להם...

יש לי כמה חברות שנחשבות חב"ד, קשה לי להאמין לכזה דבר..

אולי משיחיסטים בלבד, ולגמרי לא חב"ד אורגינל?

את יודעת, אני הולכת לשכוח את מה שכתבת לי אחרת אשנה את דעתי הטובה על חב"ד וזה יהיה עצוב..

האם את מאמינה כך גם לעניין היממה וגם לעניין השנה? שבשניהם השמש היא המסתובבת סביב כדוה"א?

לא יודעת אם כולם.

יש מקור שכך הרבי כתב. 

אני שמעתי את זה מאישה חב"דניקית שאני מאוד אוהבת ומעריכה. (וזה לא פגם בהערכה שלי אליה...)

אם את שומעת הסבר אחר, אני אשמח לשמוע כי אני לא הצלחתי להבין. 

הוא ממישהו ממכון ויצמן, אז מי שחושבת שהממסד מנסה להרוג אותנו, שלא תקרא.

http://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/med_and_physiol/%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9F---%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7-%D7%91%D7%90%D7%A9%3F?gclid=CjwKEAiA2abEBRCdx7PqqunM1CYSJABf3qvabKDsNH7T14w_uYhfz1kGD5mGh0Ikj_wHRGbdfqsA4hoCjW3w_wcB

למחבר אין תשובות טובות לחלק מהשאלות הנוקבות שנשאלות.

זה נתון משמעותי. אי אפשר להתעלם מזה.

נופל לי אסימון בצליל מהדהד.

יש כאן בפורומים מישהו שתוקף כל מה שמריח אלטרנטיבי/ויטמין C/הומאופתיה/דחיית חיסונים.

הוא הזכיר פעם שהוא חוקר במכון וייצמן..

הצדדים.

זה לא סוד. גלוי וידוע שאנשי מקצוע שרופאים ומדענים לא עובדים בחינם - לא אלה שתומכים בחיסונים ולא הקבוצה הקטנה יותר שמתנגדת. רופא שנותן פגישת ייעוץ להורים כדי לעזור להם לבחור אילו חיסונים להוריד - מקבל על זה תשלום. מדען שכותב ספר נגד חיסונים - מוכר אותו בתשלום. ועוד ועוד.

אין עם זה בעיה.

אני רוצה להאמין שרוב האנשים מאמינים במה שהם מתפרנסים ממנו, ומתפרנסים ממה שהם מאמינים.

מורה ליוגה מאמינה שיוגה זה חשוב, ספרנית מאמינה שחשוב לקרוא ספרים, ועובד במכון וייצמן כנראה תומך בחיסונים.

אחרי שהנקודה הבסיסית הזאת ברורה, אפשרלעבור להתייחס עניינית לטיעונים בפני עצמם.

יש הבדל בין רופא שמייעץ ומקבל על זה כסף. אגב גם אם תלכי לאונקולוג בכיר באופן פרטי זה יעלה לך אלף שקל. אדם שלמד הרבה שנים רפואה ראוי שיקבל כסף על פגישות איתו.

ויש הבדל בין זה לבין תעשיית תרופות שמממנת מחקרים, נותנת מניות לאחראית על הCDC בשווי שמונה מליון דולר שנה אחרי שהיא עוזבת עבודה של 20 שנה בCDC והכפילה בשתיים את כמות החיסונים שניתנים. זה נתונים שהם מסריחים ממש. באמת כואב לחשוב שמישהו עושה כסף על חשבון הכאב והסבל של אנשים פרטיים.

מיליארדים ויש לה אינטרס עצום לשמר את נתח השוק שלה, למשאבים של אתרים כמעט מחתרתיים שיוצאים נגד הזרם. 

אחרי שהנקודה הבסיסית הזאת ברורה, אפשר להתייחס לטיעונים עצמם - והטיעונים גם הם מדברים בעד עצמם..

וכמו שזה נראה, זה לא כל כך רחוק.

יותר ויותר נוירולוגים, קרדיולוגים, אימונולוגים וכו' בכירים בתחומם מגיעים למסקנה הזאת.

מה תגידו כששיעורי התחלואה יהיו כל כך גבוהים עד שלא תהיה ברירה אלא לחשב מסלול מחדש. 

תודי על האמת שלא נכנסת וקראת במשך חצי שעה וראית את הסרטונים שמסבירים על פוליו אלא הסתפקת בקריאה של דקה של מה שאני כתבתי והחלטת שלא רק שזה שטויות אלא שכל מילה שיצאה מהפה שלי שטויות. זאת דוגמא מצויינת למחקר שלא יניב תוצאות בגרוש.

אני לא בר סמכא לכלום. כל מה שאמרתי לא שלי הוא, אני לא חוקרת חיסונים ולא למדתי רפואה אבל אני יודעת לקרוא ולהסתמך על אנשים גדולים ממני שחקרו את הנושא ושמו את הקריירה שלהם בכפם כדי לצאת עם מידע שלא זמין להורים כדי שיוכלו לבצע בחירה מושכלת.

אני לא מגזימה, האמת הרבה יותר קשה ממה שאני ציירתי. באמת שמה שהבאתי כאן זה טיפה בים. והמסר שלי להורים זה לא להקשיב לי אלא לצאת ולחקור כי אין הוכחה שלהזריק כל כך הרבה חיסונים לתינוק כל כך קטן זה לא הרסני לחלוטין למערכת החיסונית שלו.

כלומר- להבין שחיסונן לתינוק זה לא דבר של מה בכך, ולבדוק במה מדובר. לשאול, לשמוע דעות שונות ולהחליט.

בעיני לפחות, מי שמחסן מתוך אמון עיוור בממסד הרפואי חסרה לו אחריות בדיוק כמו מי שלא מחסן לכלום סתם ככה, בלי לבדוק.

מי שבודק- וזה לא כ"כ משנה אם יחליט שלא לחסן בכלל או לחסן חלקית או לדחות או כל הוואריאציות האחרות- העיקר זה שהוא יודע מה נכנס לילד שלו ולמה הוא נותן את זה לילד שלו (או לא).

לגבי כל המחקרים והעובדות- בסופו של דבר, כל מה שאני או מישהי אחרת בפורות תגיד, וגם כל מה שרופא דגול זה או אחר יגיד- זה הכל מיד שניה או שלישית.

לי אין אפשרות לעשות מחקרים וגם לרוב הרופאים אין...הענין הוא במי נותנים אמון. וכדי לדעת במי לת אמון צריך לדעתי להבין מה הולך בתוך הסיפור הזה, לקלוט מי הגורמים הקיצוניים לכאן ולכאן (לדעתי, אתר "חסון" למשל הוא קיצוני בהתנגדות- לעומת משרד הבריאות שקיצוני במתן החיסונים)- ולברר, עד כמה שידינו מגעת...

לא קראץי את כל התגובטת

מתייחסת רק לנושא מימון המחקרים וכד'

כשאומרים "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" אין הכוונה שמקבל השוחד אומר - אוקי. קיבלתי כסף, עכשיו אני הולך לשקר פה.

אלא שהשוחד ממש מעוור את עיניו, גורם לו לראות את המציאות באור מסוים. גורם לו לסלף דברים המצודקים.

לאדם קשה להיות אוביקטיבי, לפרשנות פנימית מודעת ולא מודעת יש הרבה השלכה על גיבוש הדעה שלנו גם לגבי נושאים לכאורה עניניים לגמרי

כשאדם כותר מאמר מדעי סדור, הוא מן הסתם מאמין במה שהוא כותב ועדיין דעתו ומסקנותיו יכולים להיות מוטים מאד גם בלי שהוא עצמו מודע לכך וכן - זה קורה כלפי מי שנתן לו את הכסף. (זה לא רק כסף, זה מעמד, יוקרה כבוד ועוד)

הבסיס הזה לא ברור מאליו ואני פירטתי כאן על פוליו איפשהו ויכולה לצרף לך קישור. כשאני אומרת שיש הרבה ידע שאנשים לא נחשפים אליו אני באמת מתכוונת לזה וזה מתחיל החל מהחיסון הראשון נגד אבעבועות שחורות וכלה בחיסונים עדכניים של שכלת לנשים בהריון. יש המון מה לקרוא והמון מה לחקור ואת יכולה לראות שגם המחקרים שתומכי החיסונים מצדדים בהם לפעמים פשוט לא שווים את הנייר שהם כתובים עליהם.
. http://www.hisunim.org.il/vaccinesinhistory/176-vaccinesunderthehood

אותה מסכת טיעונים שמפעילים מי שתומכים במתן חיסונים ללא סייג גם במקרה הזה של רוטה ללא התחסנות:

"אי אפשר לטעון שמחלת המעיים שנגרמה כתוצאה מוירוס הרוטה היא שהביאה את הילד למצב שהצריך טיפול נמרץ"

"צריך לבודד את הגורמים"

"יכול להיות שהיתה רגישות קודמת"

"אולי הטיפול לא היה הולם"

והאמת היא שרוטה זה וירוס אחד מתוך רבים של וירוסים שתוקפים את המעיים, ואין סיבה שבמדינה עם רפואה מתקדמת כמו ישראל, שבה ניתן לפנות חולה לקבל עירוי נוזלים, יגיעו תינוקות לטיפול נמרץ בגלל הידבקות בוירוס הרוטה.

כשילד נדבק ברוטה אנחנו יודעים במה נדבק. כשילד מחוסן ברוטה אנחנו לא יודעים איך החיסון ישפיע.

עם כל הכבוד, לסכן תינוקות בני חודשיים בכריתת חלק מהמעי בגלל חיסון, על זה נאמר, לשקול תועלת מול נזק.

לא יקרה כלום אם תאחרי את החיסון בכמה חודשים...

אצלי כמעט תמיד החיסונים התעכבו כי לפעמים היה לו שלשולים ולפעמים היה עם חום... והאחיות אומרות לא לחסן אם היה חום ביממה האחרונה (אולי יותר לא זוכרת)

וזה בכלל לא קריטי.

אז חכי קצת שתתאושש ועוד חודש-חודשיים-שלושה... תחסני.

בהצלחה!

בסופו של דבר חיסנתי בזמן

עבר בשלום ב"ה

לא נרשמו תופעות חריגות

קצת יותר אי שקט ביום הראשון אחרי החיסון וזהו

בדר"כ מחסנת את החיסונים הוותיקים שניתנים כנגד מחלות קשות

חיסונים חדשים - חשדנית. לא ממהרת לחסן

לא מחסנת נגד שפעת

תודה למי שענתה לי

מכירים יותר את איך מתנהל האירוע. לפני, אחרי, תוך כדי. ויותר מיומנים בטיפול.

יש בגדים וציוד מילד קודם.

הבגדים מילד קודם לא ככ שימושיים
זה בדיוק עונה הפוכה.

אצלי הראשון היה פיצ, והשני גדול.

ב2 הפעמים.

והשלישית חח יצאה פיצית כמו הראשונה ובעונה של הראשונה , השם סידר אותי סופית

אצלי יש שני בנים בעונות הפוכות, את הבגדים של 0-3, 3-6, 6-9 הייתי צריכה הכל מחדש אבל מגיל שנה בערך הקטן לובש בגדים שהיו של הגדול בלי בעיה

שני בנים בהפרש של כמעט שנה ו5

מתוקים דבש טהור!!!

באלי לשלוח לך הסרטה עדכנית בפרטי, שתראי איזה חמודים הם יחד

היום הקטן שלי כבר בן שנה וחצי כמעט, אז הם כבר ממש מתחילים להיות חברים.

אין ממיס כזה!!!

הגדול דואג ככ לקטן, מספר לו סיפורים, שואל שאלות, מחמיא לו, וממש אוהב אותו.

והקטן מעריץץ את הגדול! עושה אחריו כל דבר.

זה כיף להלביש אותם סט, הם נראים ככ מתוק יחד!!

מאותו המין.
מושלם מבחינת ארגון חדרי שינה בבית 
בגדים וכו פשוט מעבירה מאחד לשני (גם אם זה עונות שונות, עדיין יש חפיפה)
יחוו יחד את מרוץ החיים- גנים, בית ספר, צבא, זוגיות, חתונה (יש שיגידו שהם יכולים גם לא להיות בקשר, ולריב וכו וכו...אבל בנוסף יש את עניין השיתוף, החוויות. שניהם בצבא ישתפו אחד את השני במילים שלהם מהעולם שלהם, הם יחוו הכל ביחד בצורה די חופפת).
בנים- ישחקו יחד כדורגל, גם אם החבר של השני מגיע, יאללה כולם ביחד עושים משחק בכדור, או כל משחק אחר של בנים.
בשבתות וחגים את מלכה- הם בבית הכנסת ואת בשקט שלך...חחח
רק תחנכי אותם מראש לעזרה בבית, שזה יהיה הרגל
ופשוט מושלם
מניסיון

אותם תחומי עניין, משחקים וכו'

יעסיקו אחד את השני בכדורגל.

לגדל שני ראשונים שלא מאותו מין, יש מובנים מסויימים שהכל כפול בטווח זמן קצר יחסית.

סתם לדוגמה עכשיו אנחנו מעלים בן לישיבה תיכונית (ט') ובת לאולפנה (ז')

והכל לגמרי חדש לנו. כמו שני בכורים.

או בארגון בר מצווה ובת מצווה, יש דברים שחוזרים על עצמם אבל גם הרבה שלא.

וגם כל אחד מהם היה הראשון ביסודי שלו, לא יכלו לחזור ביחד/ לאסוף אחד את השני..

עכשיו כשיש לי שתי בנות ביסודי מרגישה כמה זה חוסך. מרמת אסיפת הורים באותו יום, היכרות מוקדמת עם המורה, ועד שהגדולה לימדה את הקטנה לחזור באוטובוס וכל הכרוך בכך.

יש לך זמן עד הדברים האלה,

אבל גם בגיל קטן יש משהו כיף בגידול אחים קרובים בגיל מאותו המין. מקלחות משותפות, שינה משותפת, בגדים שעוברים מאחד לשני, צבע עגלה וכד'.

גם לי היה בערך כזה הפרש 2 בנים בהתחלה (ועכשיו 5 😆 אבל זה כבר סיפור אחר...)

והיה מאוד טוב לשניהם.

בנים זה כיף ומלא אקשן ואנרגיות 

חברים טובים! או חברות טובות.

עוברים את אותם תהליכים בחיים יחד, בית ספר, בגרויות, התבגרות, שידוכים...

אני חושבת שזה מדהים. 

בתור אם הבנים בעצמי

באמת הבגדים זה ממש נוח. השניים הגדולים שלי הם באותה מידה אז חולקים אותו מדף

לבריתות יש כבר בעלי מקצוע קבועים שלוקחים

במקום מגורים את צריכה לחפש רק תת טוב ולא גם תת וגם ביהס

אומרים שעם בנים גיל ההתבגרות קל יותר

לא צריך לסרק כל בוקר ולעשות תסרוקת

בוחרים להם את הבגדים עד גיל גדול יותר לבד

בנסקט ובלנדסטון פתרת סיפור

יש לי רשימת יתרונות לבנים שכתבתי לעצמי בעיתות קושי להתנחם;) כשהבנות של השכנה עשו חוברות כל אחר הצהריים והילדים שלי מהפכה ומכות

אבל עכשיו ברצינות-

כשאני שומעת את הבנים שלי משננים את הפרשה או מברכים על ציצית וכד

מבחינתי זאת הנחת מזה שיש לי בנים

וכשהם עושים את זה יחד אז בכלל...

מדמיינת שירי שבת, טיולים, חגים.. לבנים יש את זה ביותר כיף לדעתי.

גם חברתית אני ממש מאמינה בזה שזה מפתח אותם. הם באים כחבורה, אז גם מתנסים חברתית אחד על השני וגם מקבלים ביטחון אחד מהשני במקומות חדשים

לי יש 2 ראשונים, 11 חודש ביניהם... היום הגדול בן שנה ושמונה והקטן בן 9 חודשים

והם חברים ממש ממש טובים! וזה ממש מתוק (דווקא עם עונות לא הלך לי כי הקטן ממש פיצי.... )

חברים טובים בע"ה כשגדלים

יש להם חברים משותפים ותחומי עניין מאוד דומים

לך זה נוח אצל הילד השני את כבר מכירה הכל, נושאים לימודיים בתי ספר מורים הכל ביחד

בגדים וכו

מזל טוב 🥳 

אני צריכה יתרונות לצמודים מ2 המינים 🤭🤭🤭

באמת אני התחתנתי עם החבר הכי טוב של אחי שצמוד אליי

לק"י

ככה את לא מחכה בציפיה שיוולד בן המין השני (בהנחה שאת רוצה).

הם גם יכולים להיות חברים טובים. אצלינו בן השלוש ורבע ובת החמש וחצי משחקים הרבה ביחד (וגם רבים).

יש בגדים שכן אפשר להעביר ביניהם.

צריך לקנות בגדים לילד השני. אותי זה משמח להתחדש.

היה לי את זה גם לפני שנקלטתי (לקח חצי שנה עד שהבנתי שמשהו לא בסדר)

זה נקרא עקרות הלכתית

פיספתי את הטבילה ביום יומיים כי הגוף שלי לא היה מאוזן.

לקחתי תמצית שיח אברהם של חברת ברא

ותוך שבועיים שלוש נקלטתי ברוך השם

ממליצה מאוד זה מאזן גם למי שהמחזור שלה לא סדיר וכו.

בהצלחה ובשורות טובות!

שמבינה בהם..

שיח אברהם זה צמח מאוד חזק והוא יכול לעשות לך עוד יותר בלאגן אם את לא משתמשת בו נכון.

וחיבוק.💞

הומאופת/נטורופת

בסניפים של ניצת הדובדבן השירות ניתן בחינם.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מאוד רגישה להכל )ברמה שהתקן לא הורמונלי גרם לי לדלקת שלקח לי כמעט שנה להתאושש ממנה)

שיח אברהם זה תמצית טבעית . עליי אישית לא עשה בלגן ,ההפך. הוא הקדים את הביוץ ונכנסתי להריון של תאומים.

כן הייתי מתייעצת על הכמות

בהצלחה

אשמח לדעת לאיזה מצבים זה עוזר...

אבל לא רוצה להקדים את הביוץ.

הביוץ שלי בסדר גמור כנראה, אבל רוצה להגדיל את סיכויי הפוריות, יש סיכוי שזה יכול לעזור? כמה זמן צריך לקחת?

זה יכול להביא להריון מרובה עוברים?

יכולה רק להעיד על עצמי בלבד וכמובן לא לוקחת אחריות על כלום וכדאי להתייעץ עם מומחה

אני לקחתי את זה מאחר וניסינו להיכנס להריון כחצי שנה ללא הצלחה כשברקע יש כבר ילדים בבית. הייתי אצל רופאת הנשים שאמרה בוודאות שאני מפסידה את הביוץ בגלל הטבילה שנעשית לאחר מכן.

היא המליצה על איזושהי תרופה שמאחרת ביוץ ואני חיפשתי משהו טבעי וזה מה שהומלץ לי . היה לי וסת לא סדירה וקושי להיטהר וזה פתר לי את הבעיות. זה נקרא הצמח שמבין נשים ויש לו כל מיני "סגולות" . כדאי לקרוא באתרים השונים ולהתייעץ .להגדיל את סיכויי פוריות אין לי מושג , תלוי מה הבעיה וצריך להתייעץ שוב.

ולגבי הריון מרובה עוברים אני לא יודעת אם זה בגלל זה . מה שבטוח ,כך השם רצה

בהצלחה 

מנסים קודם לפתור בכלים הלכתיים.

יכול להיות שאפשר להקדים את ההפסק ביום ואז תספיקי.

דברו עם רב!

אני מניקה כרגע ילד שבלי ליווי צמוד של רב לא היה סיכוי!

בד"כ זה בנות...
יום הביוץ זה בנים.
מקווה ומאחלת בשבילך שעוד תבשרי פה...

אני מכירה הפוך, שאם האשה מבייצת קודם ואז הזרע מגיע יותר סיכוי לבן

יום אחרי ביוץ זה בנות.
יום לפני- מעניין שזה גם לבנים.
בקיצור לפותחת, תהיא אופטימית...

אז קודם כל חיבוק גדול

אבל כמה שזכור לי 48 שעות אחרי הביוץ עדיין אפשר להיקלט

זרע יכול לחכות גם 72 שעות ואפילו יותר לביצית.

ולפותחת היקרה, לי שיח אברהם פעם אחת ממש עזר ופעם אחרת בלגן את כל המערכת....

כדאי להתייעץ עם נטורופת מוסמך.

וכמו שאמרו- לבדוק אם אפשר להקדים את ההפסק.

ואם את רוצה לטפל בזה רפואית- זה הטיפול הכי פשוט ורווח (כגון אסטרופם לכמה ימים וכד')

אני בהריון עכשיו מביוץ שהיה לפני טבילה

מה יש לך?

אין מתוק כזה!

ממש שמחתי שזה בן..

קשה לי עם שינויים, אני רגילה להיות אמא לבנים

אבל מתישהו בעז"ה ארצה גם בת

אבל באר מרים שהיא פה בעבר סיפרה שילדה בן מביוץ כמה ימים לפני הכניסה להריון (בתקופה שמנעה עם שמ"פ אם אני זוכרת נכון את הסיפור)

ככה שזה לא מדע מדוייק

לא יכול להיות שביצית מחכה לזרע כ"כ הרבה זמן. מקסמום 24 שעות. וגם שם חלון הפוריות המיטבי הוא 12 שעות.

תודה יקרות!!

ממש התעודדתי שאולי יש סיכוי. למרות שלא מבינה ביולוגית איך זה יכול להיות אבל מאמינה בניסים 💗

וגם נשמח בבן אם יצא 🤭

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

ותבקשי המלצות על רופאים או מרפאות שמתמחים בסיבה שבגללה שלחו אתכם לטיפולים, אם יש בנות שגם עברו את זה, תקבלי המלצות על רופאים או בתי חולים,

שימי לב שבפרטי יעלה יותר, שבי עם בעלך, טתעשו חושבים כמה אתם רוצים להוציא ומה חשוב לכם

אפשר כמובן להיות גם מטופלת בבית חולים, אין שום בעיה, אני כן ממליצה על רופא פרטי, עם גישה לשיחות כשאת צריכה להתייעץ, זה הרבה יותר נוח ומרגיע, ורוגע חשוב בתהליך. אבל זו אני, כל אחת וסדרי העדיפויות שלה, תתחילי בלדלות מידע, לדעתי כאן, תפתחי שרשור לקבלת המלצות באזור שאת גרה, לבית חולים או לרופא, בהצלחה♥️

אני עשיתי טיפולים אבל לא pgd אבל לדעתי אפשר גם בפיגידי.

אני הלכתי לרופא בקופה והוא היה מקסים צ ממש! חוץ מזה שהוא נחמד ממש הוא נתן לי את הטלפון שלו ככה שאת כל המעקבים העברתי ישירות אליו בווצאפ והוא נתן הנחיות, בלי לעבור דרך מזכירה או אחיות. כשהגעתי לivf הוא אמר שאני יכולה להמשיך איתו במרפאה ואת הפרוצדורות עצמם לבחור איפה לעשות-או בבי"ח הציבורי שהוא עובד בו, שאז הוא נותן את כל ההנחיות ועוקב אחרי התיק שלי אבל לא מתחייב שבפועל הוא זה שיעשה את הפעולות או באסותא שאז הוא גם עושה בעצמו את הפעולות (עשיתי באסותא כי זה היה לי יותר נוח בכל שיקולים נוספים) גם באסותא, בגלל שזה היה ילד ראשון, לא הייתי צריכה להוסיף שקל, הבאתי טופס 17 מכללית לפרוצדורות עצמם ולא הייתי צריכה לשלם כלום לרופא כי הוא דרך קופת חולים..

הרבה הרבה בהצלחה! מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות או סתם לפרוק או כל מה שתרצי

בגלל שהזכרת את אסותא, אבל מין הסתם זה רלוונטי בכל מקום.

פותחת יקרה, תדעי לך שצריך לקחת ממכון פועה או מבוני עולם השגחה הלכתית.

לדעתי האישית זו חובה, אבל אני חוששת להיות נחרצת שלא יכעסו עלי לכן כותבת כאן שלדעתי האישית. 

מנסה

קשה

טיפולי פוריות זה לא כזה נורא (בוגרת טיפולים בעצמי).

רופא פוריות יתן רשימת בדיקות, ולפי זה תתקדמו לטיפול המתאים.

ולמה הגבלה לשניים? אם בקטע הכספי יש השתתפות מהקופה (תלוי ביטוח, אני מניחה) גם בשלישי וברביעי.

וגם עכשיו

הביאו לי הר של בדיקות כדי בכלל להתחיל תהליל, בלי להסביר מה כל דבר

והכל באנגלית ולא ברור

אם הבנתי נכון.

זאת אומרת זה לא רק השראת ביוץ או הזרעות זה ישר להפריה חוץ גופית, רק שיש גם תהליך ברירת עוברים שמוריד מכמות העוברים הראויים להחזרה.

בקיצור, פיקניק זה לא...

אבל, זה נכון שלפני שמתחילים הכל נראה כמו הר בלתי עביר, וכשאת כבר בתוך התהליך עצמו את מגלה שזה לי עד כדי כך נורא.

בהצלחה ושיהיה כמה שיותר זריז,

עם תינוקות בריאים ושמחים בקרוב בע"ה! 

הרבה בהצלחה ובשורות טובות במהרה

בתי חולים אפשרי

או שתתחילי מהבית חולים שקרוב אלייך עם pgd ולמלא אצלם טופס אינטרנטי / מייל של הגשת כל המסמכים וקביעת תור ראשון

דיוק

2 ילדים

משמע אם יש הריון עם תאומים- לא זכאים לעוד אחד

זה הסל של המדינה. צריך ביטוח משלים טוב בקופת חולים ואז מקבלים מימון גם הלאה.

ממה שאני מבינה מאוחדת הכי טוב לזה. אני בלאומית בטיפולים לילד רביעי. אני לא זוכרת מדוייק. נדמה לי ששאיבה היה סביב 2000 והחזרות סביב 700. יש גם תרופות. ומן הסתם אם צריך בירור גנטי אז זה עוד.

אבל זה לא שאין אישור. וזה לא מאות אלפים אם את בביטוח הגבוה של הקופה. 

על ילד שלישי אין שום השתתפות בpgd

וזה סדר גודל של 30000 לסבב

ומי שמכיר יודע שזה לא נגמר בסבב אחד בדכ

ילדים יקרים פשוטו במשמעו

יש לי חברה שיש לה שלושה ילדים שנולדו בPGD ובוודאות הייתה השתתפות של הקופה

ל2 הילדים הראשונים יש כיסוי מהסל.

מהילד השלישי ואילך אפשר לנצל מהשב"ן, מביטוח פרטי או להעזר בעמותות.

תתחילי בראשונים בע"ה תבואי תשאלי שוב לגבי הבאים ונייעץ לך. בהצלחה. 

שעוזרת בדברים האלה, או מכון פועה או בוני עולם.

נראה לי חשוב גם לתמיכה נפשית וגם לעזרה בפן הטכני של התהליך

למי שמשלם בקופה, למשל מכבי שלי וכאלה.

ממליצה לך לפנות למכון פועה שיעשו לכם סדר ויעזרו. הרבה ישועות בע"ה!!!

זו ממש ההתמחות שלהם.

אין לי ניסיון איתם בתחום הזה, אבל ממה שאני מבינה הם מומחים בליווי זוגות בתהליכי פוריות. יש שם גם קו ייעוץ נשי עם נשות מקצוע מתחום הטיפול (כל יום בשעות 20:00-22:00), וגם קו של רבנים (פעיל כל יום עד 18:00) שלדעתי יותר מכירים את הצדדים הטכניים (וההלכתיים שמלווים את התהליך) וידעו להסביר את המושגים ולהפנות לאן שצריך.

זה הטלפון שלהם - 02-6515050

טוב שאת מתייעצת אין חשוב מזה!

בהתחלה זה הלם ושוק טוטלי

בהמשך יהיה יותר קל

ובעזרת ה תעברי את זה מהר ובקלות עד לידיים מלאות!

לנו יש ילד ב"ה מpgd

ואני מכירה משפחות גדולות ויפות שבאו כך לעולם

הכסף זה לא מה שעצר אותן.

אל תחשבי ככ קדימה

תהיי מרוכזת בכאן ועכשיו

ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי אשמח לייעץ לך מהניסיון שלנו.

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

להפך..

גם בבית הוא לא ממש מוכן 

אולי מפחד שהאחים יצחקו עליו?

שאלת אותו מה מפריע לו? אולי זה יעזור למקד אתכם לפתרון מתאים

עורכת - עכשיו רואה שכתבת שזה כי הוא לא רואה טוב. זה גיל שהם כבר מבינים, הייתי מדברת איתו על דברים שאנחנו מתאמצים בשביל לקבל משהו שווה, ומסבירה לו שהעין הזאת תראה הרבה יותר טוב אם הוא יתמיד, מנסה בנועם ליישב לו את זה על הלב

ואז המגע של הרטייה מציק לו?

לא יודעת מה אפשר לעשות, אם כך...

עם טיימר

אחרי 5 דקות את מורידה, (גם אם הוא לא מבקש).

יום למחר 7 דקות וכן הלאה

בזמן קבוע ביום, אח''כ הוא מקבל משהו טעים/ משחק כייף משותף.

אפשר לשלב את זה בפעילות כיפית, (לדוג' נקרא ביחד ספר, ונשים טיימר, כשהשעון מצלצל נסיים לקרוא ונוריד רטייה)

להסביר מה יקרה, מתי, ומה יהיה אח''כ.

לדעתי חצי שעה בפעם הראשונה יכולה להיות הרבה מידי. 

הלוואי שתצליחו בלי מאבקים🙏🏽

חברה שלי אמרה לי שזה פחות טוב מרטייה אבל עדיף מכלום.. זה מין בד כזה שמלבישים על המשקפיים והוא מכסה עדשה אחת, לדעתי היא קנתה באליעקספרס

אלה פוסטרים עם מקום לרטיות, כל יום אחרי שמורידים את הראיה מדביקים אותה על הפוסטר

שהוא לא רואה טוב עם הרטייה

זה לא נוח לו 

משהו שבדרך כלל לא מרשים.

למשל יצירה שווה שקנית במיוחד

לאפות יחד משהו לארוחת ערב/לקחת לגן

לשחק בשודדי ים

להתחיל בהדרגה, כמו שהציעו. שימי יעד שאחרי שבוע תגיעו לשעתיים

בן 6, חכם מאד והסביר לי שהוא פשוט לא רואה טוב עם הרטייה.

ואז הבנתי למה קשה כל כך.

הרי כל הרעיון הוא לאמץ את השריר שלא מתאמץ כל כך, אז זה אימון כושר לעין, בטח שזה קשה, בטח שזה לא נעים וקל, ובטח שכל 5 דקות הוא שואל אותי אם אפשר להוריד כבר.

אצלי הסחת דעת עוזרת, או שאני נותנת לו לספר לי סיפורים שהוא ממציא - מה שבדרכ אני אומרת שאני לא פנויה לשמוע.

אני מקווה שתמצאו את מה שעובד לו, מה ששווה לו מספיק את אי הנעימות, בהצלחה!

שטוב לראות וידאו עם הרטייה, כי העין מתאמצת יותר..

תודה!

והספרים של דבורה בנדיקט

היום יש לה ספרים בעיקר של ספריית פג'ימה שהיא מדפדפת בהם,

אני מחפשת ספר/ים עם תוכן שיהיה לה מענין ומעשיר להמשך ההתפתחות שלה.

הספרים של אמי רובינגר.

מעשה בחמישה בלונים

אלעזר והגזר

הבית של יעל

בים בם תירס חם

הזחל הרעב

'את זה!'

שמוליקיפוד

גן גורים

האריה שאהב תות

ספרי רינת הופר:

חנן הגנן 

שבלול בצנצנת

ועוד מלא..

ספרים של אמי רובינגר

ספרים של דתיה בן דור:

הלו! מי מדבר?

דגדוגים (ספר שירי אצבעות)
 

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא.