לבקשת החברים והציבור הרחב אני מעלה את ההספד על בנינו צוריאל כלפה ז"ל.

"יהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן..."
" הוּא הָיָה אוֹמֵר,
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא,בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,"

מסכת שבת מחזקת את המשנה במסכת אבות:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי אָדָם יוֹדֵע אֵיזֶה יוֹם יָמוּת? אָמַר לָהֶם: וְכָל־שֶׁכֵּן! יָּשׁוּב הַיּוֹם, שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר, וְנִמְצָא כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: (קהלת ט) "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר”….
"בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים", אֵלּוּ צִיצִית. וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר", אֵלּוּ תְּפִלִּין.
צוריאל בן יקר שלנו,
את המשנה במסכת אבות קיימת כלשונה, ואף הקדמת את הלימוד בתלמוד בגיל 11 יחד עם סבא שמעון ז"ל וזכיתם יחד לסיים את מסכת תענית ביום בו חגגנו לך את מסיבת בר המצווה, המשכתם בלימוד מסכת ברכות בימי השישי שהייתה חוזר מהישיבה ובצער גדול הלימוד נגדע לכם עם גילוי המחלה שדרשה ממך כוחות רבים להילחם על החיים.
את מצוות הציצית והתפילין קיימת גם בימים בהם בקושי הצלחת להרים את ראש מהמיטה עליה שכבת חודשים רבים.הייסורין שעברת כאבים שלא ניתן לתאר במילים, אבל אתה לא ויתרת על יום אחד למעט הימים הראשונים שלאחר הניתוח המורכב שעברת שהיית כמעט מחוסר הכרה ונמצא בעירפול מלא כתוצאה מכמות המשככים שקיבלת וזה בכדי להפיג במעט את הכאבים הבלתי נתפסים שלאחר הניתוח להסרת הגידול העצום שהיה לך בלסת. צוריאל שלי, תמיד הייתי גאה בך, תמיד הרגשתי שזכיתי בילד הכי מדהים, עם התכונות הכי טובות, עם דרך ארץ מדהימה, עם כבוד לזולת. אציל נפש ממש! זכינו בך וזכינו ללמוד ממך מהי דרך ארץ אמיתית . הכבוד שלך הן לחברים, הן למחנכים שלימדו אותך והן לנו כהורים מוכיחה לי עד כמה אני יכול להתגאות בך- בן יקר.

צוריאל בן יקר,
ילד אהוב שלי ,ילד של אמא ואבא, ילד של שמחת חיים.
במשך למעלה משנה, אתה נלחם במחלת הסרטן הארורה שברגע אחד- בדיוק בגיל שבו אתה מתכונן לקראת סיום לימודי התיכון וגיוס לצבא ברגע שבו אתה הופך לנער שרירי וחסון עם בלורית שיער שמזכירה לי את התמונות של אותם לוחמים שהיו חוזרים מהקרבות במלחמות ישראל, תמונות של לוחמים שאותם אתה תמיד הערצת חיכתה ליום שאתה תהיה אחד כזה. ברגע אחד הכל התהפך. חלמת להיות לוחם אמיתי ביחידה מיוחדת לוחם למען המדינה שכל כך אהבת שבכל הזדמנות היית מטייל בשבילה משתכשך בנחליה וקופץ מצוקים ישר לתוך מֵימֵיָהּ . חלמת להיות לוחם כזה אמיץ לוחם מיוחד ובמקום זה הפכת להיות לוחם, לוחם על החיים שלך! במלחמה הקשה ביותר שיכולה להיות לכל אדם . מלחמה שבשבילי אתה המנצח הגדול בה. מלחמה שלא ויתרת לה לרגע ועם כל הקשיים המשכת להילחם עמדת איתן מול המחלה ונתת לי את הכוח לסייע לך בעורף כאשר אתה תמיד בחזית.
אני נזכר בימים הראשונים של המחלה אני זוכר את פניו של הרופא שאומר לי: "אבא אני מצטער אבל לבן שלך יש סרטן אלים ,חייבים ביופסייה עכשיו ". ואתה הוא זה שתומך בי אתה זה שאומר לי : " אבא אל תבכה אנחנו ננצח" ואני מרים את הראש ומסתכל עליך ואתה תופס אותי ומחבק אותי חזק אילך ואני ממשיך לבכות כמו ילד קטן ואתה ממשיך לעודד אותי ושוב אומר לי : " אבא אל תבכה אנחנו נעבור את זה הכל יהיה בסדר". בעוד אני מנסה לאסוף את עצמי ואתה כבר רץ קדימה ופונה לרופא בשאלה הבלתי צפויה שלך ושואל אותו: ד"ר -" זה מוריד פרופיל? " ומישיר מבט אליי, וחוזר על אותה שאלה : "אבא זה מוריד פרופיל?" עניתי לך צוריאלי נשמה כרגע יש לנו את המלחמה על החיים שלך אח"כ אני מבטיח לך שנלחם על השירות הצבאי שלך. הייתי המום מתעצומות הנפש שלך הרי הבנת בדיוק מה יש לך והבנת שהמצב לא מזהיר, אבל אתה כרגיל מסתכל קדימה, רץ מהר אספת את עצמך מהר מאוד בעוד אני עדיין בהלם מהבלתי נודע. הבנת בדיוק כמוני שיש לך מחלה קשה אבל אתה נלחם כמו לוחם אמיתי. אתה ילד מדהים ,ילד שתמיד היית למען הכלל התנדבת במשך שנתיים בעמותת 'קו לחיים' וטיפלת בילדים נכים , כי אתה כזה אחד שמסתכל על הכלל ולא על האינטרס האישי שלך אציל נפש אמיתי. זכיתי ללמוד ממך הרבה בחיים הקצרים שלך ובעיקר בשנה האינטנסיבית שעברנו יחד. שנה שהיינו צמודים אחד לשני והפכנו לחברים הכי טובים לא איבדתי רק בן היום איבדתי חבר אמיתי.
דבר אחד בטוח אחרי שנה שלמה של ייסורים טיפולים מורכבים ניתוחים מפרכים אתה הלוחם האמיתי. לחמת ללא פחד, התעמתת עם הרופאים ודרשת לדעת על כל צעד בטיפול . ידעת להביע את עצמך בצורה הטובה ביותר גם שהם חשבו אחרת ממך ,ידעת לומר מה טוב לך ומה לא, ידעת הכי טוב מה טוב לגוף שלך, גם שהיית מלא במורפיום ידעת לומר את המילה האחרונה, שהמדהים שתמיד התברר שגם צדקת!

את הניתוח המורכב להסרת הגידול מהלסת. עברת בבית החולים רמב"ם בחיפה. גם הוא סיפור ארוך וכואב, עד שמצאנו את המנתח הנכון ובעל הניסיון, הפכנו יחד עולמות, כאשר אתה ממשיך להיות בחזית נלחם במחלה ואני בעורף מנסה לסייע עד כמה שניתן . ומספר ימים לפני ביצוע הניתוח הבנו מהר שאין לנו מה לחפש בבית החולים בלינסון ותוך שעות התחלנו במירוץ אחר מנתח שיש לו את הניסיון בניתוח דומה. לאן לא הגענו, בוסטון , ניו יורק , פריז , לוס אנג'לס ועוד מדינות ורופאים שכרגע לא זכור לי, ובסוף לאחר יום קשה ומתיש מגיעה הודעת מייל מדהימה מרופא מדהים מבית החולים בריגהם אנד וומן בבוסון שכותב:" הייתי שמח לסייע ולנתח את בנך, אבל המנתח מספר 1 בתחום נמצא בישראל . פרופ גיל זיו מבית החולים רמבם." הפגישה עם הרופא הייתה ביום שלמחרת וכיף היה לי להביט מהצד ולשמוע איך אתה מסביר לרופא את מצבך דיברת כמו אחד שבקיא בתחום ידעת להסביר לו בדיוק את הלך הרוחות הסוער בגופך ומהן החששות שלך ואת מסכת היסוריין שעברת. יצאנו מהפגישה והבנת שהוא המנתח הטוב ביותר , יצאנו ממנו ואתה יוצא עם ביטחון. חזרת לחייך הבנת שאתה שם את הראש שלך אצל המנתח מספר אחד ומבקש ממני באותה נשימה: "אבא, אני רוצה ללכת לרב קנייבסקי לקבל את ברכתו. האמונה החזקה שלך, שאצלי היא נפגעה קשה , הייתה חזקה ובלי פשרות. משם יצאנו הישר לרב קנייבסקי ולאחר ברכתו הרגשת עוד יותר שלם בהחלטתך!
לא היה קל ניתוח בן 14 שעות שלאחריו עברנו יחד ימים קשים, סעדתי אותך וראיתי את הייסורים שאתה עובר. כל יום היה יום קשה ואתה נלחם על החיים שלך ולא מוותר ותוך שבועיים חזרת לעצמך בהתהוששות שגם המנתח היה המום.
אני גאה בך צוריאל שלי! אני גאה בך ,אני גאה לומר בקול גדול שזכיתי להיות אבא שלך, לא כל אחד זוכה בילד מיוחד כמוך, ילד מיוחד.
אהבת את החיים, הייתה עטוף בחברים מדהימים ,כל מי שרק הכיר אותך מייד התאהב בך, איך אפשר שלא?! הקסם האישי שלך ,היופי שלך ,העיניים הירוקות, והחיוך הכובש שלך. אתה ידעת איך להתחבר לכל אחד ידעת גם ברגעים הקשים שלך בכאבים עזים שהיו לך ידעת תמיד לחייך. קיבלת כל אדם בסבר פנים יפות.
המשכת בחיים במקביל למחלה וניהלת את שגרת החיים שלך עד כמה שניתן. את הבגרות במתמטיקה למדת מחובר לעמוד הכימוטרפיה וגם שם הניצחון היה מוחץ עם ציון של 98! זה לא דבר של מה בכך. בחופשים מבית החולים התחלת ללמוד נהיגה ועברת טסט ראשון בהצלחה מהר מאוד הפכת לנהג מקצועי ומיומן. לא ויתרת על כלום, בהזדמניות שהיו לך ידעת כיצד לנצל כל דקה, למדתי ממך מהו ערך הזמן וכמה אדם חייב לנצל כל דקה בחיים שלו בעיקר שהוא לא יודע מה העתיד צופה לו... וצדקת כי חשבנו שהנה עוד טיפול עד סבב של הקרנות ואנחנו מסיימים טיפולים ומתחילים לחזור לשגרה.

אבל לסרטן היו תוכניות אחרות וברגע אחד הכל קרס. התחלנו לראות שמשהו לא בסדר. שקורה משהו שאנחנו לא מצליחים להשתלט עליו ואז הבנו ,ביום שכל עם ישראל שמח ורוקד עם ספרי תורה ,שהסרטן היכה בנו שוב, אבל הפעם הוא נתן מכה אנושה מכה קשה , בעוד אתה שוכב בחדר עם כאבים עזים ומתקשה ללכת .אני מוצא את עצמי בשיחה עם הרופאים ומבין שהסוג שתקף אותך אף אחד לא יצא מזה. הרגשתי שכל הגוף שלי מתפרק לחתיכות, חלום בלהות ,חלום רע שתיכף אתעורר והכל יהיה בסדר .אבל אני מוצא את עצמי לבד מנסה לאסוף את השברים ,לנגב את הדמעות ולהחזיק את עצמי חזק. כי עוד רגע אני אמור לפגוש אותך ואתה מחכה לי בשקט ובייסורין לדעת מה היו תוצאות הבדיקה. הכניסה למחלקה הייתה לי קשה. כולם בכו ,כולם הבינו שצוריאל הילד שכולם אוהבים נתקף שוב באכזריות בסרטן הרע. אני נכנס לחדר רואה אותך במיטה מחובר למורפיון קבוע ומחפש את המילים המתאימות איך לספר לך שאנחנו חוזרים למסע נוסף במלחמה בסרטן. רק שבמלחמה הזאת אני היחיד שיודע שאתה לא חוזר ממנה. הרגע של הכניסה לחדר והחיבוק שלנו יחד גרם לך להבין ללא צורך במילים שהמחלה חזרה. רק ידעתי לשמור ולהסתיר ממך שמהמחלה הזאת אף אחד לא חוזר.
ושוב מצאנו את עצמנו במלחמה על החיים שלך אחרי שהבנו שהרופאים בשניידר נכשלו כישלון גדול, ומצאנו את עצמנו בארצות הברית אצל גדול הרופאים האונקולגיים בעולם. כאשר בשיחה הבנתי שאין הרבה מה לעשות ובצער גדול הוא אומר לי " הבן שלך ימות מהמחלה" ובאותה נשימה נותן לי אור קטן ומגלה על מחקר שמתנהל כבר כמה שנים ויכול להציל אותך, אבל השאלה האם אני בעד לתת לך סבל נוראי בעוד הוא לא בטוח שאכן המחקר החדש יציל אותך מהמחלה.
אכן ההתלבטות קשה אבל במלחמה כמו במלחמה לא חשבתי לרגע לוותר לסרטן הזה שמפריע לך באמצע החיים והמשכתי בסיוע של אנשים נפלאים לחפש את הטיפול שיציל את חייך, בחזרה לארץ כבר ביום למחרת של הנחיתה המשכתי להתרוצץ ולשלוח מיילים לבתי חולים נוספים בעולם אולם כולם חזרו עם אותה תשובה: "מצטערים אין בילכתנו לסייע" . לא ויתרתי איך אני יכול לוותר על הבן שלי? איזה אבא מוכן לוותר על הבן שלו? המשכתי במסע החיפושים הייתה לי תקווה שאולי ימצא הפיתרון. עד לאישפוז הבא בבית החולים 'תל השומר' ששם לאחר בדיקת 'פד סיטי' הבנתי שלא רק מח העצם שלך נפגע , המחלה התפשטה בכבד ובטחול ,הגוף שלך לא היה מסוגל להמשיך לקבל כימוטרפיה הפצעים בוושת והירידה במשקל היו הסימן הראשון שאנחנו בעצם נמצאים לקראת סוף המסע האכזרי הזה. ואז הרופאים מבקשים ממני להחליט האם להמשיך לטפל ולהאריך לך את החיים בסבל או לעצור את הטיפול ולצעוד אל המוות. הייתי מוכן לקבל את כל הסבל שלך את הכאבים את המחלה להחליף אותך העיקר שאתה תהיה בריא. תמיד דמיינתי את החתונה שלך, איך אנחנו צועדים איתך לעבר החופה, אבל במקום זה אנחנו צועדים איתך אל המוות, אל המקום שכל הורה בעולם היה מוכן לעשות הכל בכדי להביא לבן שלו חיים. צוריאל תסלח לי, אבל יכול להיות שנכשלתי ,יכול להיות שהייתי צריך להתאמץ יותר . הפכתי כל אבן אפשרית ניסיתי לעשות מה שכל אבא היה עושה למען הבן שלו . אבל למחלה יש את הקצב שלה.

צוריאל בן היקר
מעולם לא דמיינו לעצמנו, בחלומות הכי גרועים שלנו, שנמצא את עצמנו עומדים כאן, מעל קברך הקר והדומם.
כאשר אדם מביא ילד לעולם, הוא רוצה לחשוב שהילד יהיה זה שיקבור אותו והנה אמא ואני עומדים כאן היום מרגישים שכל עולמינו חרב עלינו ובעוד רגע אני אבא שלך אומר קדיש עליך בן אהוב שלי.
החיים אינם חיים צוריאל בן יקר, נלחמת כמו אריה גם כאשר הבנת שזהו הסוף מתקרב לא נתת למוות להפריע לך להמשיך להילחם בחיים בהם חפצת גיבור שלי. שום נחמה לא תקל על הצער והכאב שאני חש בלבי.
אני עדיין חי בראשי את הרגע בו הגעת לעולם, את היום שהיה היום השמח בחיי.
עדיין שומע את קולך, עדיין מריח את ריח גופך, עדיין שומע את קולך קורא לי בקול אבא בוא תעזור לי אבא כואב לי אני זקוק לך.
אני לא מצליח לדמיין את ארוחות החג והשבת בלעדיך אתה זה שיושב לידי במשך 17 וחצי שנים אני לא מצליח לעכל שעכשיו הכיסא שלך יהיה ריק .
החברים הטובים שלך, אשר היו אצלנו בני בית, ימשיכו הלאה בחייהם, תיכף התגייסו לצבא ימישיכו בחיים ,יקימו משפחות. בעוד אתה צוריאל שלי החיים שלך נעצרו באכזריות עוד לפני שהתחלת באמת לחיות את החיים.
אומרים שהזמן עושה את שלו, שעם הזמן הכאב פוחת ומוצאים סיבה לחייך ולחיות, אבל כנראה שעד יום מותי לא אזכה כבר לצחוק צחוק אמיתי, לחייך חיוך אמיתי מכל הלב.
ברגע בו נפרדת מאתנו בן יקר, נפרדתי גם אני מהעולם הזה, גם אם העולם הזה לא תמיד מרגיש, יודע או רואה.
אני מקווה שמצאת שקט במקום בו אתה נמצא, שאתה מוגן, שמח ומרגיש את כל האהבה אשר נשלחת אליך מאתנו בכל יום מכאן.
הגוף שלי נקרע ממני, הלב שלי כבר לא מחובר אליי. רק לפני כמה חודשים איבדתי את אבא שלי סבא שמעון שלך .סבא שהוא היה חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו, סבא שכולנו הערצנו אותו ואתה שזכיתה במשך שנים ללמוד איתו בימי שישי שהיית חוזר מהישיבה. אני ממשיך לדמיין את הישיבה שלך עם סבא שם למעלה. אני מדמיין את היד הרכה שלו אוחזת בידך אני מרגיש שהוא שומר עליך.
לא אשכח את אותו ערב שבת שבו התייסרת בכאבים עזים רצתי מהר לתת לך משככי כאבים ואז הבנתי ברגע אחד שאני לא חי את העולם בו אתה נמצא. ואתה כבר מתחיל להתכונן לעבור לעולם אחר . הבטן שלי התהפכה ובאותו לילה לא מצאתי מנוחה.
17 וחצי שנה זכיתי להיות אבא שלך ובשנה האחרונה זכיתי להיות לצידך וללמוד ממך המון, זכיתי בבן שהוא גם חבר קרוב. צוריאל ,חשבתי שאנחנו הולכים לנצח את המלחמה הזאת. נלחמת עד הסוף ,התאמצת כי האמנת בחיים. היו לנו תקופות קשות ותקופות יפות, היו רגעים של בכי ורגעים של צחוק. ידעת איך לצחוק לסרטן בפרצוף גם שהוא היה עקשן ולא הירפה ממך.
זכינו לראות מה זה עם ישראל איך הוא התגלה במלוא גדולתו בהתגייסות שלו לטובת גיוס כספים לצורך טיפול בחו"ל. ראינו את כל הארץ ילדים קטנים ומשפחות שלמות שמתגייסות למענך, אנשים שלא היכרנו כלל עבדו ימים ולילות למענך החברים שלי מ'התאחדות קבלני המיזוג ', 'עמותת מאבק לחיים' בתי ספר מכרמיאל, רעננה, בית שמש, ירושלים , ועוד ערים שאני לא זוכר כרגע. ראינו איך תושבי המועצה האזורית וראש המועצה עושים הכל שיהיה לנו יותר קל לעבור את התקופה הזאת . אין אחד שהכיר אותך ולא התאהב בך, איך אפשר שלא? ילד יפה שלי! בתוך פחות מיממה החברים שלך אירגנו תפילה בכותל המערבי לרפואתך, אוטובוסים מלאים בילדים בני נוער נשים וגברים נסעו לקרוע את השמים בתפילה. תראה כמה עם ישראל זה שמכיר אותך באופן אישי וזה ששמע עליך אוהב אותך. יש לנו עם סגולה עם יחיד ומיוחד שאתה היית מרכיב חשוב בעם הזה.
ראינו איך אנשים לוקחים חלק במלחמה על החיים שלך ,זכינו להכיר אנשים נפלאים המשפחה שלנו פתאום התרחבה למשפחה אחת גדולה, המשפחה האונקולגית. כולם אהבו אותך בגלל מי שאתה! ילד מלא נתינה עם חיוך שלא משאיר את החולה שלידך אפילו אדיש וגורם לו לחייך חזרה. זכית לראות איך עם ישראל מחזיר לך על הנתינה שלך גם 'מחאת הקרחת' היא שלך! בזכותך היום להרבה משפחות לילדים חולי סרטן יותר קל. המאבק על החיים שלך הוא לא היה לחינם. ניצחת! גם שזה נגמר לא כמו שתיכננו צוריאל שלי ניצחת! אתה המנצח הגדול של הסרטן הארור הזה שזינב בך ברגע של חולשה בדיוק ברגע שגברת עליו הוא ניצל רגע אחד של טיפול אחרון וחזר כמו שטן אמיתי. אבל אתה המשכת להילחם על החיים שלך.
הזכות שהייתה לי לטפל בך, לסעוד אותך, להיות איתך שבועות וחודשים היה בזכות מקום העבודה שלי שנתן לי את האפשרות הזאת. תמיד דאגת ,אמרת: "מה יהיה"? ואני מרגיע אותך ואומר לך צוריאל שלי יהיה בסדר . זכיתי במנהל טוב שלא כל אחד זוכה בו. זכיתי במנהל שלפני הכל דאג קודם לך. תמיד אמרתי לך שאני מאחל לך שתצא לעבוד גם אתה תזכה למנהל כזה. לצערי גם לזה לא זכית.
בצר לי גם לחופה לא נכנסת וההמשכיות שלך נעצרה אבל לא ההנצחה שלך! זכית להכיר חברה שהיא חברה של אמת! מיתר שלך הייתה אחת ויחידה מיוחדת במינה .באחת השיחות שלנו לאחר הניתוח אמרתי לך צוריאל אני מאחל לך שמיתר תהיה האישה שלך. ראיתי את המסירות שלה עד אין קץ. איך היא טיפלה בך בתעצומות נפש שאין לתאר, איך היא יושבת ליד מיטתך שעות בעוד אתה שוכב מטושטש ומותש ,מלא במשככים. מסירות שלא כל אחד זוכה בה. תמיד היית דואג לה איך היא תחזור בעוד אתה כאוב ומתייסר בכאב רצית לדעת שהיא בסדר.
עכשיו התפקיד שלך זה לשמור עליה מלמעלה להחזיר לה על כל הטוב והחסד שהיא הייתה בשבילך מתוך אהבה אמיתית, אהבה שלא הייתה תלויה בדבר. שעוררה בך חיוך גדול בכל פעם שהיא נכנסה לחדר הייתי רואה את אותם שניות איך הצבע חוזר לך לפנים התרגשת שראית אותה כמו חתן הרואה את כלתו בשמלת כלולות, ואני בתוכי מדמיין את החתונה שלך איך אני מוביל אותך לחופה...אולם לצערי לאלוהים תוכניות משלו והיום אני מוביל אותך למנוחת עולמים. ילד שלי אהוב עכשיו שאתה שם אני דואג לך אני מפחד עליך איך תסתדר שם לבד? אני בטוח שסבא שמעון נמצא לצידך ואוחז בידך ושומר עליך לצידו. אוחז בידך כמו באותם ימים שאתה היית אוחז בידו ומסייע לו בהליכה לבית הכנסת.

ניסיתי לעשות הכל שתמשיך לחיות את החיים בדיוק כמו כל החברים שלך, נלחמתי כי האמנתי שאנחנו הולכים לנצח יחד. אני מבקש ממך סליחה שהסתרתי ממך את מצבך האמיתי וזה מתוך מטרה לשמור עליך לא רציתי שתפחד. פחדתי עליך, פחדתי תמיד שתדע את המצב האמיתי שלך. ותדעך יותר מהר. צוריאל אני מקווה שאתה מבין אותי וסולח לי, אני בטוח שגם אתה כאבא היית נוהג כך.

בימים האחרונים שלך הרגשת שהגוף שלך בוגד בך, אמרת לי: "אבא, המערכות שלי כבר לא עובדות... הגוף שלי בוגד בי" חיבקתי אותך חזק והבנתי עד כמה אתה מודע למצב. בעוד אני מנסה לחזק אותך ומנסה בכל הכוחות שנותרו לי לתמוך בך ולעודד אותך. אתה נלחם כגיבור אמיתי בקרב הגדול על החיים שלך צוריאל שלי. אתה מביט בי בעיניים הטובות והירוקות ,העיניים של יהיה בסדר ואומר לי את המשפט הבא: "אבא אני נלחם בשבילך" הרגשתי את הלב שלי מתפוצץ באותה שנייה ,שוב אתה הילד זה שאני צריך לחזק אותו מקבל ממך את הכוחות גם ברגעים האחרונים שלך המשכת להיות בשביל כולם.

צוריאל שלי, אני מבקש ממך בשמי ובשם אמא, בשם האחיות שלך רננה אביטל ואיילת, בשם האחים שלך יונתן ושמעון סליחה ומחילה אם פגענו בך, אם לא נהגנו איתך בכבוד.
צוריאל שלי עכשיו שאתה שם למעלה ובטוח נמצא במקום הטוב ביותר תשמור על המשפחה שלנו. על האחיות שלך רננה אביטל ואיילת תשמור על האחים שלך יונתן ושמעון.
תשמור על אמא שלך שדאגה לך וכל הזמן הייתה צריכה להיות עם האחים שלך בבית בכדי שהבית לא התפרק לרסיסים.
צוריאל שלי ,יותר לא יהיה מי שיאמר לי בקול נינוח, רגוע ובטוח, שהכל יהיה בסדר. והרי איך יכול להיות בסדר כשאתה לא כאן?
אוהב ומתגעגע ומוכן לעשות הכל בשביל לדבר איתך עוד קצת להיות איתך עוד דקה

תנוח על משכבך בשלום גיבור שלי.

שלך תמיד גם אחרי מותי
אוהב תמיד ועדיין דואג
אבא