שירה קמה בבוקר

בעצם לא, קודם היא התעוררה, אז שירה מתעוררת בבוקר

קמה

מתארגנת מתארגת פיתום בוום!חמישה לשבע

מתארגנת מתארגנת עוד בוום!שבע ועשרים

מחבת של הפנקייקים (לבדוק אם זה חלבי או שאפשר שלא)

בגדים למחר

ברכות השחר

הולכים לטרמפ

הולכים הולכים הולכים

מחכים

מחכים מחכים מחכים

הולכים לליד התחנה

מחכים עוד קצת

מנשה מגיע

מסתכל לא רואה אותנו נוסע

שירה רצה אחריו תוך כדי טלפון

ברוך ה' הוא עוצר לנו באיילון יותר למטה

אנחת רווחה

תודה ה'

נוסעים נוסעים

אבי ציטרשפילר. נכון זה שם מצחיק?

מגיעים.

כל פעם שהוא נכנס מבית חלקיה אני חושבת לעצמי שבטח יש מישהו בכניסה שמחכה לטרמפ

אבל כשנכנסים בכניסה אפפעם אין

לומשנה, סתם מחשבה שכזאת

הולכים להתפלל

יש שם מישהו עם טונים שלא משתנים לעולם. אבל את פיטום הקטורת הוא אומר בטעמים וזה כיף לשמוע

חוזרים

3 בנות

מפתחות אצל הרב

פ א ד י ח ו ת עם הסרט

החמשושיות החצופות האלה עושות סרטים בלי להודיע

שיעור

שוקולד שוקולד שוקולד

שיעור שיעור שיעור

מתמטיקה. במתמטיקה היה מוזר

מחשבות על כמה אתה מסכן ואיך זה שאתה לא בוכה

נסיונות להיזכר באיך היית פעם ומה היית עושה כשדברים כאלה היו קורים

ניסיונות שלא עובדים

ומעניין אם אחרים שמו לב ואם עכשיו שמים

כנראה שלא

בסוף אתה בוכה

סוגשל~~

אזרחות פרוייקט באזרחות

שלא תדעו מצער. זה עד ר"ח!

עוד שניה ר"ח!!יאוו

הפסקת מחשבים

שיעור של הרב דביר

אז בעקרון זה מה אני עושה כאן ומה הקטע שאת באה לשיעור כשאת נראית איך שאת נראית

אבל הצד השני זה אזמה, זה שאת מה שאת לא אומר שאת לא יכולה להתקרב לה' שוב אז זה בסדר ומותר לך להיות כאן

אוקע תודה שיהיה

חוזרים לכיתה הודיה שם

חח מצחיק

ורוצים לשמוע מה עוד יותר מצחיק? שהיא חלמה עליי

עלינו. שנסענו, אני נהגתי והיא היתה לידי, לחתונה של יסכה.

לא, לא יסכה הזאת. גם לא הודיה שאתם מכירים בכלל.

והיא קמה בבוקר ואמרה לעצמה מה?אבל היא לא רצתה שיהיה לה רישיון בכלל..

-קשקושים. אני כן רוצה רשיון. היא סתם אמרה אתזה כי יש איזה דעה כזאת..

וזה בכלל היה בשבת!

והם חזרו עם האוטו והיא אמרה לעצמה מה, אבל זה האוטו של שירה..

קיצור מצחיק לומשנה

וגם קצת משמח

ואז הולכים לתחנה

ואז נוסעים ליסודות

(כן כן הייתי ביסודות בסדר?תודה על האישור. אוף כן זה מעצבן)

ואז חוזרים

מלאנתה עוגיות שלא הייתי אמורה לאכול בכלל ואוף אוף כל פעם מחדש זה קורה לי

כלומר כל פעם מחדש אני עושה אתזה

הולכים ליד המשטרה

ומישהי צכה הסבר איך להגיע למרכזי

אז עולים איתה עד לחניה וזה נראה שהיה לי טרמפ

הודיה שם

שלום וזה

קורס צילום

צמצמים תריסים מצלמות

ארוחת ערב

חדר אוכל

יאוש

הולכים לחדר מחשבים

אם עושים כונטרול וי זה כותב את הניק שלי

יאו משוכלל

מסכמים את היום

סה"כ יום די מעאפן.

איזה באסה זה.

רבונו של עוולםםםם

אוף

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול