נשמע מורכב.

אולי תציעי לו שתתקשרו עכשיו לרב לשאול? שיגשר בינכם.

הכוונה בעלך? כבר נרדם?

יש לכם רב?

יש מצב להתקשר אליו עכשיו בעצמך? זה לא עלול להחמיר את המצב? בעלך לא יפגע עוד יותר אם תתקשרי על דעת עצמך בלי לשתף אותו?

אולי תנוחי גם את עכשיו, אולי על הספה בסלון, תכווני שעון לעוד שעתיים ותנסו אז לשוחח ולהתפייס?

חיבוקים לך יקרה.

חייב להתייחס לבעל אם רוצים קשר בריא קיום יחסים זה דבר מאוד מאוד חשוב לגבר גם לאישה אבל תבינו שגבר לא יכול בלי זה ומניעה ממנו גורם לעבירות חמורות אם נשתדל ואני מדברת גם על עצמי שלקח לי שנים להבין את זה ובעלי היה מספר לי שהרב מדבר בשיעורים ומסביר שאישה לא משתפת את בעלה ולא באה לקראתו זה גורם לא לצער וחס וחלילה לעבור על איסורים אישה צריכה פשוט ממש לעבוד על עצמה ולחשוב על זה שזה לא כזה נורא ואחרי מעשה בעלה ממש בן אדם אחר וזה מניסיון ותודות לרב 

נכון, אישה צריכה להשתדל לא לצער את בעלה - אבל גם בעל צריך להשתדל לא לצער את אשתו. אסור לו לקיים איתה יחסים כשהיא לא רוצה.

אם נוצר ביניהם פער בעניין הזה, צריך לפתור אותו לעומק, לא בהדרכה חד צדדית לאישה שהיא תכריח את עצמה. זה מביא לבעיות גדולות.

ובעיקר שהפותחת כאן ציינה שבעלה מאוד קשוח וקיצוני כלפיה - זה מצריך בירור מה המצב שם, לפני הדרכה נחפזת תעשי ככה ואל תעשי ככה.

אבל כמו שכתבה לך האנונימית למטה

זה לא הדרך אצלינו כל פעם שעשינו ככה 

אח"כ התיסכול שלי גדל

ההרגשה היא שהתאמצתי בשבילו ולי בעצמי אין סיפוק

אולי אני מחפשת יותר תמיכה מאשר עצה .

כנראה אני יודעת בעצמי את זה אבל מעצבן כי גם הוא אומר את זה

מבינה?

שמתחיל להגיד מה החובות שלי ולדרוש דברים

לצטט כל מיני דברים חמורים של אישה לא טובה

שאפשר לגרש אותה ללא כתובה וכו'

להזיז לי את המיטה(להפריד)

ובכללי המגמה היא ריחוק זרות ודיבור בציניות ולתפוס על טעויות ועל דברים

חדות כזו.

(כשבדר"כ הוא מתחשב )

וזה קשה לי כ"כ כי עכשיו אני צריכה את התמיכה שלו

יש לי עצבים ומצבי רוח ואני מבולבלת ופשוט מרגישה לבד אלמנה או גרושה 

עם התפקידים של נשואה

ברגע זה לצערי אין לי יכולת לעזור מעבר, אבל התחושות שלך נכונות וצודקות - זה מצב לא תקין. הוא לא אמור לנהוג כלפייך כמה.

מקווה שתמצאי מקור עזרה טוב. קיימים הרבה מסביב.

לא בריא לאישה ולא בריא לבעל.

אתם ראויים ליותר מזה, באמת.

לא בשמים היא.

אשתו היתה מצערת אותו ותלמידיו אמרו לו שהוא יכול לגרש אותה.

אמר להם: לא. דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מהחטא...

תודה על התמיכה(זה מילים שחסרות לי)

מחר יש לנו תור אצל פסיכולוג שלנו

הבעיה היא שזה לא כ"כ מתקדם

הוא לא שולט בעצמו כשהוא מתרגז ככה ומטיח דברים

ובכללי הוא אדם טוב

(הוא טוען שזה באשמתי כי אף פעם לא היה ככה לפני כן)

אני חושבת שהעול הכלכלי והאחריות לילדים ולמשפחה הורגים אותו

למעשה הוא לא עושה כ"כ הרבה  בבית ומגיע מאוחר הביתה-אבל הוא טוען שהעול עליו

ולכן אני מתעצבנת כי אני מרגישה את העול בבית חזק עלי והוא טוען שהעול של הכסף עליו

ואני רק מבזבזת ולא מעריכה אותו ולא נשית(זה פוגע)

(בקיצור אני שופכת את כל הרעל החוצה-לא חייבת לקרוא)

את יכולה לספר עוד - כל מה שמעיק.

ובקטנה - לגבי "הוא טוען שזה באשמתי" - זו טענה ידועה ומוכרת. את תשמעי אותה מהמון נשים שמקבלות יחס לא ראוי.

אל תיתני לזה לשכנע אותך. את בת מלך. את ראויה ליחס מכבד ואוהב.

מפריע לי- את לא נשית-

למרות שאני מבינה אותו אני מרגישה יותר אמא ובן אדם

מאשר נשית

אבל ההרגשה שלי-שהוא חי בדמיון על נשים

לפי איך שהוא מחקה אותן ומציג לי איך הם אמורות להיראות

כמו צפוניות כאלה שכל הזמן מדברות ורק אומרות מה הן מרגישות ומה הן רוצות

ומכינות 3 ארוחות גורמה

זה מה שהיתי צריכה

עשית בחכמה שכתבת כאן והעלית את הקושי. טוב לחפש תמיכה חברתית במצבים כאלה.

כמו שכתבתי, אני לא יכולה לעזור הרבה מעבר. אבל יש אנשים שכן. יש כמה וכמה כיוונים אפשריים. אני רוצה לומר לך שאם יש לך התלבטות מה הכיוון הנכון, איך הכי כדאי להתמודד ולשפר, אם כדאי לפנות לארגון כמו 'בת מלך' ודומיו, או לרב, או לחברה, או להסתפק בדברים שכתבו לך כאן ולהניח למצב כמו שהוא בינתיים --- תסמכי על עצמך. שומעים שאת אישה חכמה. תקשיבי ללב, תראי מה נשמע לך הכי נכון והכי יועיל לכם כרגע, ובע"ה תראי שה' איתך, שומע לתפילותייך, אוחז בידך... אל תיראי 

תבררי על זה עם אנשים שמבינים בזה

אבל ככה זה נשמע.

באמת נשמע ככה

יש את זה למישהו נוסף שהוא מכיר

ואני תוהה אם הוא מחקה אותו או שזה מה שהוא באמת

מבחינה הלכתית- גבר חייב לאישה. אישה לא חייבת לגבר.

אם אישה לא רוצה ובעלה מכריח אותנ זה נחשב מבחינת ההלכה לאונס.

(אל תקפצו עלי. נכון שאישה צריכה להתאמץ כדי לשמור על בעלה

אבל אם היא לא רוצה היא לא חייבת.

מי שחייב זה הבעל שהתחייב לזה בכתובה)

אני חושבת שכדאי ליצור פה הדברות טובה.

להסביר לו שאת עכשיו במצב לא טוב וצריכה את התמיכה שלו

והפעולות שהוא עושה רק מרחיקות אותך.

תשאלי אותו אם הוא רוצה אותך באמת או רוצה שתתאמצי בשבילו ו"תשחקי אותה"

תסבירי לו שרק עם הרבה תמיכה והרבה אהבה תוכלי לחזור לחשק שלך.

ואם זה ממשיך ככה, כדאי לפנות לרב או לייעוץ נישאין.

זה לא מצב נורמלי ולא אמור לקרות שגבר מתנהג ככה כלפי אשתו.

את מציגה את זה כאילו לאישה יכולה להיות שליטה מלאה על המעשים של בעלה.

כאילו זו משוואה: תיעתר לו בכל פעם שרוצה = לא יחטא; תסרב לפעמים = יחטא.

במציאות זה הרבה יותר מורכב מזה. יש אחריות לאישה, ויש אחריות גם לגבר.

המציאות מורה שיש גברים שמקבלים מנשותיהם צייתנות מוחלטת - וגם חוטאים בחוץ. ויש גברים צדיקים שהאישה שלהם בשמירת הריון שלושה חודשים, והם מתמודדים ושומרים על עצמם.

זה לא אומר ללכת לקיצוניות הפוכה, זה אומר לחתור לשלום בית באופן הדדי יותר.

אי אפשר להשתית זוגיות על רק לשמור שלא יחסר לו. זה לא מתכון בריא.

ואישה שמקיימת יחסים עם בעלה מתוך תחושת כורח זה גם לא כזה דבר מספק עבורו... לטובת שניהם, עדיף לעבוד על דרכים שיהיה גם לה טוב בתוך זה. וכן לטובת הילדים וכל שאר החלקים של התמונה, כמו שכתבת.

היא אמרה "בניגוד לרצוני", שזה אומר - שלמרות שאני לא רוצה אני מכריחה את עצמי, כמו שחלק המליצו כאן לעשות.

אבל לדייק מבחינה הלכתית - אישה שמסרבת לבעלה באופן שיטתי, חכמים אומרים - תצא בלא כתובה.

בעלה יכול לגרש אותה ולא חייב לתת לה מה שנכתב ונחתם בכתובה.

אז מצד אחד, בעלים צריכים להיות רגישים לנשותיהם, אם יש תקופה מוגדרת של קושי לאישה, ו צורך רפואי בהימנעות, ודאי שהאיש צריך להתגבר ולהמתין לה.

מצד שני, אם אין סיבה מיוחדת מלבד שלום בית, ואותו שלום בית נעדר תקופה ארוכה, אישה צריכה להיות רגישה לבעלה, ולדעת שיש לה אחריות כלפיו, ולהיפך, עצם המצווה, מקרבת מאוד. בעלה יעריך אותה על שהיא מוכנה להתפייס ולהתקרב אליו.

שני הצדדים צריכים להתאמץ מאוד, באותה מידה, להתפייס ולשמח זה את זה.

בעל שמכריח את אשתו או כופה אותה להיות יחד איתו-

הבנים שנולדים מאותה ביאה- הם לא ראויים.

לא זוכרצ איך הם נקראים.

יש בני שנואה ויש בני גרושת הלב וכו', שלא נדע!
 

הבעל חייב חהראות לאשתו חיבה ודברי ריצוי ופיוס ורק אח"כ להיות יחד.

וכל בעל חייב ללמוד ולדעת את זה.

לי ב"ה אין בעיה עם בעלי

אבל גם לי לא תמיד יש חשק להיות הלילה יחד. קורה. כולנו בנ"א.

אנחנו מתעייפים.

רוצים רק פוך וכרית ולישון... ושקט מכולם, כולל הבעל.

אבל-

צריכים לדעת ולחשוב ותכנן איך עושים גם דברים כאלה.

בעלי למשל יודע שאם הוא רוצה - לא לעדכן ברגע האחרון.

תכנון מראש- עוזר מאוד!
או - אם את מגיעה הביתה לפניו והשכבת את הילדים ויש שקט-

תיכנסי לישון איזה שעה/ שעתיים ותשימי לך שעון או תגידי לו שיעיר אותה כשהוא חוזר/ בשעה מסוימת.

לי זה עוזר (למרות שקשה לי לקום משינה כ"כ טובה. אבל אני קמה, מתקלחת ומתרעננת ואז אני יותר פנויה לבעלי)

אבל מעל הכל צריכים לדעת להגיע לחיבור הנפשי לפני הכל!
לחשק!
לאהבה!
לריצוי והפיוס!
ולא לעשות את זה כמי שכפאה שד. כי אז באמת מרגישים לא טוב עם זה אח"כ.

ואם לא יודעים איך לעשות את זה- אז חייבים ללמוד את זה!

אולי תהיו ביחד בבוקר לפני שקמים?

הוא ממש לא יכול לדרוש ממך להסכים ב12 וחצי בלילה!!!!!

כאילו הלווו מאוחר, אנשים ישנים בשעה כזאת.

תודה על ההבנה

זה רעיון בבוקר

רק שהילדים מתעוררים על כל רעש

גם בשש וגם בחמש

בלילה משום מה לא

דווקא בבוקר כבר שומעים רעשים מבחוץ.

אנשים משכימים לנץ

משאיות לחם ואשפה

עובדים שיוצאים מוקדם לעבודה

וגם ילדים שיכולים להתעורר...

בלילה אפשר לנוח איזה שעה ואז לקום.

או ליל שבת- במיוחד עכשיו בשבתות החורף הארוכות.

אפשר לנוח מ-9 עד 11, 12 וזה ממש מרענן!

(יש גם מעלה לליל שבת)

לאיש אסור להזניח את אשתו והוא חייב בעונתה.

אישה לא יכולה לסרב תדיר. גם היא מחוייבת, ואם לא, תצא ללא כתובה.

אנחנו מתפללים עליהן, ומקווים שהיחסים בין בני הזוג יהיו מושתתים על העקרונות האלו.

אבל מרגע שמגיעים לדיבור על חובת הגבר אל אשתו, חשוב לזכור שגם באישות, מבחינה הלכתית החובה היא הדדית. ויש לכל אחד מבני הזוג אחריות.

כמו בכל ענין בחיים, מוטב שהיחסים לא יגיעו בכלל אל המקום הזה של דיבור על חובה.כמו שאנחנו לא מערבים את בית המשפט בכל מפגש שלנו עם אדם אחר. אבל כשזה נצרך, חשוב שכל אחד ידע מהן חובותיו. 

ומכיוון שמדובר בחובה הלכתית, זה מחזיר את כל העימות לפרופורציות אני חושבת.

ב"ה בזכות התמיכה שלכן המצב השתפר לעת עתה

תזכו למצוות!

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.