חכמים בכוונה גדרו גדרות של סייגים שלא יגיע אדם לידי עברה

והנה שמעתי על חתונה דתית שבה ישבו נשים וגברים יחדיו [מעורב] ובהתחלה באמת היו הריקודים בנפרד אבל אחרי זמן מה התערבבו כולם בריקודים וזה היה נראה כמו דיסקוטק של כופרים.

בקיצור חייבים לשמו לדברי חז"ל!!!!!!

מה הוא היה אומר אני לא יודעת, אבל לפי דעתי- זה די לא נחמד שמפרידים. כאילו, מי כבר בא לשבע ברכות? רק המשפחה, קצת חברים.. אז מה הקטע?

בכל אופן,הרב קוק?נדמה לי שהוא היה אומר להפריד, לא?

בס"ד

ומה הוא היה אומר על "בשר וחלב"???

השאלה היא מה ההלכה אומרת, ומי שרוצה לעיין בנושא בצורה מסודרת, אני ממליץ על הספרים "את צנועים חוכמה" של הרב הבר מקרנ"ש.

בס"ד

מה ד' הי'ה אומר על זה?

בס"ד
כמו שלפי דעתי החבדניקים לא צריכים להתייעץ רק עם אגרות הקודש.
ב"ה, לא חסרים גם בדורנו רבנים נפלאים. כל אחד צריך לאמץ לו רב, ושילך ע"פ דרכו.
אם כל אחד קטן יתהה 'הממ, מעניין מה משה רבינו התכוון פה!", לא יהיה לזה סוף...
למרות שלפעמים יש מקום לחשוב מה הרב הי'ה חושב אם הוא הי'ה חי, אבל אי אפשר לקבוע ע"פ זה הלכה, או לקבוע את הגבולות.

הואיל והרב קוק לא דיבר כמעט בתחום שכזה (לעומת תחום אחרים) ומה שדיבר עסק בעיקר בתקופתו - כמו כל המכתבים בעניין בני עקיבא.
וזה מה שנכתב ב'מידות הראי"ה':
צניעות
מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה. הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה. דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשבות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה.

יש לשים לב לנייטרליות של דברי הרב, "עד שלא לשאול" שכן הרב מביא כאן את דעת הרמב"ם (כמדומני) ולא בא לפסוק הלכה בעצמו. הוא מדבר בשבח הצניעות וכו' וכו', אך אינו פוסק הלכה מפורשות. זאת מאחר ואין הפסקה עוסקת במושגים הלכתיים. נראה, שהרב הביא זאת כדי להראות שלפעמים עושים דברים בקיצוניות בכדי למנוע רעות חולות אחרות.

בברכה,
עוזיה.

מי שירצה, יוכל לראות בכך פסיקת הלכה מפורשת, מי שירצה, יוכל לראות בזה כללים סתם. כבר ראינו שכל אחד יודע לכוון את תורת הרב זצ"ל לפי רצונו.

בס"ד.

מידות הראי"ה (שאגב, זה השם אותו הרצי"ה חיבר. הרב כתב את זה כפנקס. זה מופיע ב"פנקסי הראי"ה" שיצא לאור לאחרונה) אינו ספר הלכה. הרב קוק חיבר ספרי פסיקה אחרים. אולם בקטע (מדהים!) זה הוא מלמד אותנו על העיקרון של הצניעות.

אפשר להעביר שיחות של שעות על הקטע המדהים הזה!!!

בס"ד.

א.יכול להיות שהייתה שם סיבה נקודתית.

ב. בכל מקרה, המציאות השתנתה. כמובן, מי שרוצה להתיר עירוב חייב למצוא צידוק הלכתי. אבל אין שום הוכחה מהסיפור הזה לשאלה "מה הרב קוק היה פוסק היום"...

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב