ואני אסביר,

אני לא חושבת שבתפיסה בשנים קודמות זה שיחסים זה אין ברירה,

אולי באמת בגור זו התפיסה, אבל זה חריג וקיצוני.

אני חושבת שתמיד היה ברור שזה דבר קדוש, טהור ומצווה.

זו מתנה מדהימה, וזו אכן קדושה.

אבל אין סתירה - שבקדושה אפשר להוסיף קדושה, 

אין סתירה שאפשר גם להפוך את היחסים למשהו קדוש עוד יותר,

ההגבלות האלו לא הומצאו , "שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים" כתוב בגמרא.

זה לא בגלל שזה משהו שאין ברירה ועושים כי הגוף דורש.. ממש לא.

זה דווקא בגלל שזה דבר כל כך קדוש ומיוחד , אפשר לקדש אותו , ואפשר להפוך אותו למשהו חולי.

מויקיפדיה :

קיום יחסי אישות באופן הנכון מביא את בני הזוג לפסגת הקדושה ואף להשראת שכינה ביניהם. מכיוון שחשיבות הביאה בקדושה בין האיש לאשה כה גדולה, אזי גם האפשרות  להתדרדרות גדולה, ואפילו מחשבה קלה עלולה להטות מן הקדושה אל הטומאה. כיוון שכך, קבעו חכמי ההלכה הלכות וגדרים על מנת לשמור על איכותה הרוחנית של הביאה.

ואם ניקח דוגמא משהו אחר גשמי - אוכל. אפשר לקדש אותו ולאכול בסעודת מצווה, לברך לפני, להתכוון לשם שמיים ולקדש אותו, ואפשר גם לאכול כמויות בשביל תאוות הגוף, אפשר להיות "בן סורר ומורה" ששותה כל היום יין וזולל בשר. 

זה לא בגלל שהוא לא טוב , הוא מעולה, וצריך לדעת להנות ממנו, אבל לא להפוך אותו לתכלית ולא לההפך לחלק ממנו.

והם כתבו על מי שמשמש רק בלילה - קדוש, על פי שפורש - קדוש, וכו' (אין לי כח לצטט, אבל לא נראה לי שאנחנו מתווכחות על זה)

ולכן זה ברור שמי שרוצה להוסיף קדושה - זה הכיוון.

מה שכן - זו "תוספת " קדושה , ולא בסיס, וברור שתוספת קדושה צריכה להגיע רק ממי שזו הדרגה שלו, אסור לפרוש מהאישה על חשבונה, ואסור להוסיף קדושה כשזו לא הדרגה הרוחנית שלך.

אבל מה יקרה כשיש סתירה?

כשיש סתירה בין השמחה של האישה לקדושה - אז ברור שלפני תוספות קדושה יש בסיס, שזה לשמח את אשתו, ולפני הכל יש בין אדם לחברו.

ואולי לא לגעת אחד בשני מעבר למעשה עצמו זאת תוספת הקדושה? מה קדוש?

הכל קדוש, אבל אלו תוספות קדושה, שלא מתאימות לכל אחד בכל דרגה

הקדושה היא בעצם הקשר, זה ברור , אבל יש גם תוספת קדושה בהפיכת המעשה לקדוש , והתגברות על תאוות גשמיות , שוב , לא מתאים לכל אחד.

אני לא חושבת שהפת במלח נבחרה, אני חושבת שתמיד היו צדיקים שיכלו לפרוש, ולהוסיף קדושה שמתאימה לדרגתם , ותמיד היתה גם הוראה לשאר העם - תאכלו ותהנו, אבל גם בסעודת מצווה צריך כללים,

זה לא שחור לבן- פת במלח או סעודת מצווה,

זו סעודת מצווה, שיש מי שיזלול בה, יש מי שיאכל כמה שהוא צריך, ויש מי שיאכל פת במלח ויסתפק בזה,

איך תבחר מה מתאים לך ? לפי דרגתך , ותשאף ליותר.

אין סתירה בין להנות לבין קדושה, זה מה שאני מנסה לומר. קדושה זה לא סותר - תהנה כמה שאתה צריך אבל אל תתמכר לתאוות שלך. (תשלוט עליהן טיפה, בכמה שאתה יכול)

וסורי, אם אני לא מתחברת לתפיסות של גלות וגאולה, אני חרדית, ולא דוגלת בשיטה שמחלקת את כל מה שהיה עד היום ל"גלות" ומעכשיו ל"גאולה" בעיני זה רצף אחד ארוך של תורה אחת.

אז אפשר שלא נסכים

מי שמסייג את עצמו ליותר צניעות במעשה נחשב חסיד. אולי פרוש זו המילה.

קדושה וטהרה היא אצל כל זוג ששומר על הלכות טהרת המשפחה.

ואלו לא הגבלות של דורות קודמים לעומת הדורות שלנו.

מובאים בגמרא סיפורים שונים על חכמים ששימשו עם נשותיהם, מילות החיבה שאמרו, או הדרכה של חכמים לבנותיהן בנושא אישות - וניכר מהסיפורים שלהרבות התאווה בן בני זוג הוא דבר מבורך בזמן מעשה.

או הגבלה של דור הגלות מול דור הגאולה, אלא ענין של להוסיף תוספת חסידות.

חסידות זה להתגדר עוד יותר.

ואסור שמידת חסידות תמנע מבני הזוג את ההנאה ואת שמחת המצווה.

זה גבול דק ועדין.

כאן נכנס מה שמסבירה האנונימית - אם מידת חסידות פוגמת בשלמות המצווה, או שהיא לא מתוך רצון שני הצדדים להוסיף גדרים, לא רק שהיא לא רצויה, היא לא מותרת.

ואני מסכימה עם כל מילה

אבל כן זה נקרא תוספת קדושה- וזו גם חסידות 

וודאי שבין כל זוג ששומרים על ההלכה יש קדושה, זו תוספת קדושה שבאה מתוך חסידות.

אבל חזל קראו לזה קדושה

לדוגמא:

 רש"י בתלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף י"ח, עמוד ב', וכפי מאמר חז"ל בתלמוד: "ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום" (נידה יז)

ככל שיש יותר גדרים יש יותר קדושה, זו המשמעות של המילה קדושה.

כוונתי היתה שאלו גדרים שאינם מצד ההלכה, אלא תוספת חסידות.

וכתבתי שזה גבול דק ועדין וכל זוג יעשו מה שנכון להם.

דווקא הדוגמא שהבאת היא הלכה, ובמקרה הצורך אפשר לצאת מהכלל.

(היום העומס הרב וקצב החיים הופכים את האפשרות של לשמש כמעט לכלל המותר המצוי (במקום ליוצא מן הכלל)  ועדיין זו ההלכה.

נניח שיש זוג שרגילים למשהו מסויים

והבעל רוצה את זה

אבל האישה קראה פה בפורום שזה אסור או לא ראוי או הפחתת קדושה....

ולכן לא מוכנה.

מישהי מוכנה לקחת על עצמה את האחריות למה שיקרה שם?

או מקרה הפוך. זוג שעושים רק דברים מסויימים ועכשיו האישה קראה פה שמותר להתקלח יחד

וממש בא לה, אבל הבעל טוען שזה לא ראוי-

אתן יודעות לכמה תסכולים ולאיזה מקומות זה יכול להביא את הזוג הזה?

ב"ה לא אלמן ישראל.

לכל אישה יש את הבעל שלה שהוא זה שאמור לקבוע בבית את ההלכה,

את הגדרות ואת הסייגים.

ולכל זוג יש את הרב שלו ללכת לשאול בכל שאלה.

אין פה אף אחת שקיבלה הסמכה לרבנות או היתר פסיקה

וגם אם כן, יש כ"כ הרבה שיטות פה, שכל זוג צריך ללכת לרב שלו ולקבל את הפסיקה שהרב שלו פוסק לו.

זה לא הלכות שבת שאתן יכולות לומר זה מוקצה וזה לא מוקצה

זה הלכות ותתי הלכות, מנהגים, גדרות ועניינים

וכל זוג אמור לפעול לפי מה שמתאים לו ולפי מה שקיבל מרבותיו.

במיוחד שיש כאן כאלו שלוקחות עניין או מנהג והופכות את זה להלכה פסוקה.

הפורום הזה הוא פורום מבורך מאד לכלל הנושאים של הריון ולידה וכו'

אבל לא נראה לי שראוי לדון בו בשאלות הלכתיות סבוכות שכאלו.

בשביל זה יש לנו רבנים.

אם יש לך שאלה בהלכה, גשי לרב

הבעיה פה עם הידע, שחלקו הוא ידע שגוי

לא שגוי כידע, אלא שגוי בצורה שבה הוא מובא- הלכה, עניין, סייג וכו'

ואיזה כח נותן לך הידע הזה?

אם זה ראוי ומקובל בינך לבין בעלך- מעולה

אם זה לא מקובל- אז למה לך הידע הזה? מה זה יוסיף לך מעבר לבעיות בשלום בית?

זה הלכות וסה הנהגות בקדושה וצורות חשיבה שונות בין עדה לעדה, בין פוסק לפוסק ובין בית לבית!

שזוג יקבלו על עצמם תוספת קדושה , זה רע?

בכל מקום יש חשש שאנשים לא יקבלו את זה נכון.

פה זה לא ענין של הלכות ודינים (דווקא אם פסיקות בהלכות שבת הייתי נזהרת יותר)

אלא של קדושה ,אין בעיה לדבר על זה.

אני רציתי להתייחס לנושא שרק האישה או רק הגבר נחשפים פה למותר/ אסור

כשזה לא בהכרח מותר או אסור

וכשזה בא רק מצד אחד, זה עלול לגרום לבעיות.

אין לי שום בעיה עם תוספת קדושה, אדרבה

אבל כל זוג צריך להחליט מה נקרא תוספת קדושה אצלו.

מה שאני באה לומר זה שלא כאן המקום לדון בזה

אלא כל זוג, במידה והחליט יחד שרוצים, שיפנו לרב שלהם

ולא לשאול כאן בפורום שבו כל אחד מביא את דעתו השונה

לפעמים כהלכה פסוקה.

לצערנו יש חלקים מיהדות אירופה שהושפעו מאד מהנצרות בכל מיני תחומים- ואחד מהם הוא היחס למיניות. הנצרות רואה במין משהו טמא ומגעיל- היהדות מעולם לא הייתה ככה.

והסיפור לא ממש מוכר

ותלוי לאיזה רבנית היא הלכה.

ולא שמעתי שמקלחת יחד מוסיפה קדושה

משפט דוחה... לא סובלת את הגישה!!!!

תנו אחד לשני הנאה במה שטוב וכיף לכם.

כל זוג ומה שנעים לו! בלי לחשוב על הבחוץ

כמובן אם אפשר להתקדש למה לא....

אבל אם יש צרכים ורצונות וזה ביניכם... אז למה לא?!

להתקלח יחד

גם כשיש הרבה ילדים וגם עם מירוץ החיים המטורף, שמתי לב שחשוב מאד לתת לעצמנו זמן של שיחה אינטימית בארבע עיניים עם כל החום והאהבה כמו פעם בהתחלה!!!!

לדעתי זה נותן רוגע וסיפוק ומביא לאהבה רבה יותר ותחושת שייכות ובלעדיות ויכול לגרום בצורה חסידית וקדושה למחשבה בלעדית של הבעל והאישה אחד על השני!!!!

זה הרבה יותר חזק מכל קשר גופני. הקשר הגופני זה הביטוי הסופי לכל הקשר של השייכות והאהבה המיוחדת שבין בעל ואישה. ובנוסף, לאחר שיחה אינטימית עמוקה הקירבה הפיזית זורמת הרבה הרבה יותר!!!!

מניסיון....

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד