על הפסוק "ותעל הצפרדע" מביא רש"י מדרש, שעלתה מן היאור צפרדע אחת. היכו אותה המצרים, ויצאו ממנה נחילין נחילין של צפרדעים.
לענ"ד, יש כאן יסוד מדהים!
ה' מביא על פרעה מכה קטנה, צפרדע אחת. אך פרעה חושב שהוא יצליח לנצח אותה, ומכה אותה. ואז פרעה מביא על עצמו נחילים של צפרדעים. כי מי שמנסה להתחכם או להלחם נגד מלכו של עולם- הוא עצמו במעשיו שלו גורם לעצמו רעה. שבת שלום!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול