לא יכולת להגיע בזמן נורמלי? במקום לימודים -ל ד ו ג מ א?
אני מוטציה לחלוטין: עיניים כחולות, משקפיים, פלטפוס, ואשכנזיה.
השבוע:
מבחן בתורה
מבחן בחקלאות |מת משעמום|
מבחן בתושבע
מבחן בתנך
ניחום אבלים. בעע.
ירושלים בעזרתו יתברך.
לסיים להתלבט אם לחזור לטליה או להישאר|מתוסכל|
"מסכנה ****** במקום מדשית יש לה עוד חניכה" אאוצ'.
"מההתחלה ידענו שאת לא מתאימה להדרכה"
"את כזו לא חינוכית"
"הכי כיף שמדריכות שרוטות. את מידי שרוטה."
יאללההההה לכו קופות!!
אז מה אם חניכה שלי ואני ניסינו לזרז תתפילה היום?? פסדר, קורה. לא היה לנו כח.
מזל שיש לי מדשית שתהיה מבוגר אחראי
אוכ למה?
למה לא לעשות פעולות אמצ"ש בחמישי? באיזו שעה אתה מגיע?
אני ם החלטתי שאם אני חוזרת כנראה שאצא מהדרכה..
אני כן, אבל בהתלבטות חזקה אם לחזור לטליה או להישאר באלומות, ואם אני אחזור אז כנראה שלא אמשיך בהדרכה..
ואני עושה בחמישי בערב פעולות אמצ"ש. לא נוח בעליל אבל גם החניכות וגם שתינו בפנימייה..
אני חושבת ששומעתי את זה רק בשיעור טעמים לילדים שהיה פה בתימני.
מעל ההורים שלי, מי שמתחתן מהילדים זוכה לה או שנתיים ראשונות או עד שהבא בתור מתחתן
נפלא ביותר!נגרינסקיאו שלאבא קוראים אברהם?
וואי לא זוכרת
אני אוהבת אותן ממש.
אבל אני לא מסתדרת עם הקומונרית ועם הדרישות של המדשית |מחורפן|
בלבלבלפוסעתניגונאאוף
אני צריכה לדבר הרבה הרבה עם המדשית והקומונרית ובסוף בעזר ה' זה יסתדר
זה מה שהן אמרו??!!!
חצופות
באמת!
זה נורא!
תרגעי זה היה בצחוקפוסעתפוסעתלסוע לעלי לקחת את המשקפיים, להצליח להכניס עדשות, לחזור לירושלים, לקחת צ'ק שמחכה לי חצי שנה.
אמן שזה יקרה
ברכול ואנוכי הלכנו לכיוון המניין התימני, ובדרך עצרנו להגיד שבת שלום למחנכת מכיתה ח' |מעריץ|. ואז היא סיפרה שהנהג שנהרג הוא אח של המחנכת מב'-ג' |חצי מעריץ|. קיצר דיברנו 'קצת', ואז קפאנו מקור בדרך לבית כנסת, וגילינ שכל הבית כנסת הצפה אחת גדולה, והמקום שעברוו אליו דורש להיכנס טיפה לעזרת הגברים כדי ללכת למחיצה של הנשים, ונורא הביך אותי לעשות אתזה כי חשבתי שעוד חמש דקות נגמרת התפילה, אז הלכנו לאשכנזי הקרוב, ומסתבר ששם גמרו את התפילה ברגע שנכנסנו קיצור התפללנו יחיד ורצנו לתימני להספיק את אבא של ברכול וקפאנו מקור. שלג.
לא היה שווה את זה.
אחותי בת חמש בשבת חיקתה חזן תימני "ככה החזן של התימני עושה:אהההההה (משו שאמוק להיות סלסול ככל הנראה) ההההההההההההההה"
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
