לדעתי צריך לעשות שילוב של שני השירים האלה. יאו, בא לי פתאום:

שמש של בוקר אני מתעצל

עד ששוקעת שוכב לי בצל

לקחת פסק זמן ולא לחשוב

לשבת מול הים ולא לדאוג

רגע של שקט שלא מסתיים

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

סוד שלחשתי פתאום מתקיים

לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן

בעצם גם אני עוד לא מוכן

סתם בן אדם, אוכל שותה נרדם

בלי זימים ובלי כנפיים

כבר אחר הצהריים

אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה

לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה

בואי נתחבא בינתיים בתוך צדפה

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף

אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף

שקט, ים, חופש שם, במרחק אופק דק

פס זהב, זכר לשמש גדולה

נפלה צללה לה לה

לקחת פסק זמן ולא לחשוב

לשבת מול הים ולא לדאוג

סתם בן אדם אוכל שותה נרדם

בלי זימים ובלי כנפיים

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

עוד מעט יבואו מים

לתת ללב לנוח מהלחצים

בואי נתחבק בינתיים בתוך צדפה

אוי זה ממש טוב!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול